שו"ת בנין דוד ו

שהעיר על גוף דברי הראב"ד ז"ל דמדוע נימא דכהני דזמה"ז טמאי מתים נינהו דבמה נטמאו אי בט"מ מה לכהן בביה"ק, וכתב שם דכוונת הראב"ד הוא, דמסתמא נטמאו ע"י המשכת אהלים ודרך חלונות וחורים דזה הוי טומאה דאורייתא, ולא כדברי הש"ך הנ"ל, ובזה שפיר כמעט א"א במציאות אפי' אחד מאלף כהנים שיהי' טהור ובפרט אי נימא דעכו"ם ג"כ מטמאין באהל לא ימצא כהן שלא נטמא עיי"ש. וא"כ לכאורה לפי"ז הס"ס הנ"ל נפל בבירא דהא אי נימא ספק שמא כדברי הראב"ד, ע"כ נאמר דהמשכת אהלים הוא טומאה דאורייתא, ושוב א"א לצרף בזה דעת הש"ך הנ"ל, או דנצטרך לומר דעכו"ם מטמאין באהל מה"ת אשר עי"ז נטמאו כהני דזמה"ז א"כ א"א לצרף שיטת הראב"ד עם הב' ספיקות הנ"ל ולא נשאר לנו רק לומר שמא ק"ע אינן מטמאין, ושמא כדברי הש"ך דהמשכת אהלים הוא רק מדרבנן והרי כה"ג לא הוי ס"ס גמור דהא רוב הפוסקים חולקים על הש"ך: אולם הי' מקום לדברינו, אם נאמר דס"ל להראב"ד ז"ל כשיטת הר"ת ז"ל במס' נזיר (נ"ד ע"ב) דכלי מתכות מטמאים באהל דחרב הרי הוא כחלל דהנזיר מגלח עלי' א"כ יש לומר דס"ל להראב"ד ז"ל כשיטת הש"ך ז"ל דטומאה ע"י המשכת אהלים אינו מה"ת, ואפי"ה כהני זמה"ז טמאי מתים נינהו שאין לך בית שלא יהי' בה שום כלי מתכות שהי' באהל המת, או שום מסמר, כמו ששלח רבינו חיים כהן לר"ת ז"ל איזה בית אשר תבנו לי ע"ש בתוס' נזיר ד"ה ת"ש, ועיי' במנ"ח מצוה רס"ג ד"ה ור"ח כהן דמש"ה לא השיב ר"ת לר"ח כהן תשובה דס"ל לר"ת כשיטת הראב"ד, כמבואר ברא"ש ה' טומאת כהן דכהן אף שפירש וחזר ונגע מ"מ פטור ואף דאיכא איסורא דרבנן מ"מ בזה"ז דא"א ליזהר ליכא אפילו איסורא דרבנן, ומש"ה לא חש ר"ת להקושיא של ר"ח כהן ז"ל ע"ש והדבר צ"ע אי ס"ל כהראב"ד ז"ל דכלי מתכות אינם מטמאין באהל ואכ"מ להאריך: ו) ונחזור לנ"ד דלכאורה הי' מקום לומר דלא מהני כאן ס"ס, דהא החדרים שנכנסים לשם הוי רה"י ומבואר במס' טהרות (פ"ו מ"ד) וכן פסק הרמב"ם ז"ל (פי"ח ה' אה"ט) דס"ס ברה"י טמא כאשר כבר הורו חכמי קוסטנטינא בענין המבואר בפמ"א ח"ב סי' י"ד, שנבנה בית שעושין בה שכר על בית הקברות של עכו"ם ונקברו שם ג"כ ב' מומרים לאסור לכהנים ליכנס לשם מטעם דהוי ס"ט ברה"י עיין שם: אמנם לפי דברי הגאון מופת דורו מוהר"ד אפענ- היים ז"ל בסוף שו"ת חות יאיר שכתב שם דטומאת קברי עכו"ם גם להמחמירים לא הוי איסור תורה אלא איסור דרבנן ע"ש, א"כ כפי מה דמבואר בח"ס ז"ל בחידושיו למס' ע"ז דף ס"ט, דבטומאה דרבנן בס"ס ברה"י טהור, כמבואר במס' טהרות פ"ד מי"א, דאב הטומאה דרבנן ס' אחד טמא ס"ס טהור כמש"כ שם הרע"ב ז"ל כגון בית הפרס דאיכא ספיקא אם יש בו עצם כשעורה אם לאו דעל ודאי מגען שורפין ועל ספק אין שורפין דהוי ס"ס ע"ש: ועוד לפי מה שמצדד המנ"ח מצוה רס"ג ד"ה והנה וכו' לחדש דהא דס"ט ברה"י ספיקו טמא וכל שאתה יכול להרבות ספיקות וס"ס ברה"י טמא, היינו לענין טומאה אבל לענין איסור שאסור לכהן לטמא עצמו למת האיסור הוא כמו שאר איסורין דמהני ס"ס, מידי דהוי אטומאת שרץ שהוא מטמא ומ"מ אין הכהן ונזיר מוזהרים, וכן ס"ס ברה"י אפשר דאפילו לכתחילה מותר לכהן, לטמאות כי הלאו שלו הוא ככל איסורין שבתורה שס"ס מהני ע"ש, ועיי' בשו"ת טוב טו"ד ח"ג (סי' רל"ג) שהביא ג"כ בשם הצל"ח, דלענין טומא' כהני' למת הוי כשאר איסור עיי"ש: ועיי' בשו"ת מהרי"א הלוי ח"א סי' ל"ט שכתב דאפילו לשיטת הרמב"ם ז"ל, דכהן טמא מוזהר מלטמא את עצמו ולא כשיטת הראב"ד ז"ל, זה דוקא אם חזר ונגע בטומאה ודאית, אבל אם נגע בספק טומאה כשהוא טמא, בזה גם ביחיד אין דרכו לישאל ולברר אם נטמא או לא, כיון דבלא"ה הוא ודאי טמא, מחמת טומאה הראשונה א"כ הוי כדבר שאין בו דעת לישאל, דגם ברה"י ספיקו טהור, לפי המבואר בתוספתא הובא בתוס' סוטה (כ"ח ע"ב) דהיינו טעמא דספק טמא ברה"י ס"ט, ובר"ה ספיקו טהור, מפני שרבים הוי כאב"ד לישאל שאין דרכם לישאל ויחיד הוי כיבד"ל ע"ש: וגם כפי מה שהעלה שם בטוטו"ד דבספק פלוגתא לא אמרינן ס"ט ברה"י ספיקו טמא דכיון דילפינן מסוטה ובסוטה הוי הספק במקרה ולא ספק פלוגתא ע"ש א"כ מכל הנ"ל אפילו אם נימא דבנ"ד הוי הבית כרה"י מ"מ מותר לכהן ליכנס לשם מטעמים הנ"ל: ז) ונראה כי כי בנ"ד הוי להבית שמעריכים בה המס לבני העיר, כדין רה"ר ולא כרה"י דהא מבואר במס' נזיר (נ"ז ע"א) מה סוטה בועל ונבעלת דהוי תרתי אבל גבי שני נזירים והאי דקאי גביהן הא תלתא, הו"ל רה"ר, ואפילו אינם במעמד אחד מ"מ כיון שרבים מצויין שם הוי כרה"ר כמו שהביא הפמ"א לדחות דעת חכמי הנ"ל והביא דברי הר"ש ורע"ב דטהרות (פ"ו מ"ו) דאם רבים מצויין שם אפילו אינם במעמד אחד הוי רה"ר ע"ש, וברמב"ם ז"ל פ"ט מה' נזירות, דשלשה בני אדם חשוב רה"ר לענין ס"ט ברה"ר, ושם מבואר שכל שהשלשה אנשים המה בחצר אחד, אפילו אם אינם במעמד אחד, מקרי ג"כ רה"ר, אולם שיטת הראב"ד שם דלא הוי רה"ר אלא כשהשלשה אנשים במעמד אחד ע"ש א"כ לשיטת הרמב"ם ז"ל, בנ"ד שהרבה אנשים נכנסים ויוצאים, הוי כרה"ר. ונראה לי דאפילו אם לא הי' ג' אנשים במעמד אחד, יש להקל ליכנס לשם כהנים: דהנה מבואר בטו"ז, יור"ד (סי' ס"ד סק"ח) דבאיסור שאינו אסור אלא לרבינו אפרים ז"ל, לא אמרינן בי חתוכה נעשה נבלה, הגם דלא קיימ"ל בעלמא כרבינו אפרים ז"ל ע"ש, לענין חלב דבני רינום, והפרמ"ג במ"ז סק"ח כתב שם בכוונת הטו"ז ז"ל דהוי ממנ"פ דלדידן ליכא איסורא כלל, ולשיטת רבינו אפרים ז"ל, דאיכא איסורא, מ"מ הא ס"ל דל"א חנ"נ בשאר אסורים ע"ש, וכ"כ יש לומר בנ"ד, דאפילו אם נתפוס שיטת הראב"ד ז"ל, דצריך להיות הג' אנשים ביחד במעמד אחד. שיהי' נחשב רה"ר מ"מ יש להקל בנ"ד, אפילו אם אינם במעמד אחד, מטעם אחר דהא לשיטת הראב"ד ז"ל, דטומאת כהנים בזה"ז הוי רק איסור דרבנן, הלא כבר מבואר בכ"מ פ"ד מטו"מ ה"ד דבמעזיבה דרבנן גם ס"ט ברה"י טהור, עיי. ר"ש ריש פ"ה דטהרות, א"כ יש להקל בנ"ד ממנ"פ דלשיטת הרמב"ם ז"ל הו"ל רה"ר, ולשיטת הראב"ד ז"ל דהוי רה"י כיון דאינם במעמד אחד, הא לשיטתו גם ברה"י ספיקו טהור בטומאה דרבנן ועיי' בספר חיבר לטהרה, מכ"ק דו"ז הגה"ק ז"ל על הלכות מקואות בהקדמה, וז"ל והבאתי גם דעת המקילין,