שו"ת בנין דוד סד

אם הוא ב' גופים כל זמן שלא נפסדה צורתה וזה שייך בשאר אותיות אבל במ"ם סתומה שצריך להיות מדאורייתא סתומה כמ"ש רש"י בפ' הבונה שלא יעשה סתומין פתוחין היינו מ"ם סתומה וגם הסמ"ך צריך להיות מדאורייתא סתומה מכל צד מדאמרינן מ"ם וסמ"ך שבלוחות בנס הי' עומדין ואם נאמר שמדאורייתא אין הסמ"ך צריכה להיות סתומה לא עביד קוב"ה ניסא למגנא לכן אין מועיל התיקון עכ"ד: אמנם המעיין בשו"ת המהרי"ק שורש ס"ט רואה להיפך דאף בדבר שפסול מדינא מועיל תיקון, ולא הוי שלא כסדרן, שכתב שם בהא דמועיל תיקון האותיות הנפרדות בתפילין ומזוזות כשהתינוק קורא כדרכו ולא נפסל מטעם שלא כסדרן, הוא מאחר שעיקר צורת האותיות נעשו כסדרן רק שנפרדו לכן מהני קריאת התינוק להחשב כסדרן אבל להכשיר בלא תיקון משום קריאת התינוק וודאי אינו מועיל דכיון שאין האות כצורתה ועינינו רואות שאין האות כצורתה מה תועיל בראיית התינוק ע"ש הרי משמע מדבריו דהעיקר תלוי שיהי' צורת האותיות נעשית כסדרן ואף אם ההכשר לא נגמר עד שיתקן מ"מ כיון דעיקר הצורה נעשית כסדרן כשר אף דהי' נפרד כיון דהתינוק קורא כדרכו חשוב כסדרן [ועי' בשו"ת מהרי"א הלוי ח"א סי' ה' שכ"כ בדברי המהרי"ק הנ"ל] וא"כ גם במ"ם סתומה או סמ"ך שנפרד פירוד דק שנשאר צורת האות מקרי כסדרן: ב) ובלא"ה מוכרחים אנו לומר כן לפימ"ש הב"י ובשו"ע סי' ל"ב סכ"ג דמשו"ה שלא כסדרן פסול דילפינן מוהי' בהווייתן יהי', וכ"כ הרדב"ז ח"א סי' ש' ובירושלמי פ"ג ממגילה דתולין בספרים ואין תולין בתפילין ומזוזות וכתב בתשובות הר"ן סי' ל"ט בשם ספר התמונה דמשו"ה אין תולין דלא הוי כסדרן ועיין שו"ת חת"ס או"ח סי' ח' שכתב דאף שכתב על הסדר מ"מ כיון דתלה בין השיטין לא הוי כסדרן משום דלא הוי כהווייתן הכתובים בתורה דשם לא הי' תולין ע"ש, וא"כ מאי מהני לן צורת האות אם ליכא הכשר האות הא לא הוי ככתובים בתורה כיון דאינו כשר כשנפרד ועכצ"ל דלא הקפידה התורה רק שיהי' עיקר צורת האות כראוי אף אם האות נפרדה אעפ"כ מקרי זה כסדרן כיון דעכ"פ תינוק קורא כדרכו דהצורה הוא כראוי, מקרי כסדרן ומועל התיקון, א"כ ה"ה במ"ם סתומה ובסמ"ך מועיל התיקון כיון דיש כפה הצורה מקרי כסדרן ועיין בפרמ"ג בפתיחה לס' כ"ב שפוסק דאם נפסוק רגל הדלי"ת מהגג מהני תיקון ע"ש ואף דבלא תיקון הי' פסול מדינא ג) וגוף ראייתו מפרש"י דמ"ם סתימה שלא יעשה פתיחה, אין ראי' דכוונ' רש"י שלא יעשה כמ"ם פתוחה דאז הרי הוי שינה צורת האות לאות אחר כיון דמ"ם פתוחה ומ"ם סתומה הוי ב' אותיות אבל כשכתב צורת מ"ם סתימה מעלי' רק שהי' נפרד קצת מזה לא מיירי רש"י כלל ושפיר יש לומר דמועיל התיקון. וכן הראי' מדעמדו בלוחות בנס ולא הי' עושה השי"ת נס בחנם שמעינן דמ"ם וסמ"ך הוא מה"ת גם כן נסתר מדברי ברוך שאמר שהוכיח דהאותיות שצריכין ליגע כגון יו"ד באל"ף שאין נוגעין פסול מדקאמר ר"ח [במגילה ב'] מ"ם וסמ"ך בלוחות בנס הי' עומדין ולא קאמר מ"ם וסמ"ך דבוקים היו ובנס הי' עומדין אלא קאמר בנס הי' עומדין ותו לא אלמא פשיטא לי' דדבוקים היו ולא איצטרך לאשמעינן וע"כ משום דבכל אותיות בעינן שיהי' דבוקים בלי פירוד הלכך לא הוצרך ר"ח לאשמעינן אלא דהנך הי' צריכין לעמוד בנס עכ"ד. הרי דאין חילוק בין מ"ם וסמ"ך לשאר אותיות וכ"כ בג"ה סי' ל"ב ע"ש וכה ראיתי בשו"ת מהרש"ם ח"א סי' קנ"ג שהביא דברי הק"ס הנ"ל ודחה ג"כ דבריו והביא ג"כ דברי המהרי"ק והפרמ"ג הנ"ל דאף דבלא תיקון פסול אפי"ה מהני תיקון לכן אין להחמיר כדעת הק"ס ומהני תיקון אפילו במ"ם סתימה וסמ"ך כמו בשאר אותיות: כ"ד שו"ב מורך אוהבך אהבה רבה ה"ק דוד דוב מייזליש סימן כ"ט ב"ה אוהעל יע"א לתלמידי הנ"ל עד"ש מי שניעור כל הלילה ובבוקר הולך לישן שינת קבע אי צריך לברך קודם השינה ברכת המפיל: תשובה הנה בשו"ת תשורת ש"י סי' פ"ב העיר שם דלפי המבואר בחיי"א כלל כ"ה דמש"ה הישן ביום א"צ לברך דדוקא בלילה צריך לברך משום דאיברא לילה לשינתא משא"כ ביום שאדם מגרה בעצמו השינה אין לברך ומבואר ברש"י סוכה כ"ו דאיסור שינה ביום הוא משום ביטל תורה, א"כ הניעור כל הלילה כ"ש זה שפיר צריך לברך ע"ש שהניח בצ"ע, ובאמת לפי המבואר שם בח"א בטעם הב' דאפי' למי שצריך לו לישן ביום ובאופן המבואר בסי' רל"א ג"כ א"צ לברך מטעם מטעם לא פלוג, א"כ ה"ה ניעור כל הלילה וישן ביום שייך לא פלוג ועי' בא"א מהגה"ק מביטשוטש ז"ל סי, רל"א שכ' דאפי' אם ניעור כל הלילה וישן ביום שינת קבע א"צ לברך וכן נהגו ביום הושענא רבה דאף שנוערין כל הלילה אין מברכין ביום רק שטוב להרהר הברכה או לומר בנוסח רחמנא ע"ש וכן יש לדון מדברי הברכי יוסף סי' רל"ט וז"ל יש מי שרוצה לומר דעפ"י הסוד אין לברך המפיל אם הי' ער עד אחר חצות וכו' ואינו כן האמת אלא צריך לברך בכל זמן שהולך בלילה לישן עכ"ל משמע דאם הי' ער עד היום והולך אח"כ לישן א"צ לברך, ובפרט לפי המבואר בשער הכוונות בדרושי הלילה דהעיקר כהאומרים דההולך לישן אחר חצות א"צ לברך, ובחס"ל אות יו"ד הביא דבעיה"ק ירושת"ו, מנהג החסידים הבאים בסוד ד' ע"פ האר"י ז"ל שלא לאומרה כל שעבר חצות ע"ש ומובא דבריהם בס' כף החיים על או"ח, א"כ בוודאי דאין לברך כשניעור כל הלילה וישן ביום, אך אפי' לפי דברי הברכ"י דמברך אחר חצות, עכ"ז ביום א"צ לברך אפי' אם ניעור כל הלילה, כ"ד הנ"ל. סימן ל ב"ה אוהעל יע"א. לכבוד ידינ"פ הרב הגאון המובהק פד"ז וכו' כקש"ת מו"ה שמואל וו"ב אבדק"ק דאנא- סערדעדלי חתן הגה"ק מקאלאמייא ז"ל. ע"ד אשר כה"ג הציע לפני מה שתמה על דברי האבני מלואים בסי' י"ח שכ' לתרץ קו' התוס' יבמות [ט' ע"א] דבכל דוכתא פשיטא לי' להש"ס לר"ע דאמר אין קידושין תופסין בחייבי לאוין לאו בני חליצה ויבום נינהו כמו חייבי כריתות אמאי לא אמרינן דליתי עשה ולידחי לא תעשה וכ' הא"מ לתרץ קו' התוס' עפ"י מ"ש רש"י לקמן (מ"ט ע"ב) ד"ה דהא