שו"ת בנין דוד פח

ו) אמנם י"ל לפי מ"ש הפוסקים דעכ"פ יכולים לומר קים לי כשיטת הש"ך, דחליפין לא מהני בעכו"ם, הגם שהרבה פוסקים חולקים עליו כיון דיש ג"כ הרבה פוסקים שמחזיקין כדברי הש"ך, ולפי מה שהעלה בטוב טו"ד קמא סי' רס"ט ומהדורא ג' ח"ב סי' קמ"ד ובכמה תשובות עפי"ד הש"ס ב"מ (ו' ע"ב) דקאמר ר"ח לרבה תני' דמסייעה לך הספקות נכנסין לדיר להתעשר ואי ס"ד תקפו כהן אין מוציאין מידו, נמצא זה פוטר ממונו בממונו של כהן, ופרש"י ואי ס"ד יש לכהן צד זכי' בו נמצא זה אם יצא עשירי פוטר ממונו בממונו של כהן, וא"כ מוכח דהיכי דיש לכנגדו זכי' אם תפסו אף שעדיין לא לא תפסו נחשב צד זכי' בו, ונחשב כממונו א"כ מכש"כ לענין בכורה דכתבו התוס' ב"מ (ע' ע"ב) דבכל דהו הו"ל יד נכרי באמצע ופטור, דלא קרינן בי' כל מקנך תזכר, דמשמע שתהא מכל וכל ברשות ישראל, א"כ ודאי אם הי' לגוי זכי' ע"י תפיסה הוי יד נכרי באמצע ופטורה מבכורה, ומביא כן בשם חמד"ש ע"ש, וא"כ הכא דיכול העכו"ם לומר קים לי כהש"ך דחליפין ל"מ, שוב הוי יד נכרי באמצע ופטורה מבכורה: ואפילו לפימ"ש הטוב טו"ד בסי' קמ"ד שם לסתור הראי' מש"ס ב"מ הנ"ל, עפי"ד התוס' פסחים (ו' ע"א) שכתבו לחלק בין בהמות ארנינא דמצי מסלק לי' חייב בבכורה, ובצאן ברזל פטרינן מכח דאי לא משכח זוזי שקיל בהמה ה ותירצו דהתם הוי של עכו"ם מתחילה משא"כ כאן הי' של ישראל תחילה ע"ש וא"כ בשלמא לענין הספיקות שפיר אמרינן דאם, תקפו כהן א"ר מידו נחשב מתחלה צד זכי' בו, מה שיכול לתפסו אף שעדיין לא תפסו, מכח דלא הוי ודאי של ישראל מעולם, והספק הוי עליהם מעיקרא אבל כשדנין אם נמכרה הבהמה כדינו, הרי מתחילה ודאי היתה של ישראל, רק שהספק אם נמכרה לעכו"ם או לא שפיר י"ל דאף שביד העכו"ם לתפסה לא נפקא מרשות ישראל, עיי"ש מה שהאריך בזה, מ"ל בנ"ד דהי' של עכו"ם מתחלה ואנו דנין אם המכירה לישראל הי' כדין, שפיר שייך לומר דמקרי צד זכי להעכו"ם בזה, דאם תפס לא מפקינן מני', כיון דבאמת הי' מעיקרא של העכו"ם ושפיר י"ל דמקרי יד נכרי באמצע ע"י זכי' של תפיסה וכנ"ל. ז) אולם באמת חזינן דחששו כל הפוסקים בספק בכור. כמו בקנין כסף דתלי' בפלוגתא רשי ור"ת, ולא נחתו לסברת הטווטו"ד והחמדת שלמה דיהי' נחשב יד נכרי באמצע בזה, דיש לו זכי' אם יתפסנו, וכבר האריך שם הטוב נוו"ד להצדיק דבריו ע"ש וראיתי בשו"ת בית שלמה ביו"ד סי' קפ"ח שהעיר בקושי' זו, למה נחתו הפוסקים לסברא זו, דבספק בכור מקרי יד נכרי באמצע עי' כח תפיסה שיש ביד נכרי, וחידש שלא הזכיר שכבר קדמו בזה הטוב נו"ד בתשובתו סי' רס"ט שנכתבה כו, וכתב הבי"ש לתרץ עפי"ד הראשונים בסוף פ"ק כתובות דבעכו"ם ל"ש לומר אין הולכין בממון אחה"ר, משום דעכו"ם אין לו חזקת ממון, דעדיף מחזקת מ"ק ומצי למימר קים לי והמע"ה, ועכו"ם דאין לו חזקת ממון אף שתפס מפקינן מני' משום חזקת מר"ק דהא הי' של עכו"ם מקודם, ואם יתפוס העכו"ם מכח קים לי דחליפין לא קנה בעכו"ם לא נוציא מידו, א"כ שפיר מקרי יד נכרי באמצע מכח זכות תפיסה, ח) ועוד נראה לי דבנ"ד לא יועיל מטעם קנין חליפין, דהנה ראיתי לזקיני ז"ל בשער אפרים סי' ע"ט ד"ה ברם, שהעיר בדבר חדש, דהא דעכו"ם קונה בחליפין היינו בחליפין דק"ס, דזהו סתם חליפין אבל חליפין שהוא בתורת שיווי דמים, י"ל דעכו"ם אינו קונה, וה"ה שאינו מקנה, ואע"פ שכ' הה"מ בפ"ה, מה' מכירה בשם התוס' דע"כ לא קאמר דאין קונים בפירות היינו דוקא בתורת שיווי דמים אפילו פירות עבדי חליפין דמשמע מש"ס דבתורת שיווי דמים עדיף טפי, היינו דוקא לגבי ישראל דמשיכה קונה בישראל, אבל בעכו"ם דאינו קונה אלא בכסף לשיטת רשי' ז"ל י"ל דבתורת שיווי דמים לא מקנין בחליפין בעכו"ם אלא דוקא כעין נעל, שמפורש בקרא ואפילו בחליפין שהוא כעין נעל מסופק המהרא"י בת"ה סי' ע"ר לפי דעת רש"י אי קונה בחליפין אי לאו, ומכש"כ חליפין שהיא בתורת שיווי דמים אינו קונה בעכו"ם, לשיטת רש"י ז"ל עכ"ד ע"ש. ומעתה י"ל בנ"ד ממנ"פ לא קנה הישראל את הפרה, דאי קיימ"ל כהר"ת ז"ל דבעכו"ם משיכה קונה ולא כסף. א"כ הרי לא קנה הישראל את הפרה בכסף דכסף אינו קונה, ואי דניחוש לשיטת רשי' דבעכו"ם מעות קונות וקנה הישראל את הפרה, זה אינו דהא בנ"ד לא קנה בכסף רק ע"י מלוה, ורק משום דנימא כיון דהי' החוב ע"י מכר הו"ל כקנין חליפין דמועיל בעכו"ם, ז"א דהא לשיטת רש"י דסובר דמעות קונה א"כ לא מהני חליפין בשיווי דמים בעכו"ם, א"כ לא קנה הישראל את הפרה ממנ"פ בין לשיטת הר"ת ובין לשיטת רש"י. אמנם המעיין בשער אפרים יראה שכתב לבסוף דאף לשיטת רש"י מועיל קנין חליפין, שלא להרבות במחלוקת הפוסקים, ודלא כספיקות התרה"ד עש"ה. אכן ראיתי בערך ש"י חו"מ סי' קכ"ג סי"ד שכ' דלכאורה אמאי לא יועיל קנין חליפין בעכו"ם כמו דמהני בישראל דהרי לענין קנין כסף או משיכה דנשתנה עכו"ם מישראל, הוא משום דילפינין מיד עמיתך דנשתנה עכו"ם מישראל לענין קנין כסף או משיכה, אבל בחליפין נימא דמהני גם בעכו"ם, וכתב שם דתלי' בזה דהנה הראשונים במס' ב"מ (מ"ז ע"ב) מקשים למד"א מעות קונה מתנה במאי נקנה, ותירץ הרמב"ן ז"ל דמתנה נקנה בחליפין, ע"ש ולכאורה יש להעיר למד"א מעות קונה ולא משיכה, א"כ איך מהני קנין חליפין דבמאי נקנה הסידור הא אין עושין בו רק קנין משיכה, ועכצ"ל דחליפין הוא גזה"כ, או שכן הוא דרך הקנין, א"כ אם מועיל בישראל קנין חליפין אף שאינו קונה במשיכה, כש"כ דמועיל ק חליפין בעכו"ם דקנינו במשיכה וכ"ז נכון למד"א דמשיכה קונה בעכו"ם, אבל למד"א דישראל במשיכה ועכו"ם בכסף, א"כ לא יועיל חליפין בעכו"ם דא"א למיליף מישראל, דהא י"ל דמש"ה מהני חליפין בישראל כיון דמהני קנין משיכה אבל בעכו"ם דל"מ קנין משיכה ל"מ קנין חליפין, עכ"ד ובעצם הדברים קדמו בשער אפרים ע"ש א"כ שפיר נכונים דברינו הנ"ל דממנ"פ לא קנה הישראל הפרה, דלשיטת הר"ת מעות אינו קונה, ולשיטת רש"י דמעות קונה מ"מ בנ"ד לא הוי קנין מעות רק ע"י הלואה דמהני מצד חליפין ולשיטת רש"י ל"ק חליפין בעכו"ם כנ"ל והבן אמנם לשיטת הרמב"ם ז"ל דעכו"ם קונה בין בכסף ובין במשיכה, א"כ ליכא למימר הממנ"פ, דהא גם בעכו"ם מהני משיכה א"כ מועיל ג"כ קנין חליפין, וכעת ראיתי בשו"ת בית שלמה סי' קצ"ב בכנ"ד לצדד ג"כ עפי"ד הד"מ בסי' נ"ד ב"ש דלשיטת הר"ת דמהני חליפין