שו"ת מהר"ם בן חביב קטו

ארישא גם הכרח ב' דבגי' הרי"ף והרא"ש מייתי לה להא דואין מעידין אלא עד ג' ימים מיד אחר הרישא (דאין מעידין אלא עד ג' ימים מיד אחר הרישא) דאין מעידין אלא על פ"פ למעוטי גירסת ספרינו דמייתי סיפא דאין מעידין אלא עד ג' ימים בתר חלוקת אין מעידין (אלא עד עד ג' ימים בתר חלוקת אין מעידין) אלא עד שתצא נפשו וכו' וכתבו התוס' פירוש דמשם ואילך משתנה כלו' טעמא דאמרינן דסיפא דאין מעידין אלא עד ג' ימים דארישא סמוך דמיירי דלא נמצא כי אם הראש לבד אתי שפיר דאין מעידין אלא עד ג' ימים משום דאחר ג' ימים משם ואילך משתנה כיון שהראש הוא לבדו אבל אם נאמר דסיפא דמתני' דאין מעידין אלא עד ג' ימים היה גם כשנמצא הגוף שלם אין טעם למשנתנו דלמה לא יעידו אחר ג' הרי פנינו הרואות דהמת שגופו שלם ניכר הוא אחר כמה ימים והביאו ראיה לדבריהם מדברי ר"ת

ובדברי ר"ת בחלוק הראשון שאמר על רישא דמתני' אין מעידין אלא על פ"פ וכו' דהיינו דוקא כשאין שם אלא הפרצוף אבל כל גופו שלם אפי' אין כאן פדחת וחוטם ניכר הוא היטב ע"י סימני הגוף, הקשה הרד"ך דאיך אפשר לומר זה דהא קתני אעפ"י שיש סימני' בגופו ובכליו ותירץ דסימני גופו דקתני במתני' היינו בסימני גוף הראש א"נ דמיירי דיש מקצת גופי ור"ת לא אמר דאפי' דאין פדחת וחוטם דניכר אלא כשכל הגוף שלם לגמרי ותירוץ השני הוא הנכון בעיני, אמנם יש לחקור במ"ש ר"ת אבל כל גופו שלם וכו' ניכר הוא היטב ע"י סימני הגוף מנ"ל דההכרה היא ע"י סימני הגוף ותו הנך סימני הגוף מאי ניהו אי סימנים מובהקים ביותר פשיטא ותו דכיון דמיירי בסי' מובהקי' ביותר למה לי כל הגוף אפי' במקצת גוף סגי וע"כ מוכרח לומר דבסי' בנוניים איירי וגם זה קשה איך יתיר את האשה ע"י סימנים בינוניים וע"כ צ"ל דה"ק כשכל גופו שלם אפי' אין כאן פדחת וחוטם ניכר הוא היטב כלומר בטביעות עין ע"י סימני הגוף הבנויים דבאמצעות הסי' הבינוניים נותן דעתו ומכירו בט"ע, אך קשה כיון דמתני' דאין מעידין אלא על פ"פ בטביעות עין גמור מיירי בלי סימנין יעשה הדיוק ר"ת אבל כל גופו שלם אפי' אין כאן פ"ו ניכר הוא בטביעית עין גמור בלי סימנין ואמאי הצריך סימנים עם הט"ע ואפשר היה לומר דאין ה"נ דט"ע גמור בלי סי' מהני בכל גופו אלא רבותא נקט ר"ת דאפי' דלית כאן ט"ע גמור אלא הט"ע בא ע"י סי' אפ"ה מעידין עליו אמנם הנכון לומר דבשלמא בפרצוף פנים שפני אדם לעולם הם גלויים שייך בו ט"ע גמור ולא בעי סי' אבל כשחסר בפרצוף פדחת וחוטם וכל גופו שלם אינו נמצא ט"ע גמור בגוף האדם שרגיל להיות לבוש ואין אדם רואה את חבירו ערום רק במקרה בבית המרחץ וכיוצא והוה ליה ככלי אנפורייא שלא שבעתן העין הלכך בכיוצא בזה דבפרצוף חסר פדחת וחוטם אע"ג דכל גופו שלם אין יכולים להכירו בט"ע גמור אלא מתוך סימני' נותן בו ט"ע הלכך בעי תרתי טביעות עין וסימני' כדאמרן

וכן היה דעת מהר"י ן' לב שם דלא התיר ר"ת כשאין שם פדחת וחוטם אבל כל גופו שלם אלא בדאיכא תרתי לטיבותא ט"ע עם סי' אבל ט"ע לחוד לא סגי יע"ש

כתבו עוד התוס' ועוד דהשתא (ויש גורסי') דשמא) דוקא בסימני' הוא דקאמר הכי וכו' ולכאו' משמע דר"ל דמה ששנינו אין מעידין אלא על פ"פ עם החוטם היינו שמכירו בסי' לחוד ואם חסר חוטם סי' אינם מועילי' אבל בט"ע מעידין על הראש אפי' חסר חוטם ולזה הפירוש קשה מה