שו"ת מהר"ם בן חביב קיח

או לא א"כ היינו הדרך השני שכתב הרב המגיד אי נמי דבעיין בכל גוונא היא בין בדאמר קברתיו בין בדלא אמר קברתיו אלא ודאי מוכח בהדייא דהדרך הראשון שכתב הרב המגיד שכוונת הרמב"ם והרי"ף היא לפרש הבעיא בדלא אמר קברתיו אבל באו' מת וקברתיו לא איבעיא להו היינו לומר דליכא בעיא כלל בדאמר קברתיו וכיון שכן הדרא קושיית מהריב"ל ומהרש"ך לדוכתא דאיך אפשר לומר דבקברתיו ליכא בעיא הלא כיון דיש ספק אם נאמנות עד א' הוי משום דייקא הרי הכא ליכא דייקא דאמרה בדדמי

ומה שיר' לע"ד להשיב בזה הוא כשנעמוד לברר הך טעמא דדייקא מה היא הכוונה והנה בריש פ' האשה רבה שקיל וטרי תלמודא אם שריותא דאתתא ע"פ עד הוי מן התירה או לא וסברי מימר דהוי מן התורה מכח כמה ראיות ודחי תלמודא כל הראיות ואסיק ר' זירא מתוך חומר שהחמרת עליה בסופה הקלת עליה מתחלתה ופריך לא לחמיר ולא ליקיל משום עגונא אקילו בה רבנן. ופרש"י מתוך חומר שהחמרת עליה בסופה שאם בא בעלה אתה נותן עליה כל י"ג דברים השנויים במשנתינו תצא מזה ומזה וכו' הקלת עליה מתחלתה להתירה להנשא מפני שהוא חוששת שמא תתקלקל ולא מנסבא עד דבדקה שפיר ע"כ, הרי נתברר טעמא דדייקא דהכוונה דמה שאנו מתירין אשת איש ע"פ עד א' שהעיד איש פ' מת היינו משום דסמכו חכמים דאע"ג דהאשה שמעה העדות הנז' והותרה להנשא על פי ב"ד מ"מ היא חוששת לעצמה שמא העד הוא משקר או העד העיד מכח בדדמי ושיהה עצמה מלהנשא עד שתבדוק שפיר כי יראה היא מהחומרות שהחמירו עליה בסופה וסמכו חכמים על דיוק האשה דדייקא ומנסבא כלו' דאינה מותרת להנשא עד שתבדוק שפיר ויצא הספק שלא העיד העד שקר ולא העיד בדדמי

ולפי הצעה זו קשיא מאי בעי תלמודא בכמה דוכתי אי טעמא דעד א' משום דעבידא לאגלויי או משום דייקא הלא פשיטא דהוי משום דייקא כדאסיק ר' זירא בריש האשה רבה. וראיתי לתוס' בפ' האשה רבה דף צ"ג ע"ב גבי מאי דאבעיא לן עד א' ביבמה מהו טעמא דעד א' משום דעבידא לאגלויי הוא לא משקר ה"נ לא משקר או דלמא טעמא דעד א' משום דאיהי דייקא ומנסבא והכא כיון דזמנין דרחמא ליה לא דייקא ואהא הקשו התוס' שם וז"ל וא"ת מאי קא מבעיא ליה הא ודאי טעמא דעד א' משום דדייקא ומנסבא כדמוכח לעיל ואומר ר"י דמבעיא להו הא דסמכינן אדיוקא דידה משום דעבידא לאגלויי הוא והאי דעבידא לאגלויי הוא עיקר הטעם ולהכי יש לסמוך אדיוקא זוטא כי הכא דלא דייקא כולי האי משום דמרחמא ליה או דלמא עיקר טעמא דעד א' משום דדייקא והואיל וכן בעינן דיוקא רבה והכא כיון דמרחמא ליה לא דייקא כולי האי עכ"ל

הרי נתברר טעמא דדייקא דרוצה לומר דחכמים סמכו להתיר א"א על פי עד אחד משום דהאשה דייקא ומנסבא כלו' דשוהא עצמה מלהנשא אעפ"י שהתירוה ב"ד להנשה עד שיצא הספק שלא העיד העד לא עדות שקר ולא עדות בדדמי ולפי כשיש מציאות דלא דייקא דיוקא רבה אלא דיוקא זוטא כגון גבי עד א' ביבמה או גבי עד א' בקטטה או גבי עד א' במלחמה בעו בגמ' אי נאמן עד א' משום מלתא דעבידא לאגלויי ה"נ נאמן ואי נאמן משום דייקא הכא בהנך גווני לא שייך דייקא, ומעתה אבוא לתרץ קושית מהריב"ל דהקשה על המגיד איך כתב בדרך הראשון דע"כ לא איבעיא לן אלא בדלא אמר קברתיו אבל בקברתיו פשיטא ליה דנאמן דאיך פשיטא