שו"ת בנין דוד ז

שלא נפסק כמותם להלכה כדי שלפעמים אם אנו רוצים לצאת דעת המחמיר נדע, שלשיטתם בדין אחר לקולא, ממילא אין כאן חומרא עכ"ל, והיא כסברת הטו"ז הנ"ל, ואם כי כ"ק הגה"ק באבני נזר ז"ל יור"ד (סי' ע"ר) אות ו' כתב, וז"ל ואין לומר דכיון דפסול נתן סאה ונטל סאה דשאובין הוא חומרת הראב"ד, ואיהו הא ס"ל דמעין בכ"ש ליתא דמפורש בעירובין גבי מבוי עקום, דרמי עלי' חומרי דרב וחומרא דשמואל, דהיכא דלא סתרי אהדדי עבדינן כחומרא דתרווייהו עכ"ל הרי דס"ל בכה"ג להחמיר כחומרי כל השיטת עכ"ז מתבאר דלפי דברי הפרמ"ג בכוונת הטו"ז והחיבר לטהרה ז"ל יש סניף להקל: ואם כי מבואר בתוס' כתובות (כ"ח ע"ב) דבית הפרס גם ברה"ר איכא עכ"פ טומאה דרבנן היכא דהטומאה אינה מבוררת ולעולם תהי' הדבר בספק, לא רצו חכמים לטהר, ועיי' בר"ש אהלות (פי"ח מ"ג) דהיכא דהוי ספק לכל העולם גם ברה"ר ספיקו אסור מדרבנן, הובא בפמ"א שם ע"ש, א"כ בנ"ד בין לשיטת התוס' ובין לשיטת הר"ש איכא עכ"פ טומאה מדרבנן דהא הטומאה אינה מבוררת ולעולם תהי' הדבר בספק והוא ספק לכל העולם, מ"מ הלא מבואר ביש"ש ז"ל ביבמות סי' כ"ה דבטומאה דרבנן לא גזרו חכמים במת עכו"ם, ועיי' שבות יעקב ח"א סי' פ"ה להתיר לכהן לטמא עצמו בחו"ל בכל טומאה דרבנן כיון שכבר נטמא בטומאה דרבנן בחיבורו לארץ העמים במקום שהוא כבוד הבריות ואונס צינה, וא"כ ה"ה בנ"ד יש להתיר בצורך גדול: והנה ראיתי בטו"ט ודעת הנ"ל, בנידן שבנו בית על קברי עכו"ם אי מותר לכהן ליכנס לשם והביא דברי השואל שיש עצה להיות נכנסים שלשה ביחד וזכרים דוקא ולא נשים, דמבואר ברשב"א ז"ל נדה (ה') דנשים אינן מצטרפות להיות רה"ר הובא דבריו ג"כ במל"מ ה' אה"ט פט"ז, והביא ג"כ קו' השואל על הרשב"א ז"ל, אמאי לא משני הש"ס בנזיר (כ"ז ע"א) דמתני' דשני נזירים, שאמר להם אחד ראיתי אחד מכם שנטמא וא"י איזה מכם, דפריך הש"ס הא הוי רה"ר, דאיירי דהאחד היתה אשה, ואשה עם ב' אנשים לא הוי רה"ר, וע"ש מה שמתרץ, הרי ס"כ להגאון הנווטו"ד ז"ל, דאשה עם שני אנשים לא הוי רה"ר לשיטת הרשב"א ז"ל, וכ"כ בפירש בתשובה השני' ע"ש, ודבריו תמוהים, דהמעיין ברשב"א ז"ל יראה דלא ס"ל להיש מפורשים שם, אלא בשתי נשים עם איש אחד לא הוי רה"ר אלא רה"י, כיון דאיסורין להתייחד הוי מקום סתירה, אבל אשה אחת עם שני אנשים דלא הוי יחוד. לא הוי מקום סתירה, אלא רה"ר וס"ל להרשב"א דמאה נשים כחד דמיין, אבל עכ"פ לחדא נחשבת, וכ"כ חדא נחשבת ג"כ לחדא וראיתי בהגהות מר"ץ בנזיר שם שפשוט ג"כ בעיניו דאשה אחת עם שני אנשים הוי רה"ר, ע"כ דברי הגאון הטוטו"ד צ"ע: והנה בהיותי בזה הי' נראה לפענ"ד דבר נכון לתרץ קו' הסדרי טהרה, על הרשב"א הנ"ל דס"ל בשם הי"מ דבאיש אחד עם שתי נשים לא הוי רה"ר כיון דאסור להתייחד עם ב' נשים דהוי מקום סתירה, א"כ מאי פריך הש"ס נזיר (נ"ז ע"א), אבל הכא שני נזירים והאי דקאי גביהון הא תלתא הו"ל רה"ר דספיקו טהור, הלא הש"ס מסיק דמיירי באשה וקטן דאל"כ איכא לאו דהקפה, והרי באיש אחד עם ב' נשים לא הוי רה"ר והיא קושיא גדולה, ונראה לי בזה דהנה המפורשי' מקשים לפי הנראה מדברי הטו"ז יו"ד סי' ק"ץ ובאו"ח סי' תל"ט דבשני שבילין בבאו לשאול בב"א טמאים מה"ת, ולפי מה שנראה מדברי המל"מ פי"ט ה' אה"ט ה"א, דהשני נזירים דמתני' כיון שנפל הספק על שניהם ביחד הו"ל כבאו לשאול בב"א, א"כ מאי פריך הש"ס דהוי לי' רה"ר, הא בבאו בב"א גם ברה"ר ספיקו טמא דא"א לטהר שניהם דהא אחד ודאי טמא הוא עיי' רש"ש ומנחת קנאות סוטה כ"ח ונ"ל ליישב דהנה מרן הרי"ם ז"ל יבמות פ' הא"ר, הקשה לשיטת הסוברים ביור"ד סי' קכ"ז דאין עא"נ נגד החזקה, אלא באומר ידעת ומטעם דשתיקה כהודאה דמיא, א"כ איך נאמן העד באומר שראה אחד מכם שנטמא וא"י איזה מכם, הא אינני אומר ידעת דהוא גופא לא ידע, וכתב לתרץ דאף דאין עא"נ כנגד החזקה מ"מ, הכא יש גם להעד חזקת כשרות שאינו משקר שעומד כנגד החזקת היתר שיש להשני נזירים, דלא נטמאו והוי ספק השקול ומש"ה ברה"י ספיקו טמא הגם דאיכא ס"ס שמא משקר העד ולא נטמא גם אחד מהם ואפילו אם נטמא אחד מ"מ ספק שמא הוא לא נטמא דהא ברה"י לא מהני ס"ס ע"ש דבריו העמוקים ולפי"ז מתורץ קו' הנ"ל, דשפיר פריך הש"ס הא הוי רה"ר וספיקו טהור דלא דמי לשני שבילין דהא בשני נזירים אפילו בבאו בב"א, אפשר לטהר שניהם דהא הו"ל ס"ט ברה"ר שמא העד משקר ולא נטמאו כלל וס"ט ברה"ר ספיקו טהור, דהא אין העא"נ כנגד החזקה א"כ לא הוי דבריו ודאי שנטמא אחד אלא ספק אם נטמא כלל גם אחד מהשני נזירים. והנה התוס' גיטין (ב ע"ב) הקשו אי נימא דעא"נ כנגד חזקה, למ"ל קרא דוספרה ומדכתיב וספרה לה שממ"נ דאין עא"נ, ותירץ הש"ש דאיצטרך קרא לטהרות דעיקר קרא לטהרות הוא דכתיב ולטהרות דהוי ס"ט ברה"י דלא מהני ס"ס כש"כ דע"א אינו נאמן והנה בצה"ח שער הקבוע העיר על דברי הש"ש הא הוי תרתי דסתרי אהדדי, דלבעלה פשיטא דנאמנת שטהורה היא, ואיך נימא דלענין טהרות תהי' טמאה, וכתב שם דדברי הש"ש נכונים לרבנן דס"ל במס' טהרות פ"ו במסוכן ברה"י והוציאו לרה"ר דברה"י ס"ט וברה"ר ספיקו טהור, וס"ל דאמרינן תרתי דסתרי אהדדי ע"ש אבל לר' שמעון דס"ל במסוכן ברה"י והוציאו לרה"ר דרה"ר מפסקת וגם ברה"י ספיקו טהור, דל"א תרתי דסתרי אהדדי, א"כ א"א לומר כתירץ הש"ש הנ"ל, א"כ יסבור ר"ש דאין ע"א נאמן כנגד החזקה דאי נימא דנאמן למ"ל קרא דוספרה לה כקו' התוס' א"כ לפי"ז מבואר דקו' הש"ס דפריך גבי שני נזירים דהוי ס"ט ברה"ר, אזלא כר' שמעון, דלרבנן לא קשה קו' הש"ס דיש לומר דהוי כשני שבילין. דא"א לטהר שניהם דהא אחד מהשני נזירים טמא בודאי ולא מכח ספק דהא לרבנן אמרינן דעא"נ אפילו כנגד החזקה, א"כ הרי מבואר במס' קידושין (פ' ע"ב) דס"ל לר"ש דמותר להתיחד איש אחד עם שתי נשים, ולגי' התוס' אפילו אין אשתו עמו וא"כ ע"כ צ"ל דס"ל לר' שמעון דיחוד איש אחד עם שתי נשים לא הוי מקום סתירה אלא רה"ר א"כ ממילא לפי"ז מתורץ קו' הס"ט הנ"ל על הי"מ שהביא הרשב"א ז"ל, דאיש אחד עם שתי נשים לא הוי רה"ר, א"כ מאי פריך הש"ס הא הוי רה"ר, ולפי הנ"ל ניחא דלדידן דאסור לאיש אחד להתיחד עם ב' נשים, שפיר לא הוי רה"ר, אבל הכא דכל הקושיא הוא לר"ש דס"ל דמותר להתיחד, שפיר פריך הש"ס דהו"ל רה"ר, ודו"ק היטב: