שו"ת בנין דוד נו

אחדש"ת יקרתו הגיעני, ובדבר אשר תמה על השו"ת חות יאיר סי' קפ"ח שכ' ליישב דברי הרמב"ם שפסק בהלכות כלאים פ"י הט"ז תופרי כסות תופרין כדרכן, וכו' וכן מוכרי כסות מוכרין כדרכן ובלבד שלא יתכוונו וכו' הרי דס"ל דבר שאין מתכוון שרי, ושם הלכה י"ח פסק לא ילבש כלאים ארעי וכו' ואפילו להבריח את המכס, א"כ משמע דדבר שאין מתכוון אסור, וכתב החו"י דהטעם דאסור ללבוש להבריח את המכס הוא משום מראית עין לכן פסק הרמב"ם שניהם. בהלכה ט"ז פסק דמותר משום דהוי דשא"מ, ובהלכה י"ח פסק דאסור משום מראית עין עכ"ד ע"ש וע"ז הקשה כ"ת דהא מפורש ברמב"ם ז"ל שם בהלכה י"ח דלהבריח את המכס לוקה, א"כ אינו משום מ"ע רק מה"ת אסור, יפה תמה ועי' ביוסף דעת יו"ד מהגאון השו"מ ז"ל דכתב דלהרמב"ם איכא איסור דרבנן בלובש כלאים להבריח את המכס ע"ש וג"כ תמוה כנ"ל: א) ובדרך פלפול נראה ליישב קו' כ"ת על החו"י דהנה יש מקום ליישב דברי הרמב"ם הנ"ל דס"ל במוכרי כסות מוכרין כדרכן דדשא"מ מותר ובלהבריח את המכס אוסר אף דדשא"מ הוא עפי"ד הפנ"י [שבת מ"א] דהעיר דהא דדשא"מ מותר הלא דברים שבלב לא הוי דברים ולא אתי מחשבה ומבטל מעשה, וכ' שם לתרץ דהא דדשא"מ מותר היינו בניכר מחשבתו מתוך מעשיו אבל אם לא ניכר מחשבתו מתוך מעשיו גם דשא"מ אסור דהוי דברים שבלב ע"ש א"כ יש לומר דמש"ה ס"ל להרמב"ם ז"ל במוכרי כסות דדבר שא"מ מותר דניכר מחשבתו מתוך מעשיו, כיון שאינו לובש דרך מלבוש רק מעלהו על כתיפו אבל בלובש דרך מלבוש להבריח את המכס א"כ שוב אינו ניכר מחשבתו מתוך מעשיו לכן גם דשא"מ אסור דהוי דברים שבלב דלא מהני ומש"ה ס"ל להרמב"ם ז"ל דלהבריח את המכס אסור אף דהוי דבר שא"מ [וכתב לי הרב הנ"ל שכ"כ בבציר אליעזר מגדול אחד ואין תח"י אמנם לכאורה יש להעיר על דברינו כפי דברי המרדכי רפ"ק דפסחים על קו' הר"ן ז"ל איך מהני ביטול בלב לחמץ הא דברים שבלב לא הוי דברים, וכ' המרדכי משום דאנן סהדי שגומר בלבו ומבטל כדי שלא יעבור על לאו דבל יראה ע"ש וידוע דברי המהרי"ט ח"ב חו"מ סי' מ"ה דהיכא דנודע לנו שכך כוונתו אנן סהדי בדבר ומהני גם דברים שבלב ועי' מהר"ם מינץ סי' ג' שהעיר מדברי התוס' שבת [י"ח ע"א] ובב"ק [פ"ב] גבי שאני גיגית דמסתמא מפקיר שלא יעבור על איסור שבת ע"ש א"כ ה"ה הכא נימא דמסתמא כוונתו רק להעביר המכס ולא להנאת לבישה והוי כאנן סהדי ולא הוי כדברים שבלב כלל א"כ שוב יוקשה למה פסק הרמב"ם דלהבריח המכס אסור, אמנם הדבר נכון לפי המבואר במהר"ם מינץ שם דהיכא דאיכא עכ"פ איסור דרבנן א"כ חזינן דאינו עוד בחזקת כשרות שוב ל"א אכן סהדי וכעין שכ' המהרי"ט ח"א סי' מ"א דהיכא דיצאה מחזקת פנוי' ע"י קידושי דרבנן גם לענין קדושי תורה יצאה מחזקת פנוי' ע"ש בהגהת המהר"ם מינץ [ומשמע מדברי המנ"ח מצוה רפ"א להיפך דכ' שם דהא דכל האיסורין מותר שלכד"א ול"א אחשבי' כדי שלא יעבור על איסור ע"ש ואף דעכ"פ מדרבנן אסור גם בשלכד"א עי' בלח"מ פ"ה ה' שבועות וע"כ דבאיסורי דרבנן לא זהירי אינשי כמ"ש הה"מ ה' אישות פ"א ה"ד ע"ש ובהגהות המל"מ פ"ה דתרומות הי"ג ובמל"מ פ"ד ממלוה ה"י וקהלת יעקב חד"ח אות ב' ואות כ"ז ובעין זוכר מערכת ה' אות ע' ובתומים סי' ל"ד ובתשו' מהר"י אסאד יו"ד סי' צ"ו ורצ"ג ובמהרש"ם ח"ב סי' רי"ד אות ז'] א"כ גם בכובש כלאים להבריח המכס כיון דעכ"פ איכא איסור דרבנן משום חשד ומראית עין שוב ל"א אנן סהדי והוי דברים שבלב ולא אתי מחשבה ומבטל מעשה א"כ שפיר לוקה מה"ת וכעין שאמרו בגיטין [נ"ה ע"ב] כרת שע"י דבריהם בא ע"ש א"כ שפיר מתורץ קו' כ"ת על החו"י דכ' דס"ל להרמב"ם דאסור משום מראית עין דהא מבואר ברמב"ם דלוקה, ולפי הנ"ל ניחא דאי לא הוי איסור דרבנן לא הי' לוקין משום דהוי אמרינן אנן סהדי והוי דבשא"מ אבל כיון דאיכא איסור דרבנן א"כ ל"א אנן סהדי לכן שפיר לוקה, ואם כי החו"י לא נחית לזה מ"מ הענין הוא נכון: ב) וראיתי בישיע"ק או"ח סי' ח' סק"א שכתב דמשו"ה ס"ל להרמב"ם ז"ל דשלא בשעת העבודה אסורים הכהנים בבגדי כהונה שהם כלאים ול"א הואיל דאישתרי בשעת עבודה אישתרי גם שלא בשעת עבודה דס"ל להרמב"ם דבדבר שא"מ מותר כר"ש א"כ כהן שלובש כלאים בשעת עבודה הוי כאין מתכוון דהא מתכוון לצורך מצוה וא"כ ליכא איסור כלאים כלל בשעת עבודה א"כ לא שייך לומר הואיל ואישתרי בשעת עבודה אישתרי נמי שלא בשעת עבודה דהא בשעת עבודה דהוי דשא"מ לא הי' איסור כלל עיי"ש והנה כ"ז אי סברינן כר"ש אבל לר"י דס"ל דבר שא"מ אסור א"כ אישתרי כלאים לכהנים בשעת עבודה א"כ אמרינן הואיל ואישתרי בשעת עבודה אישתרי נמי שלא בשעת עבודה, ולפי"ז כראה ליישב קו' חת"ס בגיטין (נ"ג ע"א) דכהנים שפ א במקדש חייבים לשלם הא אם פיגלו הוי כשלא בשעת עבודה ואיכא לאו דכלאים ואין לוקה ומשלם, והיא קו' נפלאה, ולפי הנ"ל ניחא דהא מתני' אתי' כר"י דלא קניס שוגג אטו מזיד כמבואר שם בש"ס ותוס' שם ע"ב ד"ה בדאורייתא ע"ש ולפי הנ"ל דאמרינן דלר"י דס"ל דבר שא"מ אסור אמרינן הואיל ואישתרי בשעת עבודה אישתרי נמי שלא בשעת עבודה א"כ אין לוקין ומשו"ה חייבין לשלם ודו"ק: ג) ולפי הנ"ל אמרתי דבר מחודד לתרץ קו' התוס' יבמות דף [ד' ע"א] ד"ה דכתיב דמקשים דליחייבו נשים בציצית משום דכל שישנו בלאו דכלאים ישנו בעשה דציצית דיש לנו לדרוש לחומרא ע"ש: ונראה דהנה הפרמ"ג בשוהע"מ הקשה לפי המבואר בתמורה [ב' ע"ב] דהא דאמרינן השוה הכתוב אשה לאיש לכל עונשין שבתורה היינו בעונש דשוה בכל אבל בעונש דאינו שוה בכל לא אמרינן דהשוה אשה לאיש עיי"ש ברש"י, א"כ נימא דנשים לא יהי' בעונש על איסור כלאים דהוה אינו שוה בכל דהותרה לכהנים בבגדי כהונה אמנם לשיטת הרמב"ם ז"ל דשלא בשעת עבודה גם כהנים מוזהרים אלאו דכלאים א"ש דנשים מוזהרים בכלאים דהא הוי עונש דשוה בכל ע"ש: והנה הקשו על הרמב"ם דנימא הואיל ואישתרי ישתרי [עי' שאג"א סי' כ'] אמנם י"ל בפשיטות לפי מה שהעלה מוחז"ל בשו"ת עט"ח סי' ד' ליישב קו' התוס' פסחים [מ"ו ע"ב] ד"ה רבה וא"ת אי אמרינן הואיל א"כ בטלת כל מלאכת שבת הואיל וראוי לחולה שיש בו סכנה, ותי' העט"ח לשיטות הר"ן ז"ל דמלאכת יו"ט לצורך אוכל נפש הותרה לגמרי ומלאכת שבת לצורך חולה שיב"ס אינו הותרה רק דחוי א"כ ל"ק