שו"ת בנין דוד צח

רחוקה לא מהני מה שהתפלל ערבית. דלקולא לא אמרינן שיהי' נחשב כיום שלאחריו, מ"מ אם קבלה ש"ק ע"י הדלקת הנרות הוי כאלו כבר נכנס השבת כיון דתוספת שבת הוי מה"ת, ואין ללמוד זה מתפלת ערבית וע"כ הוי כאלו שמעו שמועה רחוקה וא"צ להתאבל אחר ש"ק והג' הנ"ל הסכים אתו לדינא וכ' דנ"ד תלוי בפלוגתת הטו"ז והיד אהרן הובא בבאה"ט או"ח סי' ת"ר סק"ב דלהטו"ז צריכה לנהוג אבילות ולהיד אהרן א"צ לנהוג אבילות עש"ה ודבריו צ"ע וסתירה מפורשת לדבריו, דהלא הטו"ז מביא ראי' להא דתפלת ערבית לא מהני לקולא, מהמבואר ביו"ד סי' רס"ב לענין מילה ושם מפורש יוצא דאפי' בשקיבל שבת ע"י תפלת ערבית לא מהני כמבואר בב"י שהבאתי לעיל, ומכ"ש באם לא התפלל ערבית רק כשקיבלה שבת ע"י הדלקת הנרות לש"ק שלא אמרינן שיהי' נחשב לקולא כיום שלאחריו רק דאמרינן שהתוספת שבת עלי' ביום עש"ק ולא שיהי' נחשב לענין אבילות כיום שלאחריו וגם מדברי היד אהרן אין ראי' להקל כי הוא מפקפק על הטו"ז ומחמיר לענין תק"ש אבל לא להקל ע"כ לפיענ"ד נראה דצריכה להתאבל אחר ש"ק דמה ששמעה בעש"ק בעוד יום גדול אף שהדליקה הנרות נחשב כאלו שמעה בעש"ק אך זאת נראה דעכ"פ אותו יום העש"ק עולה לה למנין שבעה, דאל"כ הוי תרי מילי דסתרי כמו שכתב הטו"ז לענין תפלת ערבית דלא מהני לקולא שיה' נחשב כשמועה רחוקה ועולה לו אותו היום למנין ז' ע"ש בסי' ת"ב ס"ק ז' וכ"כ כאן ממ"נ אם אנו אומרים דהוה כאלו שמע בעש"ק א"כ עכ"פ אותו היום עולה למנין ז' ואף דכבר קבלה שבת עכ"פ נוהג דברים שבצנעה ואם כי בהגהות החדושי גרשוני חולק על הטו"ז ודעתו שאותו היום אינו עולה למנין ז'. ומביא ראי' מדעת הרבינו יחיאל ז"ל בטור ע"ש אולם באמת הלא דעת הרבינו יחיאל נדחה להלכה כמבואר בש"ע סי' ת"ב סעי' ז' וגם בתפארת למשה פסק בזה כהטו"ז דאותו היום עולה למנין ז' ע"ש ע"כ הדבר פשוט דאותו היום סל עש"ק עולה למנין ואחר הש"ק צריכה להשלים האבלות כנלע"ד. וה' יגדור פרצות מישראל. ה"ק דוד דוב מייזליש סימן מ ב"ה אוהעל יע"א ע"ד אשר נשאלתי באחד שאשתו עזבה אותו ואינם דרים ביחד והוא בעיר אחרת בעיר רחוקה, ובא לו השמועה שמתה אשתו ואיני ידוע לו אם הוא תוך שלושים או לאחר שלושים, אי מחויב להתאבל עלי' ז' ימים והוא איש עני וקשה לו מאוד לבטל ממלאכתו ז' ימים תשובה א' הנה ידוע דברי הטו"ז בסי' שצ"ז ס"ק ב' שהביא דברי ז' המהר"ם מינ"ץ ז"ל דבשמע שמת לו מת וספק הוא לו אם הוא תוך ל' יום, וכ' דיש מקום לומר דספיקא דרבנן לקולא, אך דיש להחמיר דאמרינן העמד המת על חזקתו והשתא הוא דמת, והביא תשו' מהרי' בן לב דחייב להתאבל וכן פסק הב"ח, והט"ז האריך שם דכיון דהרי מת לפנינו ול"ש לאוקמי אחזקת חי והביא ראי' מדברי התוס' פסחים צ"א, ועוד ראיות ופסק דא"צ להתאבל ע"ש והנה הפוסקים העומדים בשיטות הט"ז הלא המה זקיני הח"צ ז"ל סי' ג' והשבו"י הובא ג"כ בברכ"י והיעב"ץ והש"א החדשות סי' י' והבי"מ יו"ד סי' שצ"ו ועוד הרבה אחרונים ובשד"ח מה' אבילות אות י"ג דלהלכה נקטינן כדברי הט"ז ע"ש, אולם באמת צ"ע דבשו"ת חת"ס ז"ל סי' שמ"א כתב דדברי הט"ז תמוהים וחלילה לסמוך עליהם ע"ש וקשה להקל כנגד מרן הח"ס ז"ל וגם הרבה פוסקים חולקים על הט"ז עי' בנובי"ק אה"ע סי' ל"א וע"כ צ"ע להקל וגם נראה בתשו' גאוני בתראי סי' ז' שהטו"ז חזר ופסק דאזלינן בתר חזקת חי: ב' אולם י"ל לפי המבואר בברכי יוסף ומובא ג"כ בהגהות יד אברהם על היו"ד דבאבילות אזלינן לקולא בספק פלוגתא. אף ביחיד נגד הרבים ע"ש ועי' בתוס' חולין י"ב דמש"ה במת הולד תוך ל' אין מתאבלין אף בנפל מן הגג, אף דרוב ולדות בני קיימא הן משום דהלכה כדברי המיקל באבל, ע"ש, והרי חזינן דאף כנגד הרוב מקילין באבל, וכן מצינו בהרבה מקומות דמקלינן בספק אף שהוא כנגד הרוב עי' ר"ן פיק דקידושין בספק ערלה בחו"ל כיון דהלכה באמרה דספק מותר, אף ספק הקרוב לוודאי מותר וכן בס"ט ברה"י דעת זקיני הגאון מליסא ז"ל דאזלינן לקולא אפי' כנגד הרוב, וכ"כ בספק ממזר עי' פנ"י קידושין נ"ג וש"ש פ"א ס"א ע"ש הרי דמצינו דמקילין בספק אף שהוא כנגד הרוב, וכ"כ שפיר י"ל לענין אבילות כיון דהלכה כדברי המיקל באבל יש להקל אפי' כנגד הרוב, וא"כ בנ"ד שפיר הי' מקום להקל ולסמוך על דברי הטו"ז והעומדים בשיטתו אפי' אם הרוב פוסקים הי' חולקים עליו, ועי' בערוך השלחן סי' שצ"ז שפסק ג"כ כהטו"ז דפטור להתאבל ע"ש, ונודעים דברי הרשב"א בת"ה בענין גבינות מבהמה שנמצא טריפה דאם י"ל דעתה ממש נתהווה הטריפות הי' אזלינן בתר חזקה דמעיקרא, אבל כשאנו מוכרחים לומר שיש זמן מה שיצא מחזקה דמעיקרא, לא אזלינן בתר חזקה דמעיקרא ומשורפינן למפרע ע"ש א"כ ה"ה בנ"ד דזאת ידעינן שזה איזה ימים שמתה אך לא ידעינן אם מתה קודם ל' או לאחר ל' בכה"ג לא אזלינן בתר חזקה דמעיקרא עכ"ז קשה להקל כנגד הפוסקים המחמירים. וראיתי כעת בשו"ת מהר"ש ח"א סי' ע' באשה שבא לה השמועה מבעלה שמת. וספק אם הוא שמועה קרובה, וכו' דבזה יש להקל אף לדברי המהר"ם מינץ הנ"ל, לפי הנראה מזקיני החוו"ד סי' ק"י ס"ק כ' כו מבואר בתשו' רעק"א סי' ס' דבתרי דרבנן, אזלינן לקולא אף כנגד החזקה ע"ש וא"כ כפי המבואר ברמב"ם ז"ל פ"ד מה' אבל דר בז' קרובים היה האנינות מה"ת, ובעל על אשתו ואשתו על בעלה, כ"ה רק מדרבנן אפילו האנינות, א"כ כיון דהאבלות גם בשאר קרובים הוא רק מדרבנן ובאשה על בעלה דהאנינות ג"כ רק מדרבנן, הוה האבלות תרי דרבנן, ול"ש להחמיר דניזל בתר חזקת חי, דבתרי דרבנן לא אזלינן בתר חזקה, והביא ג"כ מספר עמק המלך על הרמב"ם ז"ל להקל באבלות אפילו כנגד הרוב וכנ"ל, וכ' שהשכים עמו הגאון מלבוב ז"ל להקל ע"ש ולפי"ז אין כאן מקים להחמיר וא"צ להתאבל ז' ימים רק כדין שמועה רחוקה. וה' יגדור פרצות מישראל: ה"ק דוד דוב מייזליש סימן מ"א ב"ה אוהעל יע"א לכבוד אהו' ב"ד ידינ"פ הרב הגאון החריף היחסן מו"ה זאב פאצינאווסקי נ"י בק"ק לאדז יע"א בעהמ"ח ערוגות בושמ"י נד"ד אחדש"ת באה"ר ע"ד קו' כ"ת במס' ברכות (י"ט ע"ב) דאמר ר"י אמר רב, המוציא כלאים