שו"ת מהר"ם בן חביב קי

דהרגום ושחטום בפניהם ובכי הא ליכא למיחש למידי וכ"כ בפ"מ ח"ב דף נ"א ריש ע"ד יע"ש, באופן דע"פ עדות הראשון שריא אתתא דא

גם בעדות הב' שהעיד הר' אליהו שאמר לו גוי אותו דאוד אין לו קרוב וכו' יש לחוש ולומר דמשמע דהיה מחפש הקרובים להודיע אלהם מיתתו של דאוד וא"כ נמצא דאינו מל"ת וכן ראיתי למרן מהריק"א בתשו' דף קי"ד בעובדא דמאן איכא בי חיאי שכיב חיאי נתקשה דוה אינו מל"ת ופירש שהגוי היה מתאונן איך בבית חיואי היו שמחים וכו' והיה רוצה להגיד כדי שיספדוה ולפי זה בנ"ד לא שייך זה שהיה מתאונן איך היו שמחים וכו' א"כ אינו נקרא מל"ת, אמנם דין זה של מרן רבים חלוקים עליו וכבר רמז דבריהם בפ"מ ח"ב סי' כ"ז דף נ"ג ע"ב יע"ש ועוד יראה לי דאפי' מרן יודה בנ"ד שהרי מתוך דברי הגוי נר' שהיה מסתפק אם יש לו קרובים לאותו דאוד אם לאו וע"כ לא חשש מרן ז"ל אלא כשהגוי יודע שיש לו קרובים ובא להודיע להם מיחש חייש מרן דלא חשיב מל"ת אמנם כששואל ואומר אותו דאוד אין לו קרוב ליכא למיחש לומר דבא להודיע על הספק אלא תכלית הגוי לספר מה שיודע א"נ שאמר אין לו קרוב כדי שיספידנו והכל היה אומר מפני שהיה מתאונן עליו ולא היתה כוונתו להודיע רק להתאונן עליו וכיוצא בזה כתב בפ"מ ח"ב דף נ"ג ע"ב יע"ש ומה שיש לחוש הוא מפני שלא אמר קברתיו בעדות זה הנה מלבד הטעמים הכתובים בעדות הראשון עוד יש טעם ב' לומר דכיון דהוא עד מפי עד לא חיישי' לקברתיו, באופן דאשה זו בין ע"פ עדות הא' בין ע"פ עדות הב' הותרה להנשא וכ"ש בהצטרפות שני העדויות גם יחד אך איני מחליט הדבר אם לא יסכים מרן הרב המובהק משה איש האלקים נר"ו פי המדבר משה ן' חביב סימן ח'

ראיתי טופס כללות העדויות אשר שלח אלי ע"ד העגונה אשת ברוך בר אברהם פארדו ושאל מאתי אגלה דעתי הקצרה בנדון הלז וגם הגיד אלי מעכ"ת בדברי קדשך כי דעת עליון אדוננו הרב המובהק מר שמואל אבוהב נר"ו נטה להקל אך עדיין לא פרסם ההוראה עד אשר יסכימו בהיתר העגונה מחכמי ישראל אלקים דיינין המצויינין בטעמם ונימוקם. איברא שידעתי ערכי עלי שאיני כדאי לעמוד במקום גדולים לשנות פרק זה וכל שכן בזמן הרע המר הזה אשר דמעתי בנאדי הלא בספרתם אך להיות זה ענין ראשון ששאל מעכ"ת מאיתי התאפקתי לכתוב שורותים אלה בקצרה בראשי פרקים. ואען ואומר כי מתלתא קראי שמיע לי שריותא דהך אתתא כי כבר היה לעולמים מעשה דומה לנ"ד והורו בה להיתר שלשה עמודי עולם הלא המה מרן מהריק"א בתשו' סי' י"ב דף קכ"ב והרשד"ם סי' ד"ן ומהר"י אדרבי סי' ט"ו ועמדו בכל הספקות שיש לספק בנדון כזה והתירו והענין בקצור הוא זה דלפי המאמר מיום שנעלם הר' ברוך פארדו שהיה בג' לניסן עד יום י"ז לאייר שנמצא הרוג בתוך בור של מים יש מ"ה יום וגם כתוב בשאלה שהעידו העדים שמצאו ב' חבלות מכות חלל א' בלבו וא' בגרונו וא"כ יש לפקפק לכאו' בשריותא דהך אתתא דהגם דקי"ל דמיא מצמת צמית כשהוציאוהו מן הבור מתוך המים מ"מ היכא דיש בו מכה אמרי' דמיא מרזו מכה ומשתנה ואינו ניכר יפה. אמנם מרן מהריק"א בתשו' הנז' כתב דע"כ לא אמרינן