שו"ת בנין דוד ע

המתני' (דף ל"ו) שנקטעה ידו ונשברה רגלו ומה טעמא שינה לשונו ביד נקט נקטעה וברגל נשברה ועכצ"ל דמה דנקט המשנה [בדף מ'] שנשברה עצם ידו ועצם רגלו ומוקי לה בניכר ע"י הלוכו היינו לדין הש"ס ע"י מומחה אבל בזה"ז שמתירין ע"י ג' בה"כ באינו מומחה ובעינן מום הניכר ל"ה רק בנשברה רגלו דניכר יותר ההילוך והוי מום ניכר אבל ביד אינו ניכר ע"י ההילוך ול"ה מום לדידן רק בנקטעה ידו עכ"ד והנה גוף סברתו קשה להבין דחזינן בחוש דאף אם נשבר היד ניכר היטב ע"י הילוכו שצולע ובגמ' שם לא מצריכין יותר רק שיהי' ניכר ע"י הילוכו שצולע ובלא"ה כל דיוקו הוא פלא דהרא"ש העתיק המשנה להיפך נקטעה רגלו ונשברה ידו וכן הרמב"ן בהלכותיו העתיק כן נקטעה רגלו ונשברה ידו והרא"ש בר"פ על אלו מומין כתב לדידן דעבדינן עובדא במומין הניכרין כגון שנסתמה עינו ונקטעה רגלו וכיוצא בהן, הרי דגם לדידן נקט להיפך נקטעה רגלו וע"כ דאין חילוק בין יד לרגל בזה, והטור בסי' ש"ט כשמיירי ממומחה כתב בלשונו או שנשבר עצם היד או הרגל וכו' וחזינן מזה להיפך דכשמיירי בדין הש"ס ממומחה נקט נקטעה ידו ורגלו וכשמיירי לדידן דצריך מומין מובהקין נקט בשניהם נשברה, וע"כ דאין שום נפ"מ בין שבר יד לשבר רגל ועי' בלשון הרמב"ם ז"ל פ"ג מה' בכורות ה"ב משמע ג"כ דאין לחלק בין נשבר ידו לרגלו ע"ש: ו) ומעתה נדון בגוף העדות דכיון דקיימל"ן דהכהנים חשידין להטיל מום בבכור אפי' אם הוא חכם א"כ אין לנו רק העדות של העד שאמר כן העכו"ם מסל"ת שזרק על הבכור עצים ואבנים ושבר רגלו וא"כ יש לדון אם מועיל העדות בזה, הנה בפ"ת ס"ק א' הביא בשם תפלה למשה בצ"ע אי מהני עכו"ם מסל"ת בזה ומסיים דנראה שהוא נאמן כיון שאינו אלא מדרבנן והפ"ת סיים ע"ז לעיין בש"ך סי' ס"ח ס"ק ל"ד דהיינו ששם כתב הש"ך דהא דמהני בסי' ס"ט ס"י עכו"ם מסל"ת הוא רק משום דאיכא טעמא דעכו"ם אנקיותא קפדי אבל היכי דל"ש זאת אינו נאמן באתחזק איסורא וכן כתב ביו"ד ס"ק י"ט דהא דאמרינן בב"ק קי"ד דעכו"ם נאמן במסל"ת באיסור דרבנן מיירי בדבר דלא אתחזק איסור משא"כ באתחזיק איסורא אינו נאמן ובזה מתורץ הא דפסק הרמ"א באו"ח תקי"ז דעכו"ם נאמן במסל"ת לומר שהביצים נולדי מאתמול דהתם ל"ה אתחזק איסורא ע"ש, וא"כ לפימ"ש הר"ש במס' נגעים ספ"ב כל הבכורות אדם רואה חוץ מבכורות עצמו, והקשה הלא מצינו בכ"ד דצורבא מרבנן חזי לעצמו, ותירץ דדוקא היכא דלא אתחזק איסורא אבל בבכור דאתחזק איסורא ל"מ עיי"ש, ועי' בשו"מ מהד"ת ח"ב סי' ע"ד מ"ש בדבריו, וא"כ לפי שיטת הש"ך דהיכא דהוי איתחזק איסורא אין עכו"ם נאמן במסל"ת א"כ גם הכא אין להאמין להעכו"ם במסל"ת: ז) ולכאורה הי' מקום לומר עפימ"ש הפלתי ביו"ד ס"ט ס"י אהא דעכו"ם נאמן במסל"ת לומר שהודח הבשר טרם שנתנו בקדירה, והקשה בש"ך הא במקום דאתחזק איסורא אין נאמן וכתב עפי"ד הר"ן דרק דם שבשטח העליון אסור, אבל הדם הבלוע בתוכה לא חיישינן א"כ רוב הדם הוא היתר, ומב"מ מה"ת בטיל ברוב ודם שבשלו הוא ג"כ רק מדרבנן ובתרי דרבנן עכו"ם נאמן אפילו ביתחזק איסורא, ועיין בגליון המהארש"א יו"ד סי' קל"ז ס"ו שהביא דברי הכו"פ הנ"ל והעלה ג"כ דבתרי דרבנן אמרינן דעכו"ם נאמן במסל"ת וא"כ לשיטת הפוסקים דבכור בזמה"ז ובפרט בחוץ לארץ הוא רק מדרבנן, עיין בפ"ת שי"ג סק"א ובחינוך כתב דבא"י נוהג מה"ת ובחו"ל רק מדרבנן, ורק בהגהות המרדכי סוף חולין פ"ב סי' תשמ"ד דבזמה"ז דאינו ראוי להקריב הוי רק מדרבנן, ועיין בהגהות יד שאול סי' ש"ו דגם הרמב"ם ס"ל דבחו"ל אינו נוהג והא דאסור לאחר הטלת מום אם הטיל מעצמו הוא ג"כ רק קנס דרבנן וא"כ הוי תרי דרבנן ובתרי דרבנן עכו"ם נאמן אף באיתחזק איסורא, אמנם באמת אין לצרף כלל שיטות הללו דבכור בחו"ל הוא רק דרבנן כמו שהאריך בזה בשד"ח כללים מערכת ב' אות ס"ו ובחלק אספ"ד בפתיחה למערכת בהמה טהורה, דאין לצרפו כלל כי כן הוא הלכה דגם בחו"ל ובזה"ז הוא מה"ת, ובחת"ס שט"ו כתב שחלילה להעלות על הדעת להקל בבכור בחו"ל עיי"ש, וכ"פ כ"ק חמו"ז מרן ז"ל בדברי חיים סי' ז': חוץ מזה נראה דבנידן דידן אינו דומה כלל להכו"פ דהכא קנסו חכמים למי שהטיל מעצמו המום דלא יהי' מותר וישאר עליו עכ"פ איסר דרבנן, ולשיטות דגם מקודם הי' אסור מדרבנן קנסו אותו כדי שלא יהי' חוטא נשכר, שגם אחרי הטלת המום הוי עליו איסור כבראשונה, א"כ לא מקרי תרי דרבנן ול"ד להתם דדם שבשלו הוא רק דרבנן, וכל האיסור אחרי הביטול הוא רק דרבנן וכמובן: ה) ונראה לדון בנ"ד עפי"ד הפנ"י במס' קידושין דף ס"ג ד"ה אמר ר' נחמן וכ"כ בקו"א על מס' קידושין סי פ"ט, שהעלה דבר חדש דהא דלא מהימן ע"א נגד חזקה, היינו דוקא שבלא דברי העד הוי חזקה גמורה ולא איתרע כלל, ובכה"ג דלולא דברי העד הוי בחזקה גמורה כיון דלא איתרע כלל והוי עדיף גם מרובא, לכן לא מהני ע"א משא"כ היכא שיש מקום ספק בלא דברי העד דאיתרע החזקה שפיר סמכינן אעד וה"ה לגבי הרוב כיון דאיכא מיהא מיעוטא המסייע לדברי העד ואינו אלא כמברר המיעוט מתוך דברי הרוב ע"ש מה שכתב בזה, והחזיק אחריו הנובי"ק אה"ע סי' ל"א ד"ה והנה הראי' שהביא דברי הפנ"י להלכה וע"כ העלה דבנפל הגל על האדם דתיכף כשנפל הגל איתרע לי' החזקה שהרי מיד כשנפל נולד לנו הספק שמא מת בגל, וכמ"ש התוס' בריש נדה ובחולין י"א דבסוטה כגון שקינה לה ונסתרה איתרע לה החזקת טהרה ולא מקרי חזקה וה"ה כאן וכפל דבריו בד"ה אמנם שכתב דבאשה שיצא הקול שמת או נהרג בעלה של זו האשה כבר איתרע החזקת א"א מאותה שעה ואילך ע"ש בדבריו היקרים: ומעתה מובן דכמו בע"א נגד איסור תורה ואתחזק איסורא אמרינן דאם נפל ספק בהענין בלתי העד אמרינן דהעד נאמן כמו כן בעכו"ם מסל"ת באתחזק איסורא באיסור דרבנן דאינו נאמן מ"מ היכא דבלא דברי העכו"ם הי' ג"כ ספק והוי איתרע החזקה ושפיר מהימן העכו"ם בכה"ג וא"כ בשלמא בכלים האסורים בסי' קל"ז וכן בסי' ס"ט בעכו"ם שהעיד שהודח הבשר א"כ הרי בלא הגדת העד לא הי' לנו שום ספק על הכלים דהא ידוע לנו שהמה אסורים וכן לא הי' לנו שום ספק שהודחה העכו"ם לכן הוי שפיר אתחזיק איסורא ושפיר פריך הש"ס דאינו נאמן במסל"ת אבל בנ"ד הגם דמקרי חזקה כמ"ש הר"ש מ"ג מעת שנפל בו המום הוי ספק עצום אם להתירו או לא דלא ידעינן אם מעצמו נשברה או בהגרמת כהן אבל עכ"פ בבא דברי העד איתרע לן החזקה והעכו"ם הוא רק מברר לנו הספק מי הטיל המום בכה"ג י"ל דגם עכו"ם נאמן אף נגד החזקה: