שו"ת מהר"ם בן חביב קב

וסי' דסיפור ההוא היה. על אסלאן דשותפו שולימאן ושהיה אומנותם מוכרים האלמוגים דכיון אל האמת בלי ספק על פי מה שידע הוא דהיהודים שהיו להם ההוכחות הנז' עברו למקום פ' באותו היום ולא חיישי' לאחריני דכאן נמצאו וכאן היו כדכתי' לעיל באריכות

אמנם אכתי יש לברר מ"ש ונהפכה הספינה והיהודים נטבעו אם לשון זה מספיק להוציאה מחזקת א"א מן התורה דהרי לא העידו דשהו עליהם כדי שתצא נפשם ובודאי דא"צ שיעיד ממש בזה הלשון הייתי עומד עליהם שיעור כדי שתצא נפשם אלא צריך שיאמר פ' טבע או מת או פ' טבע ולא עלה משמעות דברים הללו הוא דמסתמא שהא עליו שיעור כדי שתצא נפשו זה נ"ל שהיה דעת הרמב"ם על פי מ"ש מרן בכ"מ פי"ג מגרושין והביא ראיה לדבריו מתשו' הרשב"א במיוחסות סי' קכ"ח והריב"ש סי' והיה מקום לפלפל בכל זה ואיני יכול להאריך ועיי' בתשו' הרח"ש סי' מ"ה ונ"ט ומהרי"ט א"ה סי' כ"ו ול"א, אמנם טבע סתם לא סגי והנה בנ"ד לא העידו רק נהפכה הספינה והיהודים נטבעו והוי טבע סתם דס"ל דאם נשאת תצא ונא יצתה זו מחזקת א"א ואם באנו לתלות ולומר דכיון דסיימו בדבריהם דהאשה שהייתה עמהם אחזה בזנב השור ויצאה לעבר הנהר משמע דהיו רואים כל זה ושם ראו דלא יצאו היהודים ושעור זה יש בו כדי שתצא נפשם דבר זה יש בו לחוש עדיין דשמא בהיותם טרודים לראות חכמת האשה שאחזה בזנב השור ויצאה לעבר הנהר האחר לא דקו במלתא אם יצאו שאר הנטבעים או לא דאפשר שיצאו שאר הנטבעי' ולא דקו במלתא דהרי בעדות זה לא אמרו דכל הנטבעי' לא יצאו זולת אשה אלא ה"ק היהודים נטבעו ולא ידענו אם עלו ליבשה או לא אך האשה שהיתה עמהם ידענו דאחזה בזנב השור ויצאה לעבר הנהר האחר והרי הרח"ש בתשו' סי' מ"ה הצריך הוכחה שיסיים המעיד פ' טבע ולא ניצול אעפ"י שיהיה מדיוקא אבל טבע לחוד בלי הוכחה דמשמע מדבריו שלא עלה או שלא ניצול לא סגי וכאן לע"ד לא יש הוכחה מכלל דבריהם דהנטבעים לא נצולו או לא עלו דאפשר שלא ידעו אם נצולו או עלו ומה שסיימו בדבריהם דהאשה יצאה ספרו מה שידעו אבל אין להוליד מכאן דמסתמא הם מעידים דהיהודים שנטבעו לא עלו ולא נצולו דזו קולא יתירא בגופה של עדות במידי דאורייתא ובכה"ג לא מקלינן כנ"ל

ומיהו יש ללמד זכות ולומר דיצתה זו מחזקת א"א מן התורה מטעם דהרי יצא קלא דלא פסיק דאסלאן זה נטבע בנהר וזה היה בשנת אמ"ת והרי טברו כמו ג' שנים ואם איתא דיצא למקום אחר קלא הוה ליה למלתא בהמשך זמן זה וכיון דאבד זכרו ונשתכח שמו שעור שנה א' מוכיחי' הדברים דהאמת הוא שטבע ומת וכל עדות שבא פ' טבע בים או בנהר אם נשתכח שמו סגי אע"ג דלא העיד טבע ומת או טבע ולא עלה דאם נשאת העגונה בתוך שנה שנתעלם בעלה ע"פ עדות טבע פ' סתם תצא אבל אם נשתכח שם בעלה דעבר שנה א' לא תצא וכבר כתבתי זה באריכות בעדות הראשון והבאתי ראיות לזה

א"כ גם אנו נאמר בנדון זה דהעידו דטבעו היהודים דהיינו אסלאן ושותפו אע"ג דטבע סתם לא סגי להוציאה מחזקת א"א מן התורה ואם נשאת תצא מ"מ היכא דנשתכח שמו ואבד זכרו דעבר יותר משנה א' שנעלם לא תצא דאיכא אומדנא רבה שכשטבע בנהר מת ולא יצא למקום אחר וזה סגי להוציאה