שו"ת מהר"ם בן חביב קו

מתנבאים בסגנון א' וגם אני מודיע כי כשכתבתי ראשית הפסק הזה היו שני פסקי המאורות הגדולים הנז' לפני וכתבתי ורמזתי על קצת דבריהם אך אח"כ סמיך בעודי עסוק באמצע הפסק הזה לקח ממני הפסקים הנז' הרב המובהק המגן נר"ו וסיימתי הפסק הזה ולא היו לפני הפסקים הנז' ואפשר שכתבתי איזה טעם שבא בדבריהם הנחמדים מזהב ומפז רב באתי להודיע שלא יאשימוני שלא כתבתי הדבר בשמם כי האמת היא מה שדברתי שלא היו הפסקים הנז' לפני

נאם עבד כל יודעי דת ודין הצעיר משה ן' חביב סימן ו' השאלה רא נמצאה ומתוך התשו' יובן השאלה תשובה בעדות הראשון יש להסתפק דלא הזכיר הגוי לא שמו ולא שם עירו אמנם יש לבקש זכות ממ"ש הרמב"ם פי"ג מגרושין דין כ"ה וז"ל יצא גוי וישראל מעמנו למקום אחר ובא הכותי והסיח לפי תומו ואמר איש שיצא עמי מכאן מת משיאין את אשתו ואעא"י שאין הכותי יודע אותו האיש והוא שיאמר קברתיו עכ"ל. איברא דאיכא למימר דנ"ד לא דמי להך דהרמב"ם דשאני התם דאנו יודעים דישראל זה יצא עם גוי זה אבל הכא בנ"ד אין אנו יודעי' שם הגוי שהלך עם ישראל זה אלא אנו יודעים שבעל העגונה הזאת יצא הוא ואיש אחר ואשה מעזה ללכת מצרימה ונתעלמו ובא העד והעיד מפי גוי מל"ת ששני יהודים ואשה א' שיצאו עמו מעזה ללכת מצרימה א' הרגוהו והב' ברח ולבסוף מצאוהו מת בצד אסיפת מים וא"כ איכא למימר דבעל העגונה שאנו דנין עליו הוא וחבירו ואותה אשה אזלו לעלמא ואלו שסיפר הגוי מל"ת על אותם ב' יהודים שיצאו עמו ואשה א' שא' מהיהודים מת והב' נהרג אחרים הם. אמנם יר' דאכתי יש ללמד זכות דכיון דאיכא הוכחות טובא דהרי נתן סימן מקום היציאה שיצאו מעזה ומקום ההליכה שהיו הולכים למצרים וסימן אחר שהיו ב' יהודים וסימן אחר שהיתה עמהם אשה וסימן אחר שאיש א' מהם הרים יד בישמעלים בחושבו שהישמעלים היו רוצים להורגו והרגהו וסי' אחר דהשני ברח ומצאוהו מת בצד אסיפת מים, וכל הסימנים אנן יודעי' מעדות הב' שספרה האשה שיצא בעלה מעזה עם יהודי סאלוניקלי ללכת מצרימה והיא עמהם וגם שהאיש הסאלוניקלי הרים יד יד בישמעלים וכו' והרגוהו וגם שבעלה ישן עתה ליל ב' והקיצה משנתה ולא מצאו כנר' שברח וא"כ כיון דידעינן דשמואל אשכנזי בעלה של עגונה זו מ' רחל אירע לו כל הנך סימנין בצאתו מעזה ללכת מצרימה ויש כאן עדות שאיש יהודי שיצא מעזה ללכת מצרימה שהיה בו כל המאורעות הנז' מצאוהו מת בצד אסיפת מים מסתמא הוא על שמואל אשכנזי בעלה של מ' רחל דבודאי הגמור דהיא חששא חוקה לומר דאיתרמי איש אחר שארעו בו כל הני מאורעות כדאמרי' בעלמא מי אתרמי שמא כשמא ועדים כעדים וכה"ג מתירים הפוסקי' כמבואר בתשובותיהם ומה גם כי ת"ל מיום שיצאו שמואל אשכנזי והיהודי האחר וכו' דנ"ד מעזה לא נשמע מאותו היום ע"כ ששום איש או אנשים שיצאו מעזה ללכת מצרימה שנתעלמו וכבר כתב הרמב"ם שם מי שאמר א' יצא מעיר פ' ומת מחפשי' באותה העיר אם לא יצא משם אלא הוא תנשא אשתו ע"כ ואף קודם שיצאו שמואל אשכנזי והיהודי האחר כמו עשרה שנים לא נשמע כזאת באופן דכיון דאיכא כל הני יר' דיש להתיר וראיה לכל דברינו אלה מתשובות האחרוני' ז"ל ובפרט מתשובת מרן מהריק"א בדיני גוי מל"ת סי' י"א דקכ"א יע"ש: