שו"ת בנין דוד צא

בשמאל, אבל בשאר מלאכות הוי כלאחר יד ופטור ומזה עמדת בתימה על החי"א כלל ט' שכתב בפשיטות דבין בשמאל ובין בימין חייב בכל המלאכות עכ"ש ופלפלת בחכמה. תשובה א) הנה לא הבנתי דבריך הלא מפורש שם ברש"י ד"ה שכן משא בני קהת וז"ל בכתף ישאו וימין ושמאל וחיק אורח ארעא, ובשם רבינו יצחק בר יהודא מצאתי שאמר בשם רב האי שמפורש בש"ס ירושלמי ופקודת אלעזר בן אהרן הכהן שמן המאור וקטורת הסמים ומנחת התמיד ושמן המשחה [שמן] אחד בימין [ושמן] אחד בשמאל והקטורת בחיקו והחביתין בכתף עכ"ל הרי דלפרש"י לא קאי הך שכן משא בני קהת רק על כתף וימין ושמאל אורח ארעא וא"כ י"ל דה"ה בשאר מלאכות הוי אורח ארעא ול"ה כלאחר יד, ואין ראי' ממתני' ועי' בפיה"מ ור"ע ברטנורא ולפירוש הירושלמי דקאי על כל המתניתין כמפורש בקר בודאי אין ראי' דהא הביא גם על ימין וכי נימא דבשאר מלאכות יהי' מותר בימין אתמהה ואדרבא יש להוכיח ממשנה זו דצריך להביא שכן הי' משא בני קהת, אע"ג דכבר ידעינן דכל המלאכות מתחייב משום שהי' במשכן ולמה קתני הכא שכן הי' משא בלי קהת, ועכצ"ל דאע"ג דהוצאה מלאכה גרוע הוא, אעפי"כ כיון דמצינו במשכן שכן הי' משא בני קהת מש"ה חייב, וראיתי שכ"כ בתויו"ט על המשנה ובקרבן העדה בפירושו על המשנה שבירושלמי ע"ש והנה ממתני' (צ"ד ע"ב) דהנוטל צפרניו זו בזו ר"א מחייב וחכמים אוסרים משום שבות, ובגמ' מחלוקת ביד אבל בכלי לכ"ע חייב, אין להביא ראי' דגם שמאל חייב כיון דקתני זו בזו דשם שאני שכן דרכו בכך כיון דאי אפשר ליטול ידו הימינית אלא בשמאלו בוודאי חייב, אבל בשאר מלאכות י"כ דהוי כלאחר יד ופטור. אמנם דיש לעיין לפי מה דקיי"ל באה"ע סי' קכ"ג ס"א ברמ"א דלכתחילה יכתוב הסופר הגט בידו הימינית, ומשמע דבדיעבד כשר הגט אף בשמאל, ותמהו הח"מ והב"ש והפר"ח דהא לענין שבת קיי"ל דכתב בשמאלו לאו כתב הוא, ובש"ס סבת מדמי גט לשבת לענין כתב ע"ג כתב, וכתבו לחלק דלא לכל מילי מדמינן לשבת דבשבת בעינן מלאכת מחשבת דומי' דמשכן, ע"כ כל שכתב כלאח"י או בשמאל לאו מלאכת מחשבת הוא, אבל מ"מ כתב מקרי לענין גט עכ"ד וחזינן מזה דאף דהכתב הוא כהוגן והוי גט מעלי' מ"מ כיון דבשבת בעינן מלאכת מחשבת לא הוי כתב לענין שבת וא"כ נימא דה"ה בכל מלאכות שעשה בשמאלו שיהי' פטור כיון דבעינן בשבת מלאכת מחשבת. ובאמת מפורש בתוספתא שבת פ"י דהתולש בין בימינו ובין בשמאלו חייב ע"ש, וכן שיטת הסה"ת סי' ר"ה דסתו"מ צריך לכתוב בימינו וראי' מדאמרינן במנחות (ל"ז ע"א) וקשרתם וכתבתם מה קשירה בימין אף כתיבה בימין ואפי' בדיעבד פסול אם כתב בשמאל דהא אמרינן בשבת (ק"ג ע"א) הכותב בין בימינו ובין בשמאלו ב' אותיות חייב, ופריך הא אין דרך כתיבה בשמאל ומשני בשולט בשתי ידיו הרי שאין כתיבה בשמאל, ובענין זה צריך לכתוב סתו"מ שנאמר בכולהו כתיבה דא"ל דדווקא בשבת דגמרינן ממשכן אינו מועיל כלאחר יד אבל בעלמא כשר הא אין זה סברא לומר שיכתוב סתו"מ כהלכתן בשבת ולא יהי' חייב. אמנם גבי שחיטה דג"כ כתיב וזבחת, ותנן בחולין (ל"א ע"א) נפלה סכין ושחטה פסולה הא הפילה כשרה אפילו כלאחר יד, ואפי"ה פטור בשבת משום דהוי כלאחר יד עכ"ד ומשמע מדבריו דגם בשמאל דינא הכא כמו בכותב ביד שמאל דהוי כלאחר יד ופטור, ואפי"ה השחיטה כשירה. ונראה בהסברת הענין דהנה הא דלאחר יד פטור בשבת משום דמלאכת מחשבת אסרה תורה צריך הבנה דמה ענין זה לזה, והיטב אשר דיבר בזה הגה"ק מסאכאטשוב ז"ל בספרו אגלי טל בהפתיחה ס"ק ג' ובמלאכת האופה ס"ק מ"ד דבאמת גם דברי הח"מ והב"ש הנ"ל דבגט כשר שמאל ורק בשבת פטור דהוי כלאחר יד דבעינן מלאכת מחשבת צ"ע לכאורה דהא מצינו אף בשאר דברים דלא בעי מחשבה כגון אכילה ואפ"ה בעינן כדרך אכילה דוקא אבל הנאה שלא כדרך הנאתן פטור כמבואר בפסחים (כ"ג) והנכנס לבית המנוגע דרך אחוריו טהור והבא אל הבית כתיב דרך ביאה דוקא, כדילפינן במס' שבועות ובמס' שבת ק"ח התולש מעציץ שא"נ פטור ופרש"י דאין דרך זריעה והתם אין לומר משום דלא הוי מלאכת מחשבת דהא המלאכה כי אורחי' הי'. אך משום דאינו דרך זריעה א"כ גם גבי גט נימא הואיל ואינו דרך כתיבה לא חשיב כתב והסביר הדבר דמלאכה כלאחר יד יש בשני אופנים יש שהמלאכה בעצמה בלתי נפעלת כראוי, כענין הנזרע בעציץ שאינו נקוב שלא נזרע כי אורחי', אף שבאיכות הפועל ל"ה שום שינוי, ויש כלאחר יד שהוא שינוי באיכות הפועל ולא באיכות הנפעל כגון הכותב בשמאלו, אף שהנפעל היינו הכתב נעשה כראוי כיון שאומן את ידו וכתב כמו אם הי' כותב בימין, וכן המוציא מרשות לרשות כלאחר יד הרי השינוי באיכות הפועל, אבל בעצם הפעולה אין שום שינוי דהרי מונח ברשות אחרת כאלו הי' מוציאו כדרכו, ולכן באופן הראשון שהמעשה עצמה הי' בה שינוי זה מצינו בכ"ר דשלא כדרכו לאו כלום הוא, ומש"ה אכילה שלא כדרכה או הנאה שלא כדרכה דיש שינוי בהמאכל, או הנכנס דרך אחוריו דיש שינוי בהביאה שהוא מעשה הנעשה וכן הנזרע בעציץ שאינו נקוב שהנפעל אינו כדרכו, בזה אין חילוק בין שבת לשאר דברים, משא"כ באופן השני שאין שום שינוי בהנפעל, הי' סברא לחייבו כיון דמ"מ הפעולה נגמרה כראוי אך מ"מ בשבת פטור עליו דמלאכת מחשבת אסרה תורה, והיינו דבמשכן דכתיב מלאכת מחשבת אמרינן דמה שלא הי' במשכן אינו מלאכה, ופשוט דלא מועיל מחשבתו לעשות זולת או להנעשה מאלי' להחשב מלאכת מחשבת נמצא דאם לא עשה העושה המלאכה בעצמו רק נעשית מאלי' לא הוי מלאכה כלל כיון דאז לא הו"ל מלאכת מחשבת, ולא הוי מלאכה רק מפאת העושה במחשבה וכיון שהעשי' היתה שלא כדרכה הרי יש שינוי במלאכה הנעשית שמעשיו הם נכללין בהמלאכה כיון שבלא מעשיו לא היתה מלאכה כלל ושינוי במעשיו הוי שינוי בעצם המלאכה, אבל בגט אין הכתיבה מפאת האדם ואם הי' נכתב מאליו נמי הי' כתב ובהנעשה אין שום שינוי לכן הגט כשר עכ"ד היקרים. ומעתה יש לומר לפי המבואר בהירושלמי שבת פ"י ה"ו על המתני' הנוטל צפרניו זו בזו רבי אבוהו בשם ריבר"ח מה פלוגין בשנטלן הוא אבל אם נטלו אחר מאוסין הן ואינו מאמן ידי' ליטלן יפה עיי"ש, ועיין במהרש"א בח"א במס' ב"ב דף י' לפרש תשכח ימיני כי אין אדם יכול לאמן ידיו רק בימין, כמ"ש וקשרתם וכתבתם מה קשירה בימין אף כתיבה