שו"ת בנין דוד צ

הפועל כרשות הבעה"ב, ואז לא מהני המשיכה ע"ש, א"כ גם בנ"ד אינו מועיל משיכת השליח אפי' בתורת פועל כיון דהי' לרשות עצמו, והבי"ש כתב דמ"מ לפי שיטת הרמ"א בסי' קצ"ג בשם י"א דבהמה גסה ניקנית אף במסירה, וכיון שעשה שליח סתם לקבל הפרה אולי עשה בה קנין מסירה וקנין מסירה מועיל גם ברה"ר ובחצר שאינה של שניהם ואע"פ דיש כמה ספיקות מ"מ הוי סניף להחמיר עכ"ד ולפיענ"ד דמכח זה אין להחמיר כמבואר בחת"ס יו"ד שי"ח בדברי השואל הגאון בעל יריעות שלמה שהי' קנין כסף וקנין מסירה, וכתב כיון דהקונה והמקנה שניהם הי' סבורים דכבר קנה בכסף, א"כ המסירה של אח"כ הוי כעודר בנכסי הגר וסבר שלו הם דלא קנה והכא ליכא דעת אחרת מקנה, דהא גם המקנה סבר שכבר קנה בכסף ע"ש א"כ ה"ה בנ"ד כיון דכולם חשבו שכבר קנה ע"י כסף א"כ לא הוי כוונה לקנין מסירה ולא מועיל הקנין מסירה כלל, וכן יש כומר לענין קנין משיכה אף אם נאמר דיש שליחות לחומרא בכה"ת או כשיטת המחנה אפרים דע"י שכר הוי כפועל, מ"מ לא מועיל קנין משיכה כיון דחשבו שכבר קנו בכסף והמשיכה לא עשו לצורך הקנין א"כ הוי כעודר בנכסי הגר דלא קנה ולבסוף מפלפל הבי"ש אי צריך שליחות מבעל הממון והכא הא לא הי' שליח מהעכו"ם בעל הממון ומפלפל אי יש שליחות מעכו"ם לעכו"ם והביא דברי זקיני בנה"מ דבממון א"צ שליחות של בעל הממון. והעלה דלא מלאו לבו להתיר אף להטיל מום ע"י נכרי ע"ש. ג) אחרי כתבי בא לידי בשאלה ספר שו"ת חסד לאברהם קמא וראיתי בסי' ק"א שנשאל בכג"ד ודעתו להתיר, מטעם ס"ס ספק כר"ת דבעכו"ם לא מהני כסף, ואפילו כרש"י ספק שמא במלוה לא קנה אף שבא ע"י מכר, והביא ג"כ דברי שו"ת המיוחסת להרמב"ן סי' רכ"ה שכתב בהדי' דאף דנהגו הסוחרים לקנות בכסף, מ"מ להתחייב בבכורה בקנה ישראל מעכו"ם בכסף לא מהני כיון, דסטימתא הוא רק קנין דרבנן וקנין דרבנן אינו מועיל רק לפטור ולא להתחייב והמשיכה לא מהני כאן דאין שליחות לעכו"ם, ואינו מפלפל כלל אי יש שליחות לחומרא וכנ"ל ודעתו להתיר להטיל בו מום ע"י נכרי בלי שום פקפוק ע"ש ובדברי הרמב"ם דקנה במלוה הבא ע"י מכר ראיתי בשו"ת כתר כהונה סי' ח' ט' דמעכו"ם לישראל בעינן כסף גמור והוא ז"ל כתב דגם אם הי' החוב מחמת מכר ואפי' הנאת מחילת מלוה לא מהני מעכו"ם לישראל כיון דבעי קנין כסף גמור והביא ראי' לדבריו מהש"ך סי' ש"כ שפסק דאם הישראל הי' חייב לעכו"ם וא"ל פרתי קנוי' לך דאינו מועיל ולא חש כלל לשיטת הרמב"ם דמלוה קונה ולכה"פ הי' לו לחלק דכאן מיירי בהלואה שלא ע"י מכר אבל בהלואה ע"י מכר מהני הקנין אלא ע"כ דגם הש"ך סובר דבעכו"ם לא מהני אפי' בהלואה מחמת מכר ע"ש והנה אם הי' כאן קנין משיכה מעלי' הי' כאן ודאי בכור לא ספק, והוא עפי"ד קצוה"ח סי' ס"ד ומקו"ח סי' תמ"ח דבמלוה כיון דלא מחסרא ממון איכ"ל דמשיכה לחוד קונה דהוי כמו מתנה, ועיין במהר"ם שיק יו"ד שכ"א שמצדד בזה ג"כ וא"כ ל"ה כאן ספק רק ודאי אך כבר בארתי דהמשיכה ל"ה קנין דאין שליחות לעכו"ם ואף דלחומרא יש שליחות מ"מ להרבה פוסקים הוא רק בריבית ובפרט דל"ה רק מדרבנן וקנין דרבנן אינו מחייב בבכורה [דלא הוי רק הפקר כהמק"ח] וגם לא הי' כונה לקנות בהמשיכה או בהמסירה והגם שראיתי באבני צדק מחו"ז ז"ל בסי' קל"ז שמפלפל בזה ומתחילה כתב דאחר כסף ל"מ משיכה כיון דהוי בלא כוונה ואח"כ כ' דמהני המשיכה מכח אומדנא שרצה שיקנה העכו"ם את הפרה כדי לאפקועי מבכורה ע"ש, וכבר קדמו בזה בשו"ת רע"א סי' כ"ז דאמרינן אנן סהדי שרצה בקנין המשיכה לאפקועי מבכורה ע"ש א"כ בנ"ד דליכא אומדנא ולומר אנן סהדי דרצה בקנין משיכה לאפקועי מבכורה דהא אם לא יהי' מועיל קנין משיכה יהי' פטורה מבכורה, ואם יהי' מועיל קנין המשיכה יתחייב בבכורה ממילא שוב ל"מ הקנין משום דהוי שלא בכוונה. ועכ"פ יש להתיר להטיל מום ע"י נכרי קטן ובחנם לא בשכר כדברי אבני צדק שם (עי' לעיל סימן ל"ב) ועיין שם שהצריך כומר להגוי בצנעה מפני חשש מוחז"ל הד"ח ח"ב יו"ד ק"ז, שיסברו הרואים שמותר להטיל מום בזה"ז בבכור, ולא ידעו שהוא ספק בכור כמ"ש בש"ס בכורות דף ג'. לכן יאמרו להגוי בצנעה, דבמידי דרבנן מותר בצינעה מה שאסור מפני מראית עין, באופן זה הי' מקום גדול לצדד להתיר מפני טעמים דלעיל. דשמא מעות אינו קונה ואת"ל דקונה שמא אינו קונה במלוה, ואת"ל כהרמב"ם דבמלוה ע"י מכר קנה שמא בעכו"ם אינו קונה גם בהלואה הנעשה ע"י מכר, ומצד קנין דיניהם אין לחייב בבכורה לשיטות הנ"ל, וגם שמא לא הי' המנהג לקנות רק במעות מזומן ולא לקנות ע"י החוב וספק מנהג לא עדיף מספק תקנתא דמעמידין על די"ת כמבואר באה"ע סי' קי"ח ס"ו, וכ"כ הבי"ש ע"ש, ומצד קנין משיכה אין לחייב בבכורה דאין שליחות לעכו"ם כדברי החס"ל הנ"ל, ואף דלחומרא אמרינן דיש שליחות נצרף שיטות הפוסקים דל"א כן רק בריבית, וגם ל"ה רק קנין דרבנן לפי דברי החת"ס הנ"ל ובקנין דרבנן אין לחייב בבכורה לפי דברי המח"א והמקו"ח הנ"ל, וגם דלא הי' המשיכה לרשות הלוקח כנ"ל. וגם עוד יש מקום בנ"ד, כיון דהערל השני החזיק את הפרה כמה ימים לפטמה, ומבואר בשו"ת מהרש"ם ח"ב סי' ע"ה ובח"ג סי' י"ב דע"י הפיטום אמרינן אומן קונה בשבח כלי, וע"ש שמפלפל אי הרי קנין מה"ת ובמק"א הארכתי בזה לפלפל, ואי נימא דהוי קנין מה"ת א"כ מקרי יד נכרי באמצע, ע"ש וכל דברינו להלכה ולא למעשה, שקשה לי להקל כנגד דעת זקיני הגה"ק המהרא"ך והתועפת ראם והבי"ש ז"ל, זולת אם יסכים עמנו גדול מפורסים. כ"ד מורך אוהבך ז"ק דוד דוב מייזליש סימן ל"ה ב"ה אוהעלי יע"א לכ' אהובי תלמידי ידינ"פ הרב ה"ג החסיד וירא ד' מרבים מו"ה ישראל חיים סאמעט נ"י בעהמח"ס שמע ישראל מקליינווארדיין יע"א אחדש"ת באהבה, ע"ד שנסתפקת במי שעשה מלאכה בש"ק ביד שמאל אי חייב כעושה מלאכה גמורה או נימא דפטור דהוי כלאחר יד, והבאת ממתני' במס' שבת (צ"ב ע"א) המוציא בין בימינו ובין בשמאלו ה"ז חייב. שכן הי' משא בכי קהת, ומשמע דוקא בהוצאה שמצינו במשכן חייב גם