שו"ת בנין דוד ח

ח) ונתבאר מכל הנ"ל דיש להתיר בנ"ד מטעם ס"ס, ואעפ"י שאין עושין ס"ס לכתחלה הכא כבר מבואר בטו"ט ודעת הנ"ל דבמקום צורך עושין ס"ס לכתחלה דהוי כדיעבד, וע"כ העלה שם בענין כנ"ד להתיר בעת הצורך מטעם דאיכא ס"ס ע"ש ונראה לי לפי המבואר בפרמ"ג יו"ד בש"ד ס"ס כ"ז וז"ל והעיקר דאין לעשות ס"ס בידים כמבואר בכל הפוסקים ואף בפלוגתא דרבוותא אם לא שרוב מתירין ומשום חומרא אנו מחמירין או שיש עוד צדדים להקל ולא בענין אחר עכ"ל וא"כ בנ"ד דרוב הפוסקים ס"ל דקברי עכו"ם אינם מטמאין, והש"ע כתב דיש ליזהר מצד חומרא, יש לסמוך להתיר ע"י הס"ס לכתחלה כדברי הפרמ"ג, וגם כפי מה שכתב הח"ס ז"ל יו"ד סי' קנ"ח בד"ה והנה דענין דאין לעשות ס"ס בידים הוא אפשר כעין ביטול איסור לכתחלה עי"ש ועיי' בחכמת אדם בשער או"ה סי' ל"ז דמש"ה אין עושין ס"ס בידים משום דאין מבטלין איסור לכתחלה ע"ש ונודע דברי הר"ן ע"ז (ל"ג ע"ב) וכ"כ בשו"ת הריב"ש סי' שמ"ט דאם אין כוונתו לבטל את האיסור מותר ועיי' בפר"ח יו"ד סוס"י ס"ד שכן מבואר בירושלמי ספ"ה דתרומות ועיין בשו"ת ברית אברהם או"ח סי' כ"ד אות ב' מה שמקשה על הפר"ח ועיי' בשו"ת הגרע"א ז"ל סי' ע"ג, ואף דמבואר בטו"ז יו"ד סי' צ"ט סק"ז וסי' קכ"ז סק"ד דגם להמתירים באין כוונתו לבטל הוא רק כשהוא בענין שאי אפשר לו לעשות באופן אחר עיי' פרמ"ג סי' צ"ט במ"ז סק"ז דאם איכא טרחא הוי כא"א בענין אחר אבל בליכא טירחא אין מבטלין איסור לכתחלה אף דאין כוונתו לבטל עפי"ד הטו"ז עיי"ש ועיי' בית שלמה או"ח סימן פ"ח פ"ט, מ"מ בנידן דידן דהוא צורך גדול לילך בעת הערכת המס מותר לסמוך על הס"ס לכתחלה דהוי כא"א לעשות בענין אחר, ועיי' בשו"ת טו"ט ודעת סי' הנ"ל בנידן שבנו בית על קברי עכו"ם, אי מותר לכהן ליכנס כשם דהעלה להלכה דאם ידוע שיש מתים עכו"ם ודאי אסור לכהן ליכנס כשם אבל אם הי' שם שכינות קברות ופינוהו רק דיש חשש אולי נשאר שם עוד מתים בזה שפיר יש לומר דהוי ס"ס, שמא לא נשאר שם ודילמא כדעת הסוברים דקברי עכו"ם אינם מטמאין באהל, ואת"ל כדעת המחמירים דמטמאין באהל שמא יש שם פותח טפח יש מקום להתיר בצורך גדול ליכנס הכהנים להבית וכ"ז אם החשש דהוי הטומאה בחדר זה או בחצר החיצונה שהולכת להבית אבל אם אין חשש בזה, רק בחדרים הסמוכין אזי יש להקל ולצרף שיטת הש"ך יו"ד סי' שע"ב סק"ב דס"ל דטומאה הסמוכה הוא רק מדרבנן ואף שהמג"א בסי' שי"א ס"ק י"ד חולק על הש"ך מ"מ מבואר בפנ"י רפ"ב דסוכה דמיישבו וכדאי לסמוך עליו בזה בצירף המקילין דמת עכו"ם אינו מטמא באהל עיין שם ואם כי החתם סופר ז"ל סי' ש"מ תמה על הפ"י וגם זקיני השער אפרים תמה על זקיני הש"ך ז"ל הובא ג"כ בפ"ת סי' שע"ב סק"ג ועיי' בשאלות ותשובות אבני נזר ז"ל סי' תס"ו שהביא דברי השבות יעקב מה שמיישבו דברי הש"ך והאבני נזר ז"ל תמה עלי' ע"ש, מ"מ דעתו הגדולה כל הנווטו"ד בצורך גדול להתיר אפילו אם הי' הטומאה בחדר זה: א"כ בנ"ד דהוא צורך גדול יש להתיר להכהנים ליכנס לשם בעת הערכת המס דהוי כמציל מידם, כמבואר במחבר סי' שע"ב סעי' א' דמטמא בטומאה של דבריהם לדון עם עכו"ם ולערער עמהם מפני שהוא כמציל מידם וממילא לא שייך בנ"ד לחוש בהא דחייש הפמ"א שגם ברה"ר עכ"פ איכא איסור בית הפרס מדרבנן כמבואר בתוס' כתובות (כ"ח) דהא להציל מידם מותר ליכנס לבית הפרס כמבואר במחבר שם וה"ה בטומאת אהל במת עכו"ם דמבואר בתשובת הגאון מוהר"ד אפענהיים ז"ל בתשו' חות יאיר דגם להמחמירים דטומאת אהל שייך גם בעכו"ם הוא רק מדרבנן ע"ש א"כ בודאי יש מקום לסמוך דמותר לילך בעת הצורך להציל מממונו מידם ועיין בשו"ת מנחת אלעזר ח"א סי' נ"ז בכנ"ד ג"כ להתיר: ט) אמנם כ"ז ניחא דאיכא ג' ספיקות באם נימא שכל החשש הוא רק שמא נשארו שם מתים עכו"ם אבל לנו גם לחוש שמא נקברו שם ישראלים מומרים או בנים של בת ישראלית שנשאת לעכו"ם בדיניהם כנהוג בעוה"ר והמה כישראלים גמורים כמבואר באהע"ז סי' ד' סעי' י"ט אכן נ"ל דאין לחוש לזה דהא מבואר בב"י סוף סי' שע"ב בשם תשובת הרשב"א ז"ל וז"ל על קבר הנמצא בשכונת ישראל סמוך לבית יהודי ולא נודע אם ישראל אם נכרי ורוב אנשי העיר נכרים דספיקו טהור דכל דפרוש מרובא פרוש עכ"ל ועיין ברשב"א שם דלא שייך לומר דהוה קבוע משום שאנו דנין על המת שהפרושוהו והביאוהו לכאן וקברהו בודאי בא מן הרוב ע"ש ועיי' ברמ"א בהגהותיו בסי' שע"ד א"כ ה"ה בנ"ד בעיר שרוב עכו"ם דרים בה אין לחוש על ישראל מומר אולי נקבר בשם ועוד דלא שייך כלל לומר דיהי' קבוע דהא לא נקבע כלל שנקבר בשם מומר עיי' בשו"ת נטע שורק יוד סי' ק"ב ע"ש ועיין בראש אפרים חלק ג' תשובה ב' הביא בשם הרוקח ובשם הקנה וז"ל והא דאמרינן מדלגין היינו ע"ג ארונות וכו' ומספיקא שאין אנו יודעין אם יש ארון שאין בו פותח טפח לא נאמר בו קבוע עכ"ל הרוקח ז"ל וגם הא הוי קבוע שאינו ניכר דשיטת הפוסקים דלא הוי קבוע מה"ת זולת שיטת זקיני הב"ח ז"ל דס"ל דהוי קבוע מה"ת עיי' סי' ק"י: והנה ראיתי בשערי תורה ח"ג, שהניח דברי הב"ח ז"ל הנ"ל דס"ל דקבוע שאינו ניכר הוי קבוע מה"ת בצ"ע, מש"ס נדה דף ל"א ע"ב דאיתא שם במתני' בנות כותים נדות מערוסתן ובגמרא שם דטעמא משום דאיכא מיעוטא דחזיין חיישינן ומאן תנא דחייש למיעוטא ר"מ הוא דס"ל דקטנה אינה מתייבמת, שמא תמצא איילונית ויהי' פוגע בערוה ע"ש, והקשה השע"ת מנ"ל להש"ס דר"מ חייש למיעוטא דילמא למיעוטא לא חייש ומש"ה ס"ל דקטנה אינה מתייבמת שמא תמצא איילונית, מחשש שמא אזל איהו לגבה ויהי' קבוע מן התורה לשיטת הב"ח ז"ל, וכל קבוע כמחצה על מחצה דמי ויהי' ספק השקול דילמא איילונית היא, ומש"ה אסורה להתייבם אבל בעלמא, אזל ר' מאיר בתר הרוב ע"ש: ונראה לי ליישב, דהנה מבואר במתני' ביבמות (ב' ע"ב) דאם נמצאו איילונית צרותיהן מותרים, דאיילונית קדושי טעות הן, והקשו שם בתוס' ובנדה (ל"ב ע"א) דא"כ דאיילונית קדושי טעות הן, אמאי ס"ל לר"מ דקטנה אינה מתייבמת מחשש שמא תמצא איילונית, תתייבם ממנ"פ, דאם אינה איילונית שפיר מייבם, ואם היא איילונית נמי שרי, דהא קדושי טעות הן ולא היתה אשת אחיו מעולם, ואינו פוגע בערוה כלל. וראיתי להגאון מוהרש"ק ז"ל במי נדה, לתרץ קו' התוס' דלדידן דאזלינן בתר רובא א"כ גם המקדש את הקטנה סמך על הרוב דאינה איילונית