שו"ת בנין דוד צב

בימין והיינו מטעם זה א' ואנוהו דאין המעשה נאה בשמאל כמו בימין והיינו תשכח ימיני נעשה בשמאל שלא תהי' המלאכה נאה ויהי' זכר לחורבן במה שנעשה בשמאל עייש"ה. ומעתה שפיר יובן החילוק דבמוציא שאין צריך לאומנות להוצאה כי כן דרך המוציאין להוציא בין בימינו ובין בשמאלו, כיון דאינו צריכים לשום אומנות אין שום דרך לעשות רק בימין לכן שפיר מקרי מלאכת מחשבת דיש שייכות הפועל להפעולה כיון דלא הי' שינוי בהפועל מדרך שצריכים לפעול וכן לענין תולש אין שום הקפדה באיזה יד הוא תולש כיון דאינו צריכים לשום אומנת, לכן לא עשה הפועל שינוי בהנפעל ומקרי מלאכת מחשבת משא"כ בכתיבה שהוא אומנת אף שהכתיבה כהוגן כמו שהי' כותבה בימין, מ"מ כיון שאינו דרך לאמן השמאל לכתיבה א"כ הרי זה דומה לאם נטלן אחר דאמרינן דפטור כיון דמאוסין אינו מאמן ידיו ליטלן יפה, וה"ה בכתיבה אינו מאמן ידיו לכתוב יפה ואף אם הכתב נראה יפה מ"מ בהפועל הי' שינוי ואינו כלולין להפעולה, לכן שפיר פטור וזה ברור בסברא בס"ד. ושפיר יובן דברי הב"י שהבאתי דאף ששחט בשמאל כשירה מ"מ לענין שבת פטור כיון שצריך אומנת מקרי שינוי בהפועל ופטור. ועיין בשו"ת פמ"א ח"א סי' ס"ו שהעיר לשיטות הר"ן והרשב"א דמחייב בשבת בנטל לגגו דחי"ת אף דהוי חק תוכות משום דבשבת מלאכת מחשבת אסרה תורה, א"כ הכותב בשמאל נמי לחייב וכתב בתשו' בית אפרים יו"ד סי' ס"א דבשבת מה"ט פטור משום דאין דרך כתיבה בכך והוי מלאכה כלאחר יד ע"כ. והסברא מובן כדברי האגלי טל הנ"ל. ב) ואם כנים הדברים נראה לתרץ קו' התוס' חולין (י"א ע"א) שהקשו דנילף דאזלינן בתר רוב מקרבנות דדחי' שבת ונראה דהנה קושיית התוס' הוא דנילף משחיטה, דלאחר שחיטה הלא יכולין לבדוק אם הוא טריפה או לא וכ"כ בפשיטות בתולדות אברהם להגה"ק מאולונוב ז"ל. והנה לכאורה אמאי השחיטה דוחה שבת, הא אפשר לשחוט בשמאל דלא הוי מלאכה לענין שבת והשחיטה כשירה אף בשמאל, אך י"ל לפי שיטת רש"י הנודעים במס' ביצה דף כ"ז לענין שריפת נותר דביעור כלבים חשוב ביעור לענין נותר משום דהמצוה אחשבי' ועיין בפנ"י בפסחים ה' ובמק"א הארכתי בזה וחכמ"ל. א"כ י"ל דאף אם בעלמא השוחט בשמאל פטור דהוי כלאחר יד מ"מ הכא דמקיים בהשחיטה את המצוה אמרינן דהמצוה אחשבי' ומש"ה צריכים לדחות האיסור, ולפי"ז שפיר מתורץ קו' התוס' דניליף משחיטת קרבנות דאזלינן בתר רוב דדילמא טריפה הוא וחילל שבת, ולהנ"ל י"ל דכוונת התורה שישחטו בשמאל וממנ"פ אם כשירה היא הרי הוי קרבן מעלי' והמצוה שפיר דוחה ואם הוא טריפה א"כ הרי לא הי' מצוה ולא שייך אחשבי' וליכא שום איסר ולא צריכים לבוא לדחיית שבת, וא"כ ליכא למיליף מהכא דאזלינן בתר רוב והבן. ולפי"ז יש לתרץ קו' המפורשים במס' פסחים (ס"ו ע"א) בהמשנה א"ל ר"א עקיבא וכו' קראו עקיבא בשמו ודקדקו המפורשים אמאי קראו בשמו ונ"ל דהנה רש"י בפסחים ע"ז פירוש דמועדו משמע שלא יעבור זמנם אפי' אם הוא שבת ולכאורה איך נוכל למיליף מהכא דדחי שבת הא י"ל דכוונת התורה היתה שישחוט בשמאל והיינו שלא יעבור זמנם אפי' בשבת, אבל מנ"ל דדוחה שבת, אך לפי"ד דע"י המצוה אמרינן אחשבי' א"כ אין חילוק בין ימין ושמאל [ועי' בנובי"ק או"ח סי' ט"ו דהוכיח דר' עקיבא לא ס"פ סברת אחשבי' מדקאמר רבא בפסחים דף ה' דר"ע ס"ל אבחא"ש, ולדברי רש"י שמא מטעם אחשבי' וע"כ דר"ע גופי' ל"ל סברת אחשבי' ע"ש] ובמק"א הארכתי דר"ע ס"ל סברת אחשבי' א"נ דמותר לשרוף בשמאל מדאמר דתשביתו אינו ביו"ט דהבערה היא אב מלאכה, וקשה לכאורה דילמא ביו"ט וישרוף בשמאל ושממ"נ דס"ל דגם בשמאל אסור דאחשבי' ועי' חת"ס ז"ל או"ח סי' קנ"א א"כ שפיר פריך עקיבא לשיטתך דס"ל סברת אחשבי' שוב קשה דעקרת מ"ש בתורה דדוחה שבת כיון דא"א לומר דשחט בשמאל ודו"ק. והי' לפי"ז מקום לישב קו' זקיני הגאון ר"א ברודא ז"ל, שהקשה מנ"ל לרבא דר"ע ס"ל דאבחא"ש דילמא ס"ל השבתה בכ"ד וגם שריפה בכלל ומוכח דתשביתו היא בעיו"ט, דאי ביו"ט איך מותר בשריפה, ונ"ל דהנה כתבנו דמש"ה א"א לומר דתשביתו היא ביו"ט ולשרוף בשמאל דע"י המצוה אחשבי' אמנם הא אפשר לומר דתשביתו הוא ביו"ט ע"י נשים ובשמאל דפטורות מתשביתו ול"ש לגבהו אחשבי' [וכבר העירו האחרונים עפי"ד המח"א ה' שלוחין דיכולים לשרוף ע"י עכו"ם ואכמ"ל] אמנם לשיטות דבלאו הנל"ע נשים חייבות אף במצות עשהז"ג וב"י הוי נל"ע א"ש. והנה מבואר בדו"ח לרע"א ז"ל פסחים כ"ט אות כ"ח דב"י ל"ה נל"ע אי אמרינן תשביתו בכ"ד, עפי"ד הרמב"ן ז"ל דטמא שנכנס למקדש דאין העשה מנתק הלאו, דעשה דשילוח הוא משום להבא שלא יוסיף עוד להיות במקדש, אבל לא לתקן על העבר, וכ"כ בתשביתו דאי אמרינן תשביתו בכל דבר אבל א"נ דאבחא"ש א"כ א"א לומר דבא העשה שלא יעבור להבא על ב"י, דהא הי' די אם מפררו וזורה לרוח דאינו עובר ב"י דהא אינו בעולם: כמבואר בש"א סי' פ"ג דאפילו למד"א אבחא"ש מ"מ אינו עובר עוד בב"י אם מפררו וזורה לרוח עכ"ד. א"כ מתורץ קו' הנ"ל דהא א"א לומר דס"ל לר"ע תשביתו בכ"ד דא"כ ל"ה ב"י להנל"ע ונשים פטורות א"כ אפשר לשרוף ע"י נשים אפילו א"נ דתשביתו הוא ביו"ט. והבן: ג) וראיתי בתולדות אברהם חולין שהקשה על קו' התוס' חולין הנ"ל דניליף רוב מקרבנות שבת לפי מה שמבואר בתוס' שבועות (כ' ע"א) דהא דלא מקשינן איפכא שמירה לזכירה ויהי' נשים פטורות מכל איסור שבת דלחומרא מקשינן עיין שם א"כ קשה לשיטת דסד"א מה"ת לחומרא והרי שחיטה כשירה בנשים כמבואר בזבחים ר"פ כל הפסולין ובאמת אחר השחיטה הי' יכולין לבדוק אחר כל י"ח טריפות רק קודם השחיטה לא הי' אפשר א"כ קשה נימא שיהי' נשים פטורות מאיסור שבת והוא חומרא ולא קולא דמה"ט נימא דלא אזלינן בתר רוב והי' אפשר לשחוט ע"י נשים ולא נוכח משם רוב ושוב אפי' באיכא רובא הוי רק ספיקא ואמרינן סד"א מה"ת לחומרא ומאי מקשים התוס' דניליף רוב מקרבנות שבת עייש"ה כי קצרתי והיא קו' מושכלת. ונראה לי דבר מחודד לתרץ דהנה הפרמ"ג בגינת וורדים כלל ז' [הובא ג"כ במלה"ר ערך סד"א אות כ"ב] הקשה קו' נפלאה איך אפשר לומר דסד"א מה"ת לחומרא, א"כ ל"ל קרא במנחות (ו') מן הבקר להוציא הטריפה, ואתא לטריפה שאינה ניכרת דלניכרת ל"צ קרא דהא אתא בק"ו מבעל מום ואקדשי' והדר איטרפא דאי איטרפא והדר אקדשי' ממשקה לישראל נפקא עש"ה והקשה למ"ל קרא הא בלא"ה