שו"ת בנין דוד נה

כנגד החזקה וכתב שם דכיון דהוא חזקה שלא נתבררה כמו שכ' התוס' חולין (י"א ע"א) שפיר עא"נ ע"ש וכ"ז באומר שטריפה היא אבל באומר שהיתה חולה וכבר נתחזק אצלינו פעם אחת שהיתה בחזקת בריאה שפיר י"ל דאין עא"נ כנגד החזקה ועי' בשו"ת כתב סופר או"ח סי' ק"ג מה שהעיר על דברי התוס' חולין הנ"ל דהא היתה חי לפנינו וחזקת חי מבוררת היא ע"ש א"כ ה"ה בנ"ד דנתחזק שהיתה בריאה ולא היתה מסוכנת שוב אין ע"א נאמן לומר שהיתה חולה ולחוש שמא היתה מסוכנת דהוי כמו שאמר כנגד החזקה, ויש לפלפל עוד בזה וקצרתי. [ובאמת מת דברי הכ"ס ז"ל שם צ"ע במה שהביא ראי' דלזמן מרובה חיישינן למיתה, מדברי התוס' הנ"ל שהקשו מנ"ל רוב מפרה אדומה דלמא טעמא משום חזקה דאינה טריפה למד"א טריפה אינה חי' והיא בת ב' שנים, א"כ כשנולדה לאו טריפה היתה, ותי' דהוי חזקה שאינה מבוררת ע"ש והקשה הכ"ס ז"ל הא איכא חזקת חי לפנינו וחזקת חי הוי חזקה מבוררת ונימא כמו שחיתה עד כה כן תחי' עוד ימים ושנים וע"כ אינה טריפה דטריפה א"ח אלא שממ"נ דלזמן מרובה ליכא חזקת חי ולא הוי חזקה שאינה טריפה ע"ש וצ"ע דבריו דהא החזקה דכמו שהיא חי עתה כן תחי' ימים ושנים לא הוי אלא חזקה דאתיא מכח רוב דרובא מעיד כמו שעתה היא חי' כמו כן תחי' עוד ימים ושנים ואם אזלינן בתר רובא שפיר הוי חזקת חי חזקה אבל אי לא אזלינן בתר רובא א"כ ליכא כלל חזקת חי לומר דכמו שהיא חי עתה כן תחי' ימים ושנים דהא עכ"פ איכא מיעוטא דחי עתה ובא תחי' שנים רבות א"כ שפיר תירצו התוס' דהוי חזקה שאינה מבוררת ושממ"נ דאזלינן בתר רוב ולא קשה קו' הכ"ס ז"ל דילמא לא אזלינן בתר רובא אלא בתר חזקת חי דהא אם ניחוש למיעוטא ליכא חזקת חי כלל] והעירנו בני חביבי הרב הגאון מו"ה יוסף משה שליט"א אבדק"ק מאראשאוואר לפי המבואר במס' קידושין [ע"ט ע"ב] מי מוציא מיד מי הוא מוציא מידם בלא ראי' והן אין מוציאין מידם בלא ראי' דברי ר"י ור"נ חולק ואמר שאם בריא הוא עליו להביא ראי' שהי' שכ"מ וכו' ומבואר דר"נ סובר דמעמידין אותו בחזקת בריא ואנן קיימ"ל כר"י ומבואר בתשו' הר"ן ז"ל סי' ע"ג דהוא משום שחזקת בריאות ל"ה חזקה אלימתא דעשוי' להשתנות שהרי החולי מצוי ול"ה חזקה, ועי' יו"ד סי' ר"א סעי' ס"ה ובב"י ובמהרי"ט ח"א סי' מ"א ובש"ש ש"ג פי"א שהאריך בזה ע"ש א"כ לפי המבואר בחוו"ד סי' קכ"ז סק"א דעא"נ כנגד חזקה שהיא עשוי' להשתנות א"כ שפיר מהימן העד לומר שהי' חולה ולכאורה י"כ דאף דחזקת בריאות עשוי' להשתנות עכ"פ אינו עשוי' להשתנות לחולה מסוכן אך ז"א דבשכ"מ מיירי ג"כ בחולה שאינו יכול לילך ברגליו כמבואר בש"ע חו"מ סי' ר"נ ובכה"ג הוה בכלל מסוכנת ושפיר י"ל דלא הוה חזקה בכה"ג עכ"ד בני הה"ג שליט"א ועכ"פ בנ"ד שפיר יש להתיר מטעם ס"ס ומטעמים הנ"ל: כ"ד ידושה"ט באהבה. ה"ק דוד דוב מייזליש, בשולי המכתב האו"ח פסחים פ"ב בסוגי' דחו"א הקשה דאיתא במנחות (מ"ה ע"א) כל נבלה וכו' לא יאכלו הכהנים, כהנים הוא דלא אכלו הא ישראלים אוכלין, ומשני רבינא כהנים אצטרכי לי' סד"א הואיל ואשתרי מליקה לגבייהו אשתרי נמי נבילה קמ"ל ואיתא בזבחים [ע' ע"א] וחלב נבלה וטריפה וכו' אמרה תורה יבוא איסור נבילה ויחול על חלב, ומבואר ביומא [ל"ז ע"ב] דר"י מפרש דס"ל לריה"ג דנבילה הו' לאו הנל"ע ואין לוקין אנבילה, ומבואר ברש"י במס' תמורה [ד' ע"ב] דכהנים הואיל וריבה להם הכתוב מצות יתירות לוקין לכהנים גם אלאו הנל"ע ומבואר בתוס' ב"מ ר"פ א"נ דכל היכא דאין לוקין לא אמרינן דבא הכתוב לעבור עליו בשני לאווין ע"ש א"כ לריה"ג דס"ל דאין לוקין אלאו דנבילה למ"ל קרא דנבילה אסורה לכהנים, הא בלא הקרא נדע דנבילה אסורה לכהנים דאי אשתרי לכהנים, א"כ למאי נפמ"נ כתבה התורה דנבילה חל על חלב, דא"א לומר דלעבור בשני לאווין אתא הקרא הא אין לוקין על נבילה, וע"כ דאתא הקרא לכהנים דלוקין על לאו הנל"ע, א"כ ממילא מוכח דנבילה אסורה לכהנים ולמ"ל קרא דנבילה אסורה לכהנים, והיא קו' נפלאה: ונראה לי דבר מחודד לתרץ דהנה מבואר בתמורה [ד' ע"ב] דלא אתא חד עשה, ועקר תרי לאוי ע"ש והנה איתא בחולין [ל"ז ע"א] מסוכנת מנ"ל דשרי, דהא כתיב זאת החי' חי' אכול ולא מסוכנת ובעי לומר מדאסר רחמנא נבילה, מכלל דמסוכנת שרי ע"ש ברש"י ז"ל דסתם נבילה הי' מסוכנת, ודחי הש"ס דילמא היינו נבילה היינו מסוכנת ולעבור עליו בשני לאווין בנבילה ע"ש א"כ לכאורה אמאי הוי נבילה לאו הנל"ע הא הוי ב' לאווין ולא אתא חד עשה ועקר תרי לאווין, אכן ז"א דהא הש"ס מסיק דמסוכנת שרי, א"כ ליכא בנבילה רק חד לאו, ומש"ה שפיר הו"ל נבילה להנל"ע, והנה הש"ס יליף שם דמסוכנת שרי מדאמר יחזקאל נבלה וכו' לא אכלתי דאי נבילה ממש מה רבותא דיחזקאל הא לכ"ע נמי אסור אלא ע"כ קאי על מסוכנת דלא אכל אבל לכ"ע שמ"כ דשרי, והנה הגאון יחיד בדורו מוהר"י מדוקלא ז"ל שהי' אח"כ אב"ד דק"ק פ"ב בספרו הנחמד מעיני הישועה בפ' בראשית העיר דכל זה נכון דמסוכנת שרי היינו לפי המסקנא במנחות דנבילה אסורה לכהנים, אבל לפי הס"ד דנבילה שרי לכהנים, א"כ שפיר י"ל דבאמת מסוכנת אסור, והא דאמר יחזקאל דלא אכל נבילה אף דנבילה לכו"ע נמי אסור מ"מ שפיר קאמר דהא יחזקאל הי' כהן והי' מותר לו לאכול נבילה ואפי"ה לא אכל והיינו רבותא דיחזקאל, עכ"ד דפח"ח: ולפי"ז מתורץ קו' האו"ח הנ"ל, דלמ"ל קרא דנבילה אסורה לכהנים, הא בלאו הקרא נדע, דאי נימא דמותר לכהנים, למאי נפמ"נ כתבה התורה דנבילה חל על איסור חלב, הא אין לוקין על נבילה דהוי להנל"ע ולכהנים לא אתא הקרא דלכהנים לגמרי אישתרי נבילה דזה אינו דאי נימא דנבילה אישתרי לכהנים א"כ שוב נימא דמסוכנת אסור כנ"ל וממילא איכא בנבילה תרי לאווין ולא הוי נל"ע ולוקין עלי' א"כ שפיר אתא הקרא דנבילה חל על איסור חלב שיהי' לוקין והו"א דבאמת נבילה מותר לכהנים מש"ה שפיר צריך קרא דנבילה אסורה לכהני ודו"ק וב"ה הוא דבר חריף: הנ"ל סימן כ"ב ב"ה אוהעל יע"א. שוי"ר א"כ אהובי הרב הה"ג החריף ובקי משנתו זך ונקי וכו' כש"ת מו"ה אברהם דירינפעלד נ"י רב דהכרה שיעור בק"ק פאפא יע"א