שו"ת בנין דוד נד

תשובה א) הנה כ"ת מצדד להתיר מנועם ס"ס שמא לא היתה בכלל חולה מסוכנת ואת"ל שהיתה בכלל חולה מסוכנת שמא פרכסה, עכ"ד ויש לדון בזה דהוה ס"ס משם אחד, דלא מהני הס"ס, אך יש לומר לפי המבואר בכללי ס"ס דאם ספק אחד מתיר יותר הוה ס"ס אף דהוה משם אחד א"כ ה"ה הכא בספק אם היתה בכלל חולה מסוכנת ראוי' אף לגדולי החכמים אבל בספק אם פרכסה אינה ראוי' לגדולי החכמים דלא הי' אוכלים ממנה כמבואר בש"ע ובפרט בנ"ד דהיא בהמת עכו"ם דראוי לכל ישראל ליזהר ממנה מלאכלה כמבואר בזקיני ז"ל בשמ"ח שמא לא ידקדקו היטב בדיני פירכס ע"ש א"כ בכה"ג שפיר מהני הס"ס אפילו משם אחד: ועוד י"ל לפי מה שהעלה זקיני החוו"ד ז"ל דהא דלא מהני ס"ס משם אחד הוא דוקא באם איכא ריעותא לפנינו משא"כ בליכא ריעותא לפנינו כגון בדרוסה בספק על וכדומה מהני הס"ס אפי' בש"א ע"ש א"כ גם בנ"ד דהוה כספק על דאין אנו יודעין כלל אם הי' ריעותא דדלמא לא היתה בכלל חולה מסוכנת שפיר מהני הס"ס: ב) ועי"ל לפי הנודע דברי הר"ש פ"ב דמקואות בשם התוספתא גבי ספק מים שאובין שחידש דדבר שהי' אסור מה"ת ועתה אירע בו מעשה שנתבטל האיסור תורה ונשאר רק ספק דרבנן לא שייך לומר דנוקמא אחזקתו כיון דכבר נשתנה החזקה מכמות שהי' אסור מה"ת יע"ש ואם כי האחרונים תמהו עליו מהמבואר ברש"י מכות [ד' ע"א] דחבית מים שנפלה לים הגדול דחיישינן לג"ל שלא יהי' במק"א משום דאוקמינן גברא אחזקת טומאה ואף דג"כ הוא רק מדרבנן והטומאה דאורייתא כבר אזלא לה עכ"ז מוקמינן אחזקתה, וכ"כ מקשים על הר"ש מהמבואר בחולין י' ע"א) דטבל ועלה ונמצא עליו דבר חוצץ אפילו נתעסק באותו המין כל היום לא עלתה לו טבילה, והטעם דמוקמינן גברא בחזקת טומאה, וקשה הלא הר"ש הוא מאותן הפוסקים שסוברים דאף בכל הגוף מיעוט המקפיד הוא דרבנן וכמבואר בדבריו סוף מקואות ודלא כשיטת רש"י וא"כ הרי פשיטא דהך חציצה הנמצא עליו לא הוי ברוב הגוף דא"כ איך נעלם ממנו בשעת טבילה וע"כ מיירי במיעוט המקפיד והיא רק מדרבנן וא"כ האיך אמרינן דהעמד טמא על חזקתו הרי מן התורה כבר יצא מחזקתו עי' בישיע"ק ה' מקואות ס"ק י"א שהאריך בזה ובס' זכרון שמואל עמ"ס גיטין ריש גיטין ובשו"ת מהרש"ם ח"ה סי' כ"ז העירו ג"כ בזה על הר"ש מש"ס חולין הנ"ל וקדמוהו בישיע"ק הנ"ל אולם כבר האריכו האחרונים לתרץ וגם בחדושי כתבתי לתרץ קו' הנ"ל ואכמ"ל, ואם כי בשו"ת בית שלמה יו"ד ח"ב במה"ב ח"א סי' נ"ב הביא דברי הגאון מוהרש"ק ז"ל שדן מדברי הר"ש כנ"ל והוא דחה הדברים ע"ש וכן הגאון השו"מ ז"ל בהגהות לתורת חטאת כלל א' דין ד' הביא ג"כ דברי הר"ש וכ' דאין ללמוד מדברי הר"ש לאיסור תורה שנסתלק ונשאר בספק איסור דרבנן דלא מוקמינן אחזקה ע"ש הובא ג"כ בציונים לתורה כלל י"ט ובמפתחות ע"ש מ"מ כבר סמכו גדולי האחרונים לצרף דברי הר"ש דבנסתלק האיסור תורה ונשאר ספק מדרבנן דלא מוקמינן אחזקה וכבר הביאו הפוסקים שדעת הריטב"א במס' מכות דף הנ"ל כשיטות הר"ש עש"ה וא"כ לפי מה שצידד הפרמ"ג במ"ז סק"ב דמש"ה בספק פרכסה הוי ספק נבילה אף דרוב מסוכנת אינם מתים משום דאמרינן סמנ"ח לחזקת שאינו זבוח וכ"כ בדע"ק ז"ל דהוא רק ספק נבילה מדרבנן מטעם סמל"ח ע"ש: וי"ל לפי"מ שחקר בפרמ"ג בדיני ס"ס אי הא דלא מהני ס"ס משם אחד אי הוה מה"ת, או מדרבנן, ועי' בשערי תורה ח"ב כלל מ' פרט ג' דהוא רק חומרא דרבנן ע"ש א"כ לפי"ז כיון דמה"ת שפיר הוה ס"ס אף דהוה מש"א ורק מדרבנן לא מהני, ועכ"פ כיון דמה"ת כבר יצאה מחזקת איסור א"כ שפיר י"ל דמותר אף מדרבנן מטעם דרוב מסוכנת אינם מתים, ואי דמוקמינן אחזקתה הא בכה"ג דכבר יצאה מחזקתה מה"ת לא שייך לאוקמא אחזקה, ויש לפלפל עוד בזה אולם בנ"ד אין אנו צריכים לכל זה דבכה"ג מהני ס"ס אפילו משם אחד כנ"ל וראיתי כעת בהשמטות להדר"ת ז"ל לסי' י"ז שהביא בשם העין יצחק להגאון מקאוונא שפוסק להתיר בב' ספיקות בספק מסוכנת וגם איכא ספק פירכוס אף דהוה ס"ס משם אחד משום דהוה ספק על, ואין הספר עין יצחק תח"י לעיין בו ג) ובגוף הענין אי העכו"ם מהימן בכה"ג דהוא לחומרא והוא מסלפ"ת, הנה בש"ע יו"ד סי' ט"ז מבואר דאם עכו"ם אמר לאחר שמכר שהוא או"ב דאינו מהימן אף שהוא לחומרא עיין שם ואם כי בטו"ז סימן קכ"ד סעיף קטן ד' מבואר דעכו"ם נאמן לחומרא במסלפ"ת כבר תמה עליו במנח"י כלל נ"ט וע"י ג"כ בטו"ז יו"ד סי' שצ"א שהביא ג"כ בשם הא"ז דאין עכו"ם מסלפ"ת נאמן להחמיר באיסור תורה, וכן מבואר בש"ך סי' קכ"ז סק"כ ע"ש ובדע"ת סי' ט"ז הביא הרבה שיטות בזה ופסק ג"כ לדינא דאינו נאמן ע"ש אולם כ"ז באם אין העכו"ם הבעלים, משא"כ בנ"ד דהוא הבעלים שפיר נאמן באם אין חשש דלהשביח מקחו אומר כן עי' בש"ך הנ"ל וא"כ בנ"ד דאומר דהעגל הי' חולה דאין חשש דלהשביח מקחו אומר כן ושפיר יש לחוש לדבריו וגם באם העכו"ם מהימן לי' ואינו חושד אותו שמשקר יש מקום לחוש לדבריו כמבואר בש"ע סי' ט"ז ע"ש אולם לפי המבואר בתשו' רע"א ז"ל סי' פ"ח ובשו"ת בי"ש יו"ד סי' קכ"ד שהעירו בזה לפי שיטת המהרי"ק המובא באהע"ז סי' קט"ו סעי' ז' בהג"ה דבעינן דוקא שיהי' מהימן אצלו לכל דבר ולא סגי אי מהימן לי' בדבר זה לבד וא"כ בעכו"ם דאינו מהימן לי' לכל דבר כא מהני במה שמאמין לו בדבר זה, ועי' בדע"ת סי' ט"ז שהביא ג"כ הרבה שיטות בזה וכ' דבאיסר דרבנן או במקום שיש סניפים להקל יש לסמוך להקל באם אינו מהימן לי לכל דבר אף שמאמין לו בדבר זה לבד ע"ש וא"כ בנ"ד אפילו אם מאמין להעכו"ם בדבר זה שהי' העגל חולה, יש לסמוך להתיר דהא יש סניפים להקל דהרי העכו"ם לא אמר אלא שהי' חולה א"כ י"ל דלא הי' חולה מסוכנת, וגם שמא פרכסה, וכ"כ י"ל אפילו אי נימא דהעכו"ם מהימן מטעם בעלים עכ"ז כיון דל"א רק שהוא חולה שפיר יש מקום לסמוך להקל מטעם ס"ס דילמא לא היתה בכלל מסוכנת ודילמא פרכסה, ולפי דברי הדע"ק הנ"ל לא הוה רק מדרבנן מטעם סמל"ח ע"כ שפיר יש לסמוך להתיר העגל בצירף טעמים הנ"ל: ד) וגם יש לדון בכה"ג אפילו ע"א כשר אי מהימן כשאומר שהבהמה היתה חולה ולא ראו שפרכסה דהנה קדוש זקיני החוו"ד ז"ל סי' קכ"ז סק"ב העלה הא דמעשים בכל יום כשבא א' ואומר שמצא נקב בדקין וכדומה דאוסרין הבשר ואף דאין עא"כ