שו"ת בנין דוד צז

ומשיבין עי' נדה (כ"ג ע"א) ובכמה מקומות ואכמ"ל] והיטב אשר דיברו הגאונים הנ"ל לתרץ, לפי המבואר בתוס' במס' תמורה (ה' ע"א) ד"ה מיתיבי וכו' גבי אונס שגירש דלא אמרינן כ"מ דארל"ת א"ע ל"מ משום דאיתקש גט למיתה, מה מיתה מוציאה מרשות הבעל דל"ש לומר במיתה דלא מהני, אף גירושין מוציאה מרשות הבעל ול"א דלא מהני ע"ש, א"כ חזינן דגבי גט אשה ל"א דלא מהני, היה בשחרור שפיר ילפינן לה לה מאשה, וכמו דמהני באשה ול"א ל"מ ה"ה מהני השחרור ול"א דלא מהני עכ"ד. והנה התוס' תמורה הנ"ל כתבו דמש"ה ל"א בגט דלא מהני משום דאיתקש למיתה וילפינן ממיתה דכמו דאמרינן איתקש מיתה לגירושין, וילפינן מיתה דמתיר לעלמא מגט ה"ה ילפינן גט דל"א לא מהני ממיתה וז"ל התוס' דאיתקש גירושין למיתה [דל"א דל"מ] כדאמר בפ"ק דקידושין (י"ג ע"ב) איתקש מיתה לגירושין [דמיתת הבעל מתיר לעלמא] הכי נמי איתקש גירושין למיתה מה מיתה מוציאה מרשות הבעל, אף גירושין וכו' [ול"א דלא מהני] עכ"ל התוס'. ולפי"ז מה מאוד מתורץ קו' מהר"י אבן לב הנ"ל שהקשה על קו' התוס' דניליף דמיתת הבעל מתיר מקו"ח מגט. הא איכא למיפרך מה לגט שכן מוציא בשפחה כנענית, תאמר מיתה שאין מוציאה, דז"א דהא כעת לפי הס"ד, דלא הוי ידעינן עוד דמיתת הבעל מתיר, משום דאיתקש מיתה לגירושין, א"כ ממילא ל"א דאיתקש גירושין למיתה, א"כ אמרינן גם בגט אשה כמדארל"ת א"ע לא מהני כגון באונס שגירש א"כ אינו מועיל גט שחרור כלל בשפחה כקו' הנ"ב דנימא כמדארל"ת א"ע לא מהני, ושפיר מקשים התוס' ניליף מקו"ח מגט דאין לומר מה לגט שמהני בשפחה, דהא כעת לפי הס"ד לא מהני גט שחרור כלל, ודו"ק וב"ה הוא דבר חריף. הנ"ל סימן ל"ט ב"ה אוהעל יע"א ע"ד השאלה באשה אחת ששמעה שמועה קרובה בעש"ק, והי' אז יום כ' למיתה וכששמעה השמועה הי' עדיין יום אך כבר קבלה שבת ע"י הדלקת הנרות לשבת קודש, אם צריכה לנהוג הימי אבילות לאחר שבת, דכיון שהי' עדיין יום בשעה ששמעה השמועה, הוה כמו שמועה קרובה ביום ל' דצריך לנהוג ז' ימי אבילות, או דילמא כיון דכבר הדליקה הנרות וקבלה שבת, נחשב כשבת עצמו והוה כמו ששמעה השמועה לאחר ל' וכ"כ יש להסתפק בכה"ג באם עש"ק הי' היום כ"ט מהמיתה ובשבת נעשה ל', ושמעה בעש"ק לאחר שקבלה ש"ק ע"י הדלקת הנרות, ועדיין הי' יום אי צריכה לנהוג ימי אבילות לאחר ש"ק, דאם שמעה בשב"ק ביום ל' הדין דדברים שבצינעה נוהג, ובמוש"ק צריכים לנהוג אבילות שעה א' עי' בב"י בשם הרשב"א ובכה"ג ששמעה לאחר קבלת ש"ק מה דינו. תשובה א) הנה ביו"ד סי' ת"ב סעי' י"א מבואר במחבר דמי שהתפלל ערבית ועדיין הוא יום ושמע שמועה קרובה מונה מיום מחר ואותו יום אינו עולה לו. דכיון דכבר עשהו לילה א"א לעשות אותו ליום וכ' בטו"ז שם שאם שמע שמועה קרובה בסוף ל' יום לאחר תפ"ע ועדיין יום הוא ודאי דל"א דהוה לילה מכח התפלה דלחומרא אמרינן כן לענין שלא יעלה לו יום שעבר למנין ז', אבל לא להקל לומר שהוא שמועה רחוקה אלא צריך להתאבל, ודומה להמבואר ביו"ד סי' רס"ב לענין מילה דלא איכפת לן בתפלה ע"ש. ובתפארת למשה סי' שע"ה כתב דלדעתו הי' נראה דכיון דכבר עשהו לילה לענין תפ"ע שיהי' דינו כשמועה רחוקה והניח הדבר בצ"ע אך לבסוף כתב שמצא דברי הטו"ז הנ"ל דלא הוי כשמועה רחוקה ע"ש, ולפי"ז י"ל דכמו דלא מהני מה שהתפלל ערבית מבע"י כ"כ אף שקיבלה ש"ק מבע"י, לא מהני הקבלה לקולא שיהי' נחשב כלילה ושיהי' דין שמועה רחוקה. וראי' מפורשת לזה דהטו"ז הביא ראי מיו"ד סי' רס"ב לענין מילה ושם בסי' רס"ב בבית יוסף הביא דברי הה"מ שכ' וז"ל אין תלוי בתפלה כלל אם קבלו שבת מבע"י לא להקל ולא להחמיר עכ"ל, הרי דאפי' אם קיבל שבת בתפ"ע עכ"ז לא אמרינן שיהי' נחשב ללילה אף שקבל שבת והתפלל ערבית ומכ"ש באם קיבל שבת לבד בלא תפ"ע דאינו נחשב כלילה ב) ובטו"ז או"ח סי' ת"ב ס"ק ב' האריך לענין קהל שלא הי' להם שופר ע"י אונס עד יום ב' דר"ה, לאחר שקבלו שבת והי' עדיין יום, והעלה דמותר לתקוע שופר דע"י שקיבלו שבת א"א לדחות המצוה דתק"ש. דהוה קבלה בטעות דאם הי' יודעין שיזדמן להם שופר ל"ה מקבלים שבת ע"ש ובנ"ד ל"ש לומר כן דשם כל אדם רוצה לצאת ידי מצות תק"ש משא"כ לענין אבילות ל"ש לומר דהוה קבלה בטעות, די"ל אדרבא אם הי' לו חשש וספק שאולי יזדמן לו האבילות הי' מקבל שבת בכוונה כדי שלא יתחייב בהאבילות. אולם כפי המבואר שם בטו"ז וז"ל ולא דמי למ"ש ביו"ד סי' ת"ב דמי שהתפלל ערבית דלא תחיל אז האבילות מטעם דהוה תרי קולי דסתרי אהדדי דשם הוה חומרא דמאי בכך שלא יתחיל עד יום מחר וכן לענין ז"ב דלא תתחיל עד יום מחר וכו', כללו של דבר בזה שבמקום שיש חיוב מצוה בההוא שעתא אין קבלת שבת של זה מועיל לבטל חובת המצוה ההוא עש"ה ולפי"ז י"ל ג"כ כאן כיון דהיא מחויבת להתאבל לא מהני מה שקבלה שבת, ועי' בשו"ת תשורת ש"י ח"א סי' קי"ח שנשאל לענין הז' נקיים לאחר שקבלה שבת ע"י הדלקת הנרות ועדיין יום הוא אי יכולה להפסיק בטהרה וכתב דאף להמחמירים בהתפללו ערבית היינו דוקא בהתפללו ערבית דעשתה לילה כמ"ש בתה"ד סי' רמ"ח דא"א למיעבד שעת תפלת ערבית סניף ותוספת יום שלפני' דהא כתיב ערב ובקר וצהרים אשיחה, ומינה ילפינן שלשה תפלות בכל יום ערבית שחרית מנחה ואם אינו חשוב לילה לא התפללו רק שתי תפלות בגוף היום, ע"ש וזה כ"ש בהדלקת נרות לש"ק דאף דמקבלת ש"ק על ידי הדלקת נרות, מ"מ אינו מחשבת אותו ליום שלאחריו, אלא שמקבלת תוספת שבת ביום עש"ק ולא דנימא דכבר נחשב זה ליום שלאחריו, עש"ה ועיין בס' לבנון נטע יו"ד סי' קצ"ו שכתב ג"כ דמשמעות זקיני הש"ך ז"ל דאם קבלו שבת יכולה להפסיק בטהרה ע"ש, ולפי"ז הרי דע"י תפלת ערבית יותר נחשב ליום שלאחריו, מאם קבלה שבת ע"י הדלקת הנרות, ולפי"ז בנ"ד צריכה להתאבל אחר ש"ק דמה ששמעה בעש"ק לאחר הדלקת הנרות ועדיין הי' יום נחשב כאלו שמעה בעש"ק והי' עוד שמועה קרובה, ג) וראיתי בשו"ת ארץ צבי מש"ב הגאון מחראסקוב ז"ל בסי' ס' שהביא בנ"ד דברי השואל שחידש דאף לדברי הטו"ז ביו"ד ת"ב דלענין שמועה