שו"ת בנין דוד עה

שבלב ל"ה דברים וקנין גמור הוא, אבל קנין דיניהם או קנין מצד מנהג ל"מ בדרך הערמה, ועי' בשו"ת ד"ח מכ"ק מוחז"ל יו"ד סי' ק"ז שכ' דדבריו קלורין לעינים ע"ש. ומעתה נראה דכ"ז במוכר הישראל הבהמה להעכו"ם להפקיע מבכורה אבל בנ"ד שקנה העכו"ם החצי בהמה ברצון הישראל לא בדרך ערמה שפיר אזלינן בתר קנין דיניהם והוי החצי של הבהמה להעכו"ם ופטורה מבכורה וז"ב לפיענ"ד, והא דס"ל להריב"ש הנ"ל דאסור לישראל לקנות חמץ בפסח עבור העכו"ם ואינו מועיל קנין דיניהם אף דהקנין הוא בלא ערמה יש לחלק דבחמץ כיון דעובר בב"י אף בקבלת אחריות מש"ה עובר בב"י אף דבדיניהם הוי חמצו של עכו"ם עיין סי' ל"ד אות ג' וקצרתי] משא"כ בבכור דכל זמן שיד עכו"ם באמצע פטורה מבכורה עי' תוס' ב"מ [ע' ע"ב] ובצ"צ סי' ס"ד דכל שיש תפיסת יד כל שהוא בהבהמה פטורה מבכורה ע"ש מש"ה גם ע"י קנין דיניהם מועיל לפטור מבכורה אם ל"ה בערמה. ד) ועוד נ"ל בנ"ד דהעכו"ם קונה ע"י שנתן המעות לישראל לקנות לו החצי בהמה לא שייך לומר דאין שליחות לעכו"ם דהא מבואר בנה"מ מזקיני מאוה"ג ז"ל סי' קפ"ב סוס"ק ב' דאם המוכר מסר החפץ לעכו"ם או לקטן למסרו ללוקח ושימשוך הלוקח מהני משיכת הלוקח דהא אפי' בגט מהני כמבואר באהע"ז סי' קמ"א ס"ק ל"ה דאם שלח גט ע"י עכו"ם ליתן לישראל ומינוי בכתב את הישראל לשליח דכשר דהעכו"ם מעשה קוף בעלמא עביד לכן אם נתן מעות לשליח לקנות קרקע קנה המשלח ע"ש וכ"כ הקצה"ח סי' קצ"ה סק"ט דעיקר הוא קבלת הכסף שמקבל המוכר וא"צ לזה שליחות וע"ש דל"ש לומר אין שלד"ע בקקאג"ס וכ"כ בסי' קכ"ג סק"ה דמהני קקאג"ס ע"י עכו"ם כמו גבי עבד דקבלת כסף גרמה לו עש"ה וכבר מבואר הענין במחנה אפרים ה' שו"ש סי' ט"ו בדין עכו"ם ששלח לישראל לשכור לו בית מישראל דל"ש לומר אין שליחות לעכו"ם דמעשה קוף הוא דעביד במה דנותן המעות להמשכיר והעכו"ם זוכה ממילא וע"ש דקנה המשלח אפילו אם לא נודע להמוכר דקונה עבור המשלח דדעת המוכר להקנותו רק לבעל המעות והביא ראי' ממס' מעילה (כ"א ע"א) דתנן שלח ביד חשו"ק אם עשו שליחותן בעה"ב מעל ופריך הש"ס הא לאו בני שליחות נינהו ומשני ר"י דהוי כאותה ששנינו נתנו על הקוף ע"ש א"כ בנ"ד ל"ש לומר דאין שליחות לעכו"ם דהא מ"מ קונה העכו"ם ע"י מעות דהישראל מעשה קוף הוא דעביד והמוכר הקנה הבהמה לבעל הממון אפילו בלא ידע דקונה גם עבור העכו"ם והא דאוסר הריב"ש בחמץ בכה"ג י"ל דחושש לשיטות דמעות אינו קונה בעכו"ם אבל באמת לשיטות דעכו"ם קונה בכסף גם בנ"ד מהני הקנין כסף שתהי' פטורה מבכורה וכה ראיתי שהעיר בזה בטוטו"ד וכתב דאין להקל מטעם זה דכסף לחוד אינו קונה אף מדיעבד ע"ש. ה) ולפי ענ"ד יש לומר דבנ"ד לכ"ע מועיל קנין כסף לחוד דנודע דברי הריט"א בפ"ב דבכורות דמש"ה ל"מ קנין כסף בבכור אף דאיכא ס"ס שמא הלכה כרש"י דעכו"ם בכסף שפסק דהלכה כר"ל דישראל במשיכה ואף את"ל דישראל בכסף מ"מ שמא כהרמב"ם ז"ל דעכו"ם קונה בין בכסף בין במשיכה כיון דס"ס היא מטעם רוב וכמו דאין מוציאין ממון ע"י הרוב ה"ה בס"ס ולכן אם נתן העכו"ם מעות בעד בהמת ישראל ואנו באים לדון לענין דררא דממונא ל"מ הס"ס ע"כ אמרינן איסורא בתר ממונא גריר עש"ה. ומעתה יש להעיר בנ"ד לפי"מ שנסתפק במחנה אפרים הנ"ל סי' ט"ז בענין זה דשלח העכו"ם שליח אי נימא דלא קנה העכו"ם דאין שליחות בעכו"ם אי זוכה השליח לעצמו אף דלא נתכוון לזכות לעצמו והביא דברי התוס' ב"ק (ק"ב ע"ב) ד"ה מי שמשמע מדבריהם שלא קנה לא זה ולא זה והביא דברי הריב"ש הנ"ל דישראל שקנה חמץ בעד העכו"ם דעובר בב"י דס"ל דאם לא קנה המשלח קנה השליח ובהג"ה הביא ראי' מדברי הרא"ש בפ' ג"פ דכל שלא קנאו המשלח קנה השליח ע"ש וכן מפורש בצ"צ סי' ס"ה דהשליח קנה אף דלא נתכוון לקנות לעצמו ואינו חוזר המקח להמוכר ע"ש. א"כ שפיר שייך לומר בנ"ד בכסף לחוד שיועיל מטעם ס"ס דהכא ל"ש לומר דאיסורא בתר ממונא גריר דלענין ממונא אין להוציא הבהמה מחזקת מרא קמא היינו המוכר דהא של המוכר בודאי לא יהי' רק ספק אם הבהמה היא להשליח ולהשליח אין חזקת מרא קמא דהא בעת המכירה נולד לנו הספק למי הבהמה אם להשליח או החצי בהמה להמשלח וכנודע דברי זקיני הש"ך ז"ל בסי' צ"א סקי"ב גבי חנוני וז"ל דס"ס האי ממונא תיפוק מרשותי' ולא קאי בחזקתי' עכ"ל וסברא זו מבואר בתוס' ב"ב (פ"א ע"א) וכעין זה בתוס' גיטין (י"ז ע"ב) ועי' בקצה"ח סי' רמ"א ודו"ק. ו) ועוד יש להעיר כעין הנ"ל דהכא סגי בכסף לחוד דהריט"א העיר אמאי לא יועיל קנין כסף מכח ס"ס ואי דאין מוציאין ממון ע"י ס"ס הלא עכ"פ מועיל תפיסה ומקרי יד עכו"ם באמצע, ותירץ דכיון דלע"ע לא תפיס לא מקרי יד עכו"ם באמצע שנית דהא קיימ"ל תקפו כהן מוציאין מידו ע"ש א"כ בנ"ד דכבר עומדת הבהמה תח"י העכו"ם ולא שייך לומר כנ"ל רק מטעם דתקפו כהן מוציאין והרי מבואר בנה"מ מקדוש זקיני ז"ל דיני תפיסה אות כ"ד דאף דס"ס ל"מ להוציא ממון מ"מ מהני תפיסה א"כ יש לצדד דיועיל הס"ס להפקיע קדושת בכור כיון דכבר עומדת הבהמה תח"י העכו"ם ומהני התפיסה. ז) ויש להעיר עוד דבנ"ד יועיל קנין כסף לפי"מ שהובא דברי הגאון המנ"ח ז"ל בשו"ת רב טובך סי' פ"ב שרצה השואל לפטור ע"י קנין כסף מבכורה כיון דהעכו"ם מוחזק ויכול לומר קי"ל כשיטת רש"י דעכו"ם קונה בכסף והשיב הגאון המנ"ח עפי"ד מהר"י באסאן ז"ל הנודעים שהקשה אמאי אזלינן בספק איסר לחומרא ובספק ממון לקולא לנתבע הא הוי ספק גזל ותירץ דבאיסר יצאנו מידי איסר כשניזל לחומרא תאמר בממון אי לא ניזל לקולא לנתבע שוב יהי' ספק גזל ביד המוציא עכ"ד ונודע דברי התומים דאף דגזל עכו"ם אסור מ"מ בספק גזל שרי א"כ שפיר ל"מ תפיסות העכו"ם דהוי ספק איסור גזל ואי דיהי' ספק גזל אצל הישראל ז"א דהא ספק גזל עכו"ם שרי עכ"ד א"כ לפימ"ש התוס' ב"מ (ה ע"ב) ד"ה בלא דמי דחמסן דקרא דלא יהיב דמי אבל ביהיב דמי לא הוי רק חמסן מדרבנן ע"ש א"כ י"כ דבשלמא בקנין בכור ע"י פרוטה והבהמה שוה הרבה לא חשוב דיהיב דמי והוי שפיר גזלן מה"ת אבל בנ"ד שנתן כל הדמים ששוה חלקו לא הוי גזלן וגם חמסן לא הוי אלא מדרבנן וזה הוא לישראל אבל לא לעכו"ם א"כ כיון דהעכו"ם הוא מוחזק שפיר יכול לומר קי"ל כרש"י דכסף קונה ויש להאריך וקצרתי