שו"ת בנין דוד פג

תורה עש"ה ואף אי הוי קנין דרבנן לשיטת שו"ת קול אליהו הובא ביעיר אזן מערכת הקו"ף מ"מ בצירוף כסף מועיל כמ"ש החת"ס והד"ח. ותו דלהרבה פוסקים מועיל קנין דרבנן בבכור כיון דהפקר בי"ד הפקר והפקר פטורה מבכורה ולשיטת הנובי"ת יו"ד סימן קנ"ד דבהפקר אדם יחוד מועיל ובפרט להטיל מום ע"י נכרי היכא דליכא חזקת מרא קמא כאשר כבר הורי הגאונים בספר יהושיע ועיין באמרי יושר ח"ב סי' פ"ט שהביא דברי האבני נזר ח"ב סי' ת"ט [ואינו תחת ידי] ועיין בנוב"י יו"ד סי' קצ"ב להתיר ע"י עכו"ם ובחת"ס סי' שי"ז ליתן פרוטה לעכו"ם קטן ובתנאי שלא יהי' צער בע"ח תמו' עליו דאיך אפשר לעשות מום בלא צער בע"ח ומבואר בפסקי תוס' ע"ז דף י' דצעב"ח אינו אלא כעושה ואין לו ריוח אבל אם הוא לצורך מותר ועיין בנובי"ת יו"ד סי' י' בזה וקודם שחיטה צריכים להתיר לשחוט ע"י המום ע"י בי"ד של שלשה בני הכנסת כמפורש בשו"ע סי' ש"י ויצאו דברינו להתירא בעזהי"ת והשי"ת יצילינו משגיאות. כ"ד אביך אוהבך אה"ר ה"ק דוד דוב מייזליש סימן ל"ג ב"ה אוהעל יע"א שלום תניינא וער"ש באחד שיש לו פרה מבכרת ומכרו לעכו"ם בקנין דרבנן לחוד, ובהגיע ליל שב"ק ראה בה סימנים שתקרב ללדת בשב"ק ובא לשאול כדת מה לעשות שתהי' פטורה מבכורה עכת"ש. תשובה א) הנה מקודם נדבר מהעצות שאפשר לעשות בשבת לפטור מבכורה, כבר נודעים דברי התוספתא בפ"ב דבכורות דבהמת מדבר ובהמת הגר שמת ואין לו יורשין דפטורה מן הבכורה, ובריט"א ריש בכורות כתב הטעם אף דבכור בפטר רחם תלי' וקדוש מאליו אף שלא הקדישו בפה, וא"כ נימא דה"ה הפקר, מ"מ בעינן שיהי' לו בעלים וראוי להקדישו וכל הראוי לבילה אין בילה מעכבת בו, וחל הקדושה אף בלי הקדש, אבל אם אם אין לו בעלים ואינו ראוי לבילה שאין כאן איש להקדישו אז בילה מעכבת בו, ואינו חל הקדושה, ובשו"ת עבודת הגרשוני סי' כ"ה פשיטא לי' דהפקר פטורה מן הבכורה, והא דלא עבדי רבנן תקנתא להפקיר הבהמה יען דל"ל קלא, וסברי מילתא בעלמא עביד כמבואר בבכורות (ג' ע"ב) וגם יש לחוש להערמה כדחיישינן לענין חמץ אבל מה"ת מועיל הפקר להפקיע קדושת בכור. אכן הטו"א ר"ה (י"ג ע"א) ד"ה קצירכם העלה דשותפת הפקר חייבת בבכורה דלא ממעט בבכורות (ג' ע"א) אלא שותפת עכו"ם ולא הפקר, והביא ראי' מדאמר התם ר"מ בר רחל הוי מקנה אודנייה לעכו"ם, וטורח זה למה יפקיר הבהמה וממילא יהי' פטורה, וע"כ ש"מ דהפקר חייבת בבכורה ע"ש, וכבר תמה עליו החת"ס ז"ל יו"ד סי' שט"ז, ושי"ז שנעלם ממנו תוספתא הנ"ל, דמפורש דהפקר פטורה מבכורה, והא דלא הפקיר ר"מ בר רחל משום שלא הי' רוצה להפקיע מידי כהן ומידי קדושה לגמרי, ורצה לנהוג בה קדושת בכור בגיזה ועבודה שמסרה לכהן, אבל לעולם הפקר פטורה מבכורה ע"ש באריכות דבריו. והנה אם נימא דאף דהפקר פטור מבכורה, מ"מ שותפת הפקר חייבת כדאיתא בבית שלמה בסי' קפ"ד, שרוצה לומר כן דדוקא בשותפת עכו"ם נתמעט מקרא כל בכור ישראל, עד שיה' כולו של ישראל, ולא שותפת עכו"ם, אבל הפקר דילפינן מבקרך וצאנך או מוכן תעשה לשורך, כמ"ש הריט"א ושם לא כתיב כל, ושפיר י"ל דאף שותפת בכלל, ואף דהבית שלמה כתב כיון דגילתה התורה דבעינן דוקא כל כור לישראל, ה"ה שאם צד פטור הוא מכח שותפת הפקר ג"כ פטורה, דעכ"פ לאו כולו של ישראל, אבל עיין בשו"ת בית יצחק יו"ד ח"ב סי' קכ"ב אות ח' ט' דאף דהפקר פטורה מבכורה מ"מ שותפת הפקר חייבת בבכורה עיי"ש בסברתו, וא"כ יש לסתור ראיות הטו"א דלמה לא הפקיר ר"מ בר רחל, די"ל דלא רצה להפקיר כל הבהמה רק למכור האוזן לחוד, והי' מוכרח למכור ולא להפקיר אבל לעולם אם הפקיר כל הבהמה מועיל לפוטרו מבכורה. ואפשר דלא נעלם התוספתא מהטו"א, רק הטו"א קאמר לענין שותפת והתוספתא קאי אהפקיר לגמרי וצ"ע] ובחסד לאברהם קמא כתב בפשיטות דהפקר פוטרת מבכורה ובשדי חמד מערכת בכור אות ט"ו באספ"ד הביא בשם תשובה המיוחסת להרמב"ן, דבהמת הפקר פטורה מבכורה, וכ"ש הבית שלמה בסי' קפ"ד וקפ"ח ור"ט באריכות ע"ש. ב) אכן בנ"ד יש לדון לפי"ד הפר"ח באו"ח סי' תל"ד ס"ב, שכתב לדחות סברת התוס' פסחים [ד' ע"ב] דביטל חמץ מטעם הפקר הוא, הא תנן בדף [ו' ע"א] מבטלו בלבו אחד שבת ואחד יו"ט ואי מטעם הפקר הרי אסור להפקיר נכסיו בשבת, כענין דאין מקדישין ואין מעריכין בשבת ויו"ט משום גזירת מקח וממכר ועכצ"ל כסברת הר"ן דבאמת ל"ה הפקר גמור דאין בו תנאי הפקר רק כיון דחמץ בלא"ה אינו ברשותו של אדם סגי בגילוי דעת, ולכן הפקר כזה שרי בשבת עכ"ד, וא"כ בנ"ד דבעינן הפקר ממש אסור להפקיר בשבת, אמנם באמת כבר תמהו עליו בקהלת יעקב בתוספת דרבנן ערך הפקר, והביא דברי המאירי במס' שבת [קכ"ז ע"ב] שכתב דממה דאמרי שם דדמאי כיון דאי בעי מפקיר נכסי והוי עני וחזי לי', למדנו שמפקירין בשבת ואע"פ שאמרו אין מקדישין ואין מעריכין ביו"ט: אינו דומה שההקדש כעין מכר הוא כמו שאמרו חז"ל מה לי מכרו להדיוט מה לי מכרו לשמים אבל הפקר אין כאן שינוי רשות ואפי' זכה בו האחר מאליו הוא זוכה, ומוכח דמהני הפקר אף בשבת, ועיין בעבודת הגרשוני שכתב ג"כ דמדקאמר דדמאי חזי לי' דאי בעי מפקיר נכסי', שמעינן שמותר להפקיר בשבת, דאל"כ הוי מוקצה מחמת איסור והו"ל טבל ע"ש. ובאמת כל דברי הפר"ח הנ"ל מפורשים בחדושי הרמב"ן עמ"ס פסחים שהקשה ג"כ על סברת התוס' דביטול הוי הפקר ממש, דא"כ איך שרי לטלטל בשבת הא אסור להפקיר בשבת, וכתב ג"כ כסברת הר"ן דכיון שהגיע זמן איסורו נתייאש ממנו ויצא מרשותו ואין בו גזל, כדאמרינן בזמן שאין בעה"ב מקפיד עליהם מותרים משום גזל ואין בו מעשר דהוי הפקר לכן אם מבטלו ומוציאו בדעתו מכלל ממון ואינן בעיניו כשאור, אלא כעפרא בעלמא שאינו שוה כלום, יצא יד"ח הביטול עכ"ד, הרי דחשש ג"כ על הפקר בשבת, בעלמא דבעינן הפקר ממש. ג) אמנם נראה דבנ"ד לכ"ע שרי להפקיר, דבשעה"מ פ"ח מה' לולב ה"ב הביא דברי הריטב"א עמ"ס שבת שכתב על הא דאומר לאחרים בואו