שו"ת מהר"ם בן חביב קיא

מיא מרזו מכה אנא כשנפל חי בתוך המים עם המכה דמחמת הכאב מהחיות שיש בו אז מיא מרזו מכה ואינו משתנה במים. וה"נ בנ"ד הדברים מוכיחים דכיון שנמצא שתי חבלות א' בגרונו וא' בלבו דהרגוהו ביבשה ואחר שמת מיד השליכוהו לבור והיא סברה ישרה דלא השליכוהו בעודו חי בבור שלא יצעק משם ויגיד על הורגיו, ואם נפשך לומר דיש לספק קצת דשמא כשהשליכוהו בבור עדיין היה בו חיות והיה מרגיש הכאב ומיא מרזו מכה הלא הרמב"ם והסמ"ג ור' ירוחם ס"ל דלא חיישי' להא דמיא מרזו מכה וכמ"ש שם מר"ן בתשו' הנז' ונתן טעם לדבריהם גם הרח"ש בקונטרי' עגונא דף נ"ב ע"ד האריך בזה יע"ש. וא"כ יש להתיר מכח ס"ס ספק השליכוהו בבור כשהוא מוכה בעוד חיות בו או השליכוהו אחר שמת לגמרי ואת"ל השליכוהו בעוד חיות בו דלמא הלכתא כהרמב"ם וסיעתו דלא חיישי להא דמיא מרזו מכה. ותו יש לצרף לסניף מ"ש המרדכי דהא דמיא מרזו מכה היינו דוקא ברגלים או לדעת קצת במקום מכה שם מיא מרזו מכה אבל במקום שאין מכה אין גורם המכה שבמקום אחד מהגוף לשנות צורת פניו שאין בו מכה וא"כ היכא דלא הוכה בפרצוף פנים אין לחוש לומר דמיא מרזו מכה וכ"כ מהר"י אדרבי סי' ט"ו סי' ד"ן יע"ש

אמנם אכתי יש לחוש בנ"ד דשמא אחר שעברו ג' ימים מהריגתו אז השליכוהו בבור ואם היה הדבר כן יש לחוש מדתנן בהאשה בתרא אין מעידין אלא עד ג' ימים וכתב הרב המגיד בשם הרשב"א דבספק עברו ג' ימים הוי ספיקא דאורייתא ולחומרא וכדמשמע לישנא דמתני' אין מעידין אלא ג' ימים ולא קתני כל שעברו עליו ג' ימים אין מעידין והניח הדבר בצריך תלמוד, ומיהו יר' דיש להורות להקל משום דיש גורסי' בירושלמי ובויקרא רבה אין מעידין אלא לאחר ג' ימים וכוונת גירסא זו דבודאי לאחר ג' ימים אין מעידין הא סתמא מעידין וכ"כ מהר"י מטראני בתשו' השייכות לא"ה סי' ל"ה דף מ"ב ע"א גם בח"א דפוס קושט' סי' קל"ט דף ק"ץ ע"ג האריך בזה וכתב שם דאלו ראה הרשב"א נסחה זו לא היה מצריך הדבר תלמוד גם הר"מ אלשיך סי' ק"ה דף קצ"ג ע"א דקדק מדברי הרי"ף ורש"י והרמב"ם דבספק אשתהי ג' ימים אזלי' בה לקולא יע"ש. ותו דהרי כתבו בשם ר"ת דהא דאין מעידין עליו אלא עד ג' ימים ה"מ כשהיה חבול בפניו אבל אינו חבול בפניו מעידין עליו אפי' אחר כמה ימים ע"י טביעות עין של גופו וצורתו ואע"ג דמר"ן בש"ע סי' י"ז סעי' כ"ח כתב על דברי ר"ת דאינו מחוור בעיני האחרוני' יר' לי דע"כ לא חשש מר"ן לסברת החולקים על ר"ת אלא כשודאי שהא ג' ימים אבל בספק אשתהי וגופו וצורתו שלימה מודה מר"ן דיש לסמוך על סברת ר"ת כמבואר בתשובותיו סי' י"ב דף קכ"ב ע"ג וכ"כ הרשד"ם סי' ד"ן ומהר"י אדרבי סי' ט"ו יעוי' בתשו' פני משה ח"א סי' פ"ו ופ"ז. ומה שימצא המעיין מקצת פוסקי' מחמירים אפי' גופו שלם והכירוהו בצורתו מחמת ספק אשתהי היינו דוקא בספק אשתהי אחר שעלה מן המים דהוא ספק חמור דהוא קרוב לודאי דאשתהי שעה אחת ותפח אבל באשתהי דיבשה שהוא ג' ימים אדרבא איכא למימר דקרוב לודאי שהוא בתוך ג' ימים וא"כ אין לחוש בנ"ד דלמא שהא ג' ימים ביבשה קודם שהשליכוהו לבור דהוא ספק רחוק ואדרבא הסברה נותנת דמיד שהרגוהו השליכוהו בבור לבל יראה וימצא וכיון דכן אפי' שהא כמה ימים בבור של מים הא קי"ל דמייא מצמת צמית וראוהו העדים כשהוציאוהו מן הבור מיד והכירוהו בטביעות עינא ליכא תו למיחש למידי: