שו"ת מהר"ם בן חביב קח

בו הגוי שלא ילך שלא יהרגוהו כדרך שהרגו לפ' וכיון דחזינן דהפציר הגוי דמוכח דהיה מתירא נסתפק הרב דמ"ש שלא יהרגוהו כדרך שהרגו לפ' שקורי משקר ולא חשיב מל"ת אמנם בנ"ד דלא היתה הפצרה כמו באותו נדון רק הודעה ואזהרה בעלמא אפי' מהריב"ל מודה ומוכרח לומר חילוק זה כי היכי דלא תיקשי למהריב"ל מתשו' הרמב"ם שהביא מרן בב"י דף מ"ד ע"א דאמרה גויה ליהודים לא תזוזו מכאן שמא יארע לכם מה שאירע לפ' והתירה הרמב"ם יע"ש וכבר רמז הרשד"ם סי' הנז' חלוק זה דאמרן בין אזהרה להפצרה, באופן דבנ"ד דלא היה הפצרה אלא אזהרה והודעה אפי' הריל"ל יודה כמו שהודה הרמב"ם ז"ל, עוד יש לומר מטעמא אחרינא דבנ"ד יודה מהריב"ל ז"ל משום דאם כוונת הגוי למירמא אימתא עלייהו לא היה צריך לזה לומר שקר דכבר היו מדברים ויודעים שהיה פחד בדרכים שהרגו לפ' כהן והריגת כהן היתה אמת ומה היה צריך לבדות שקרים למירמא אימתא אלא ודאי קושטא קאמר ואין לומר לאפושי רתחא ואימתא עלייהו הוא דבעי והכל היה שקר דא"כ למה לו להאריך לשון ולומר מענין האשה שהיתה הולכת להנשא וכל הנמשך יאמר סתם וגם הרגו ליהודי א' עם אשה א' וכו' אלא ודאי מוכח טובא דבכה"ג יודה מהריב"ל דלא תלינן דלמרמא אימתא הוא דעביד כן נ"ל ברור, אמנם מה שיש להסתפק בעדות זה הוא ממ"ש בסוף העדות דאמר הר' דוד לגוי אתה ראית אותם אמר לא ראיתי אותם אבל כך ספרו לי גויים שכנראה שכך היה, דמשמע דאינו מספר בדבר ברור אלא כמסתפק וגדולה חזו מצינו למהריב"ל ח"ג סי' פ"ט על יהודי א' שאמר איתו קארייו שאת אומרת נהרג בודאי וכו' ואמר שנתחבר לרצחנים והלך עמהם ושאעתי נאמנה שהם הרגוהו בודאי ואין לספק כלל וכתב הרב דכל הני לישני יתירי אפשר לומר דכל המוסיף גורע ואם נאמר דמאי דקאמר ואין לספק כלל הם דברי האומרים לאותו היהודי גרע טפי דכנראה דבאומדן דעתא הוא דקאמרי ליה כיון דקאמרי ואין לספק כלל וכו' ע"כ גם בנ"ד יש להסתפק במ"ש הגוי כך ספרו לי הגויים שכנראה שכך היה אם תיבת שכנראה וכו' הם דברי הגוי המגיד ליהודי או הם דברי הגויים לגוי ואם דברים אלו הם מדברי הגויים לגוי גרע טובא דנמצא דהראשונים המגידים הריגת האיש והאשה אינם מגידים אלא ע"פ אומדנא, אמנם אכתי יש לדון להקל משום דע"כ לומר דכולם אינם מעידים על האומדנא שהם סיימו מקום הריגתו שהיה סמוך לכפר ובה סיימו אופן ההריגה והמיתה שהיתה ע"י שחיטה וגם שהשליכום למערה ואלו פרטי הענינים לא יתכן לומר דאמרה בדדמי ע"פ אומדנא ובשלמא בנדון מהריב"ל שאמר ס' נהרג ודאי ולא סיים מקום הריגתו ולא פרט באיזה מין מיתה הרגוהו איכא למימר כיון דנעלם מן העין אמר ודאי נהרג ט"פ האומדנא אבל בנ"ד הלשון מוכיח דלא נסתפקו בענין הריגתו כמו שהוכחתי מלתא דפשיטא הוא דלא הגידו בדדמי ע"פ האומדנא וכיוצא בזה כתב בס' בני שמואל סי' ס"ב שנסתפק בלשון העדות דהוה משמע שהעידו מכח הקול ומסיק הרב דאין לחוש מפני שהאריך הגוי והרחיב פה שנהרגו בין מקום פ' לפ' והשליכום לבור והוציאום לבור יע"ש ודון מינה ואוקי באתרין דודאי הדברים מוכיחים דלא הגידו ע"פ האומדנא כיון דהרחיבו פה בשלש דברים א' מקום הריגתן ב' שהריגתן היה בשחיטה ג' שהשליכום למערה וספור דברים כה"ג אינם אומרים אותם ע"פ אומדנא וסברה כי אם