שו"ת בנין דוד פא

פלוג וגם חכמים עשו חיזוק לדבריהם יותר משל תורה ולא יהי' מועיל תנאי שיהי' מעות קונה. ונראה לי לתרץ בס"ד דהתקנה דמעות אינו קונות הוא רק אם מהני תנאי דמעות יקנה אבל אי לא יועיל תנאי לא יהי שום תקנה במה שיתקנו דמעות לא יקנו א"כ ל"ש לא פליג וחכמים עשו חיזוק שלא יועיל תנאי אדרבה כל התקנה הוא רק אם מהני תנאי, דהנה התוס' הקשו מה הועילו חכמים שאמרו מעות אינו קונות רק משיכה כדי שלא יאמר נשרפו חיטיך בעלי' הא אם מעות לא יקנה יאמר המוכר ללוקח נשרפו מעותיך בעלי' ותי' כיון דמותר להמוכר להשתמש בהמעות הוי שומר שכר עליו ויהי' חייב לשלם ואינו יכול לומר נשרפו מעותיך בעלי' והטעם דמותר להמוכר להשתמש בהמעות נאמרו מהם הרבה בהראשונים, והרי"ם בחו"מ העלה הטעם דכיון דמעות אינו קונה א"כ למה נתן הלוקח המעות להמוכר קודם המשיכה שהי' לו פנאי ליתן בעת המשיכה, וע"כ דכונתו הי' שישתמש המוכר בהמעות ודפח"ח. אמנם לכאורה יש להעיר דילמא מש"ה נתן לו המעות כדי לחזק המקח לפי המבואר בש"ס ב"מ [מ"ח ע"א] דבלא מעות ליכא מי שפרע אם חוזר אבל אם נתן מעות איכא מי שפרע אם חוזר א"כ דילמא רצה הלוקח בנתינת המעות לחזק המקח שבאם יחזור המוכר. יעבור על מי שפרע, אמנם באמת הדבר נכון מאוד דלחזק המקח הי' יכול לחזק המקח לגמרי עם נתינת המעות שיתנה בתנאי שהמעות יקנה דהא אם הותנה מהני ולפי"ז שפיר מתורץ קו' הש"ך דנימא דלא פלוג ועשו חיזוק לדבריהם ולא מועיל תנאי ז"א דלא יהי' שום חיזוק ותיקן דיוקשה קו' התוס' דיאמר המוכר נשרפו מעותיך וא"ל כתירץ התוס' שיהי' שומר שכר דמותר להשתמש עם המעות כסברת הרי"ם דכך הי' כונתו דאל"כ למה נתן כעת המעות דהא י"ל דנתן לחזק המקח שיעבור על מי שפרע וא"ל דהי' לו להתנות תנאי דמעות יקנה ויתחזק המקח יותר ז"א דהא אמרי' דלא מהני תנאי ע"כ לא עשו חכמים חיזוק ולא אמרו לא פלוג ומהני תנאי ושפיר הוי תקנה טובה דאי תנאי מועיל הוי שומר שכר ולא יאמר נשרפו מעותיך ושפיר הועילו בתקנתם ודו"ק כי נכון הוא בס"ד. כ) נחזור לדינא הנה הי' סברא להתיר לפי דעת החת"ס יו"ד סי' שט"ז שכתב לתרץ קו' השואל אמאי לא יועיל קנין כסף בבכור לפימ"ש הצ"צ סי' ס"ד דבנתן עכו"ם מעות לישראל לקנות לו פרה וילדה אצל ישראל דפטורה מבכורה כיון דדינא הוא אי לית לי' זוזי לישראל לשלם לגוי שגובה מהפרה הו"ל יד נכרי באמצע כמו בהמות ארנונא ואם כן מה"ט בנותן מעות עבור הבהמה נימא דיהי' מחשב יד נכרי באמצע מכח השיעבד וכתב החת"ס לחלק דהתם אפי' יש בע"ח הרבה מ"מ גוי זה קודם לגבה מהפרה כיון שקנאה במעותיו הו"ל כאפותיקי משא"כ בסתם פרה דאף אי לא מסלק לי' זוזי אין שיעבודו על הפרה יותר מעל שאר נכסיו וגם אין לו קדימה משאר בע"ח ע"כ לא מקרי יד נכרי באמצע עכ"ד ועיין בטוטו"ד סי' רס"ו דהיכי דאין לו שיעבוד על פרה זו יותר משאר נכסיו לא מקרי יד נכרי באמצע עיי"ש שהאריך בזה, ולפי"ז כשהעכו"ם פיטם את הבהמה והשביחה הרי החוב של ישראל נצמח מגוף הבהמה וא"כ הא נודע מ"ש בספר עט"צ בתקנות ד' ארצות הובא בב"ח חו"מ סי' צ"ו ובב"ש אה"ע סי' צ' ס"ק ל"ח ובקצוה"ח סי' ק"ד ובבה"מ סי' צ"ט דמי שחייב לכמה בני אדם ואין לו לשלם לכולם ונמצא בידו סחורה בעינא שיודעים שזאת הסחורה הוא של סוחר אחד מה שלקח ממנו בהקפה אזי הוא מחויב להחזיר להסוחר הנ"ל כל הסחורה ויש לו דין קדימה לגבות חובו יותר משאר בע"ח עיי"ש, וא"כ בנ"ד שהחוב של הפרה להנכרי הוא ע"י שפיטם הפרה א"כ החוב שלו מוטל על הפרה זו יותר משאר נכסיו ממילא יש לו דין קדימה לגבות חובו מפרה זו יותר משאר נכסיו ושפיר מקרי עי"ז יד נכרי באמצע. אמנם באמת להלכה קיימ"ל דהתקנה של ד' ארצות לא נתפשטה במדינתינו ואפי' מצד דינא דמלכותא אין לו דין קדימה וכמו שמפורש בחת"ס חו"מ סי' כ"ה ועיין בטו"ז בסי' ק"ד ובצמח צדק סי' קי"ז שחלקו על הב"ח בזה והפתחי תשובה סי' צ"ו הביא הרבה חולקים ועיין במוצל מאש סי' מ"א ובפרט דהחת"ס הביא דכל התקנה לא הי' רק כשלקחה ע"ד לברוח ולהיות לוה רשע בכה"ג תיקנו נגד הדין כדי לנעול דלת בפני עושה עולה אבל בסתם לא תיקנו עיי"ש שוב לא שייך לצדד מכח זה בנ"ד ובלא"ה נראה דכל התקנה לא נעשה רק לדידן ולא לעכו"ם כי מה לנו לעשות תקנה לעכו"ם כמו שמפורש במס' ב"ק (צ"ו) תקנתא לכותי ניקו ונעבוד עיין שם. והנה י"ל דבזה יש פלוגתא דבשו"ע חו"מ סימן ס"ו פסק המחבר דבישראל שמכר שטרות לעכו"ם הוי כאלו מכר לישראל, ובש"ך ס"ק פ"ה הביא בשם עיר שושן בשם הריטב"א דטעמא דמילתא משו דמכירות שטרות מה"ת מש"ה יש להעכו"ם כח הישראל אבל הש"ך כתב דאפי' אי הוי מדרבנן מ"מ מכירתו הוי מכירה דכל דתיקון רבנן כעין דאו' תיקון, ובקצוה"ח ס"ק ל"ב הביא מש"ס ב"ק הנ"ל דלנכרי לא עבדינן תקנתא וא"כ נראה דבזה יהי' פלוגתא, ואפשר לומר בנ"ד הרי להעכו"ם אין שום נפ"מ בזה שיהי' לו החוב דייקא בבהמה זו, דהא עכ"פ יהי' מחיוב לשלם לו וכעת העכו"ם הוא מוחזק בבהמה ואם לא ירצו לפרוע לו הרי לא יחזיר לו הבהמה, דבדיניהם בוודאי לא יהי' מחיוב להחזיר הבהמה ואפי' בדינינו יהי' שרי להחזיקו בעד חלקו המגיע לו וכל הענין הוא רק נפמ"נ לטובת ישראל אי יפטור עי"ז מבכורה או לא דעי"ז יהי' יד נכרי באמצע וכיון דכל הנפמ"נ הוא רק לטובת הישראל שפיר שייך לומר דבכה"ג מועיל התקנה [ועיין בתשורת שי ח"א סי' שע"ט כעין זה] כ"א ובני הה"ג מו"ה צבי שליט"א העיר בנ"ד לשיטת הר"ש הלוי הובא בקצוה"ח סי' ס"ו סק"ד דאומן קונה בגוף הכ"י א"כ יש לומר דע"י שפיטם העכו"ם הבהמה בשכר קנה העכו"ם בגוף הבהמה וא"כ פטורה מבכורה, ואפי' לשיטות הפוסקים דקנין אומן קונה בשבח כלי הוא רק קנין דרבנן, ולהפוסקים דקנין דרבנן אינו מועיל לקנין דאורייתא, מ"מ לפימ"ש לעיל באריכות דהכא איכא קנין כסף דהמעות שנתן השליח להעכו"ם עושה הקנין והשליח הוא רק מעשה קוף בעלמא וקנין כסף בצירוף קנין דרבנן מועיל כמו שהעלה כ"ק אאז"ל בדברי חיים ח"א יו"ד סי' ס"א עפי"ד הריט"א שמש"ה לא מהני קנין כסף מטעם ס"ס דבממון לא מהני ס"ס ואיסור בתר ממון גריר אבל כשאיכא גם קנין דרבנן דלכ"ע מוציאין מן הישראל כיון דהוי עכ"פ קנין דרבנן, שוב לענין איסור דאורי' מועיל ס"ס עכד"ק וא"כ בנ"ד דאיכא קנין דרבנן מכח אומן קונה בשבח כלי ובצירוף קנין כסף שפיר מועיל עכ"ד בני שליט"א