שו"ת מהר"ם בן חביב קה

שלם לאין גופו שלם בכל גוונא חזייוה בשעתיה בעינן סימנים לא בעינן, וא"כ לדידהו אע"ג דמתוך לשון העדות מוכח בהדיא דהוא ראה הטביעה דהרי קאמר דראה ב' יאודים אחד שמן וא' רזה וירדו לספינה וכו' ונהפכה הספינה וכו' והשמן ירד ועלה ב' פעמים ובפעם הג' עלה וירד ולא נראה הרי בהדיא דראה הטביעה כיון דסיפר עוד דאחר ג' ימים יצא השמן על שפת הנהר והיה חגור של מעות ולקטו אותו ואיני יודע אם קברוהו מתוך לשון זה מוכח דראהו בשעתיה לאלתר שפלטו הנהר דהרי קאמר אחר ג' ימים יצא השמן על שפת הנהר משמע פשט הלשון דנמצא הוא שם בשעת יציאה דאל"כ הוה ליה למימר אחר ג' ימים נמצא על שפת הנהר ומדנקט לישנא דיצא משמע דנמצא שם וראה אותו בשעת יציאה והכירו בטביעות עין וא"כ הרי יצתה אשה זו מחשש דרבנן דהא חזייוה בשעתיה לאלתר שפלטו הנהר

וכל שכן לדעת ר"ח שכתבו התוס' והרא"ש דכשאין גופו שלם תרתי בעינן לאלתר וסימנים אבל כשגופו שלם לא בעינן מידי רק טביעות עין לבד דמלתא דפשיטא הוא דיצתה אשה זו מחשש דרבנן דהא סתמא קאמר דאחר ג' ימים יצא השמן על שפת הנהר ולא הגיד שלא היה גופו שלם וסתמו כפירושו הוא דיצא שלם ואפי' הוה ידעינן דלא חזהו בשעתיה היא מותרת לדעת ר"ח כ"ש שכתבנו דהכא מיירי דחזנהו בשעתיה

אמנם דעת ר"י והרא"ש דבראה הטביעה תרתי בעינן לאלתר פירוש שראוהו מיד וגם הכירו בסימנין וכאן בנ"ד כבר כתבתי דעובדא דידן הוא דראה הטביעה ולאלתר איכא כדכתבינן אמנם חסר דהכירו בסימנין דדוחק. לומר דמסתמא תלינן דהכירו בסימנין דאדרבה משמע כל עוד דלא פירש לנו דהכירו בסימנין תלינן להחמיר דלא הכירו אלא בטביעות עין ולזה נראה לומר דהא דמצריך ר"י והרא"ש תרתי לטיבותא בראה הטביעה היינו כשלא יש עדות גמור על הטביעה דיצתה מחזקת א"א אבל כשיש עדות גמור על הטביעה דיצתה מחזקת א"א כנ"ד יודה ר"י והרא"ש דבטביעות עין סגי ולא בעי סימנין ועוד אפשר דכשפלטו הים או הנהר ליבשה לגמרי דאז משתנה מיד בעי לאלתר וסימנין אבל כשהוא בתוך המים דמייא מצמת צמית בטביעות עין סגי והכא בנ"ד דמדקדוק הלשון יראה שראהו כשיצא מן הנהר ונח גופו על שפת הנהר ומשמע דהמים היו הולכים ושבים עליו בכה"ג יודה ר"י, והרא"ש דבטביעות עין סגי ויש רמז לחילוקים הללו בדברי האחרוני' וכפי זה יצתה אשה זו מחזקת א"א גם מדרבנן גם לדעת ר"י והרא"ש ז"ל אך אכתי יש לספק דאמר הגוי הזה דלא ידע אם קברוהו והרמב"ם וסיעתו בעו בים וקברתיו לזה יש לומר דכבר כתבו הר"ן והריב"ש דקברתיו לאו דוקא אלא בשטלטלו הוא או אחרים בפנים וידעו שמת ולא בלבלוהו המים סגי והרי בנ"ד אמר הגוי הזה דהיה חגור חגור של מעות ולקחו אותו הרי שטלטלוהו בפניו ונתברר לו שמת ולא נסתפק שמת אלא נסתפק אם קברוהו אלמא דפשיטא ליה שמת והיה צריך קבורה, וא"כ לא נשאר על אשת אסלאן הארוך היהודי מנא אמון שהיה לו שותף שולימאן והיו מוכרים אלמוגים שום חשש לא מן התירה ולא מדרבנן והרי היא מותרת להנשא לכל גבר די תצבי כמו שהורו המאורות הגדולים הרב המובהק כמוה"ר מרדכי הלוי נר"ו והרב הדיין המצויין כמהר"ר אברהם ברודו נר"ו והנה עמם הסליחה במה שנטיתו בקצת טעמים מדרך פלפולם ונמוקם כי כך היא דרכה של תורה דאין כל הנביאים