שו"ת בנין דוד סא

שכ' עפי"ד המג"א דאתנן אינו אסור רק מדרבנן בבהכ"נ דכתיב בית ד' אלקיך וזה הוא ביהמ"ק ולא ביהכ"נ וכ"כ לענין הלאו דנתיצה אינו אסור רק מדרבנן בביהכ"נ עכ"ד. ולפי דעתי דבריו צ"ע דכוונת המג"א למעט ביהכ"נ דלא נקרא בית ד' אלקיך, וכעין המבואר בשו"ת תשב"ץ ח"ב סי' רכ"א לענין גט של ארוסה שכתבו בו אנתתי במקום ארוסתי, וכתב דגם ארוסה נקרא אשתו אף דמבואר (ביומא י"ג) דכל כמה דלא כניס לי' לאו אשתו הוא, סם מיירי לענין שיהי' נקרא ביתו שזה קריבות יותר וארוסה אינה נקראת עוד ביתו ע"ש וזה כוונת המג"א דבהמ"ק הוא מקום הנקרא בית ד' אלקיך משא"כ לענין נתיצה דכתיב לא תעשה כן לד' אלקיך שפיר גם בהכ"נ הוא בכלל זה דגם הוא מקדש מעט, וזה ברור לפיענ"ד: ט) ובגוף הדין דהסתירה מהבהכ"נ יהי' ע"י עכו"ם העיר המהרש"ם ח"ה סי' א' לפי"ד המחנ"א ה' שלוחין דבפועל אמרינן דיד פועל כיד הבעה"ב, א"כ לא הועיל כלום בזה דהסתירה הוי ע"י עכו"ם דנוטל שכר בעד הסתירה ע"ש ונ"ל דכיון דהקהל שכרו את האומן הבונה העכו"ם והאומן הבונה אינו סותר בעצמו רק הוא שוכר פועלים שיסתרו הבהכ"נ ובכגון דא ל"א יד פועל כיד בעה"ב, וכדמצינו ג"כ דבאופן זה דהישראל אומר לעכו"ם והעכו"ם לעכו"ם אחר, האריכו הפוסקים בזה לענין שבת אי הוי שבות או שבות דשבות, עי' בתוספת שבת סי' רמ"ג וקהלת יעקב בארעא דרבנן בהשמטות סי' י"ט ובחו"י סי' מ"ט וסי' נ"ג ובשד"ח בקו' הכללים מע' אלף אות קע"ד האריך בזה הרבה ע"ש, וכ"כ בנ"ד קיל בכה"ג וגם כבר תמהו על המח"א מגמרא מפורשת ב"ק דף ל"א עי' שעה"מ ה' תרומות ובשו"מ ח"ב סי' ק"י תמה ג"כ מגמ' גיטין (כ"ג ע"ב) ע"ש והאחרונים דחי ג"כ דברי המח"א, ועי"ל לפי המבואר ברשב"א קידושין כ"ג בשם הראב"ד דל"א יד עבד כיד רבו אלא באם הוא זכות לרבו ולא לחובתו וה"ה לענין פועל דידי' כיד בעה"ב י"ל דל"א כן כשהוא לחובתו וכן מבואר בהרי בשמים מה"ת סי' כ' לענין בכור ע"ש וא"כ הכא שהוא לרעתו ל"א יד פועל כיד בעה"ב אך י"ל דבנ"ד כיון דרצונו בכך הסתירה הוה לזכותו אף שיהי' עבירה, ויש להאריך עוד הרבה בזה ובכל פרט ופרט הנזכר לעיל וקצרתי: י) ולהלכה הכל עולה יפה כאשר כתבת לסתור הבהכ"נ הישנה ע"י עכו"ם וכנהוג שהקהל שוכרים את האומן הבונה עכו"ם והוא שוכר פועלים עכו"ם לסתירה, ובאופן זה קיל עוד יותר כנ"ל וקודם הסתירה ימכרו את הבהכ"נ ע"י טובי העיר וחבר העיר ולאחר שיהי' נגמרים הגג והכתלים מהבהכ"נ החדשה יסתרו הישנה והקהל ישכרו מקום קבוע להתפלל בו משך ימי הבנין וגם לעשות כתב עם האומן הבונה שמחיוב לגמור הבנין בעתו ובזמנו והעצים והאבנים שישארו מהבנין יכולים להשתמש בהם לבנות בית דירה וכדומה מה שהוא לצורך ויפה כתבת שלא ימכרו העצים והאבנים לתשמש בזיון בהארבעה דברים המנויין בש"ע סי' קנ"ג סעי' ט' ואם שהש"ע מתיר. הבאת מתשו' תשב"ץ סי' ק"ח ודברי דודי הגאון שליט"א בחדות יעקב הנ"ל ודברי מ"ב בביאור הלכה סעי' ט' שאינו יכול לכתחילה ליכנס העצים והאבנים לד' דברים וגם שלא למכרם לעכו"ם רק לישראל מטעם שלא ישתמש בהם לתשמיש בזיון ע"ש, ובודאי דצריכים לחוש לדבריהם לכתחילה, ובאופן זה אין כאן חשש ופקפוק, ויגמרו הבנין על נכון ונזכה לראות מהרה בבנין ציון וירושלים: כ"ד אביך אוהבך אה"ר ה"ק דוד דוב מייזליש סימן כ"ו ב"ה אוהעל יצ"ו עוד לבני ד"ג הנ"ל שליט"א ועד"ש אשר עורר ח"א. בחצר ביהכ"נ שעומדים שם בצד דרום כנגד החלונות ב' אילני מאכל. זה שנים הרבה אם מותר לקצצם או לא. ופלפלת בזה בחכמה. תשובה א) הנה הרמב"ם ז"ל בה' ע"ז פ"ו ה"ט כתב וז"ל הנוטע אילן אצל המזבח או בכל העזרה. בין אילן מאכל וכו' הרי זה לוקה שנאמר לא תטע וכו'. מפני שהי' זה דרך עכו"ם נוטעין אילנות בצד מזבח שלהם. כדי שיתקבצו שם העם עכ"ל והגרע"א ז"ל בהגותיו לאו"ח סי' ק"נ הביא דברי הר"ד ערמאה בפירושו על הרמב"ם דאפי' אצל ביהכ"נ איכא איסור דרבנן לנטוע אילנות ע"ש, אמנם יש עוד לעיין בזה טובא דדעת הראב"ד ז"ל בה' בית הבחירה פ"א דרק אצל מזבח ד' שהוא עזרת כהנים ששם הי' העבודה שם אסור לנטוע אילן אבל בעזרת נשים ובהר הבית מותר לנטוע אילן, ומדברי הרמב"ם הנ"ל נראה ג"כ דבהר הבית מותר שהרי כתב אצל המזבח או בכל העזרה משמע דרק שם אסור אבל בהר הבית מותר, וכן מבואר בספר החינוך מצוה תצ"ב דבהר הבית ליכא איסור דלא תטע וכו' ובספרי איתא מנין לנטוע אילן או בונה בית בהר הבית דעובר בל"ת וכו' ראב"י אומר מנין שאין עושין אכסדראות בעזרה וכו' וא"כ להת"ק אסור גם בהר הבית, אך כבר מבואר בכ"מ דאנן קיי"ל כראב"י דמשנתו קב ונקי וגם הביא ראי' ממס' תמיד כ"ח דלהלכה קיי"ל כראב"י ע"ש וא"כ לפי"ז אם בהר הבית מותר לנטוע אילן מכ"ש בחצר ביהכ"נ, וכן נראה מהמרי"ט המובא במג"א סי' קנ"ד סק"א דגן ופרדס וכו' שסביבה אעפ"י שפתוח לבהכ"נ אין בה קדושה ואם הי' פתוח כנגד ההיכל יש להחמיר להשתמש בהן ע"ש הרי מבואר דבחצר אין שום איסור דלא הזכיר שם כלל מן האיסור לנטוע אילן בחצר ביהכ"נ, וכן פוסק בס' משנת דר"א ובשו"ת ריב"א ח"ב סי' ק"ג ועי' בשו"ת בנין ציון סי' בקהל שקנו גן סמוך לחצר בהכ"נ למען הרחיב את החצר להיות אחד והי' שם אילן מאכל סמוך לפתח בהכ"נ, והעלה דאסור לקצוץ אותו אפי' ע"י עכו"ם דלא מצא איסור לנטוע אילן אצל פתח ביהכ"נ וממילא דאסור לקצצו ע"ש: ב) אמנם כבר הורה בשו"ת מהר"ם שיק או"ח סי' ע"ח וע"ט לאסור לנטוע אילנות בחצר ביהכ"נ ואפי' אם כבר נטעו צריך לעקור אותם לפי שיטות רש"י ורמב"ן בחומש דגם בהר הבית אסור לנטוע אילן, וגם מהטעם דכן הי' עושין העכו"ם בחצר ע"ז שלהן והביא שם בשם זקיני המהר"ל מפראג ז"ל הטעם דאסור לשתף דבר הדיוט לדבר גבוה וכפי דעת המהרי"ק דינו בהרבה ענינים כמו ביהמ"ק וכמו דקיי"ל בסוף סי' קנ"ג לענין אתנן זונה ומחיר כלב דאסור גם לביהכ"נ מש"ה אסור ליטע אילן בחצר ביהכ"נ וגם השהי' שלא לעקור אסור כמו בכלאים דהמקיים בכלאים לוקה ע"כ פסק דצריך