שו"ת בנין דוד נ

בקנה הקרקע בעד סכום מיוחד והחמץ בעד סכום מיוחד אף שבטל המקח לגבי קרקע מ"מ נשאר המקח לגבי החמץ וגם כתב שם דלא דמי לקני את וחמור דלהחמור אין שום קנין אבל הקנין כסף הוי קנין אפילו בקרקע רק בעכו"ם לא מהני דלא סמכא דעתי' שפיר אמרינן דעכ"פ לענין חמץ דהמקח קיים ע"ש: ג) ועוד יש לדון אף שקנה העכו"ם את החמץ מ"מ כיון שלא קנה את המקום שהחמץ בתוכה ה"ל חמצו של עכו"ם ברשות ישראל והאחריות על הישראל וכבר מבואר בקדוש זקיני במקו"ח ז"ל סי' ת"מ וסי' תמ"ח להחמיר בזה באם שלא הקנה המקום להעכו"ם שהחמץ מונח בתוכה אף שקנה העכו"ם החמץ בקנין המועיל אסור החמץ לאחר הפסח ועיי"ש דאפילו אם התנה הישראל בפירוש עם העכו"ם שיהי' פטור מהאחריות מ"מ כיון שידוע שהעכו"ם לא ישלם לישראל כשיאבד החמץ הו"ל כאחריות אלם עליו דעובר בב"י לשיטת הרמב"ם ז"ל ואסור לאחה"פ דאין לסמוך על הח"י שפסק דחמץ של עכו"ם שקיבל עליו הישראל האחריות דלא נאסר החמץ דבמשכון גרע טפי ע"ש א"כ בנ"ד דאף דאין כאן אחריות בפירוש מ"מ כיון דהעכו"ם לא ישלם בעד החמץ אם יאבד הנו"ל כאחריות אלם ואסור בעבר עלי' הפסח להרמב"ם ז"ל ועי' במרן חוז"ב בשו"ת דברי חיים או"ח סי' י"א שהביא ראי' נפלאה דבאחריות אלם עובר בב"י עי' להלאה אות ד': ד) ובהיותי בזה אמרתי דבר מחודד בפסחים ה' ע"ב) דילפינן מקרא דהמקבל פקדונות מהעכו"ם באחריות דעובר בב"י, ובטור ש"ע סי' ת"ו איתא ב' דעות דעת הר"י ז"ל דאינו עובר אלא באחריות גניבה ואבדה ולא באחריות פשיעה ודעת בה"ג ז"ל דגם באחריות פשיעה עובר בב"י ע"ש והקשו המפורשים על הדעת הר"י דס"ל דבאחריות פשיעה אינו עובר אלא באחריות גו"א מנ"ל לחלק נימא כיון דגלי קרא דעובר באחריות גו"א ה"ה דעובר בב"י באחריות פשיעה דגם באחריות פשיעה לא הוי בכלל חמץ של אחרים עי' בפר"ח ופנ"י: ונראה לי לתרץ דהנה מוחז"ל מרן בדברי חיים ח"א או"ח סי' י"א העיר הערה נפלאה הא מבואר שם בש"ס דמש"ה עובר בב"י בקבלות אחריות גו"א דכיון דאולי מיגנב או מיתבד יהי' חייב לשלם הו"ל כשלו ע"ש ומבואר בכתובות (ל"ד ע"ב) דס"ל לר"פ בהי' לו פרה שאילה וטבחה בשבת דפטור לשלם משום דבהאי שעתא דשחט הוא דמחייב ובהאי שעתא הוא חייב מיתה ואמרינן קלבד"מ ע"ש והנה אלאו דב"י אין לוקין דנל"ע מ"מ בעבר ימי הפסח ולא קיים מצות תשביתו שוב לוקין כיון דא"א לו עוד לקיים העשה למדס"כ קיימו ולא קיימו, והרי קיימ"ל דאין לוקין ומשלמין, א"כ איך משכח"ל כלל שיעבור בב"י בק"א מטעם דאי מיגנב יהי' צריך לשלם הא לא יהי' צריך לשלם דכיון דאין בידו עוד לקיים מצות תשביתו א"כ חייב מלקות ואין לוקין ומשלמין עכד"ק [ומזה הביא ראי' לשיטת הרמב"ם ז"ל דעובר ע"י אחריות אלם ע"ש] אמנם בפשיטות יש לתרץ דהא קיימ"ל דלאו שאב"מ אין לוקין, ובחמץ שיהי' לוקין אב"י היינו דוקא בקנה חמץ בפסח או בהחמיץ בידים כמבואר ברמב"ם ז"ל ה' חמץ פ"א א"כ שפיר משכח"ל שיהי' עובר בב"י בקבלת אחריות כגון שלא עשה מעשה הנ"ל דאין לוקין, אמנם יש להעיר לפי דברי הה"מ פי"ג מה' שכירות דאם משכח"ל להלאו שיהי' בו מעשה אז אפילו בעבר ולא עשה מעשה נמי לוקין ע"ש [ועי' בנובי"ת או"ח סי' ע"ו וקצרתי] א"כ הרי משכח"ל שיהי' לאו שיש בו מעשה כגון בהחמיץ בידים או בקנה חמץ בפסח, אולם יש לומר דכבר העיר הפרמ"ג בפ"כ סי"ד אמאי לוקין בהחמיץ בידים הא הוי הת"ס שמא ביטלו מקודם. אמנם לפי שיטות הרבה פוסקים דקיימ"ל הת"ס שמי' התראה לק"מ, אבל לשיטות דס"ל דהת"ס לא שמי' התראה א"כ לא משכח"ל מלקות אבל יראה אלא בקנה חמץ בפסח, [ומה שכ' הפרמ"ג שם דגם בקנה חמץ בפסח הוי הת"ס שמא אפקרי' מקודם כבר תמהו עליו הא קודם שזכה בהחמץ אינו יכול להפקיר דאינו שלו] א"כ שוב יתעורר קו' מוחז"כ אמאי עובר בב"י בקבלת אחריות גו"א, הא יהי' פטור לשלם דאין לוקין ומשלמין דהא משכח"ל מלקות בקנה חמץ א"כ גם בלא עשה מעשה נמי לוקין. אולם הדבר נכון מאוד דהנה המקנה קידושין כ"ו ובבית אפרים סי' מ"א הקשו אמאי לוקין בקנה חמץ בפסח נימא כ"מ דא"ר ל"ת א"ע לא מהני דאין לומר דלוקין משום דעבר על מימרא דרחמנא, דהא לא נאמר לא תקנה חמץ אלא כתוב לא יראה לך אבל אתה רואה של אחרים, ואי אמרינן דלא מהני הו"ל חמץ של אחרים ע"ש והנה לשיטות דקיי"ל כאביי לק"מ, אבל לשיטות דקיימ"ל כרבא דאמרינן לא מהני א"כ גם בקנה חמץ בפסח אינו לוקה, א"כ שפיר עובר בב"י בק"א דהא אם מיגנב יהי' צריך לשלם דאין לוקין אפילו בקנה משום דאמרינן דלא מהני, אמנם יש לעורר לפי דברי המהרי"ט הנודעים דבמקום דלא יהי' מתוקן האיסור ל"א דלא מהני ובארתי במק"א דאפילו במתוקן קצת ג"כ אמרינן דמהני והבן] א"כ לפי שיטות הפוסקים דבכל מקום שהמקח בטל מ"מ הו"ל הלוקח על החפץ שומר חנם וחייב בפשיעה, עי' במחנה אפרים ה' שומרים סי' י"ב דאפילו במום במקח ומקח טעות הוי עכ"פ שומר חנם וחייב בפשיעה ע"ש א"כ שוב יוקשה אמאי עובר בב"י ע"י אחריות גו"א הא יהי' פטור לשלם דאין לוקין ומשלמין דהא משכח"ל בקנה חמץ, דאין לומר כנ"ל דאמרינן לא מהני דז"א דהא לא יהי' מתוקן האיסור דאפילו א"נ דלא מהני עכ"פ יהי' שומר חנם וחייב בפשיעה דהא גם ע"י אחריות פשיעה ג"כ עובר בב"י אולם זה אינו דהא הר"י ז"ל הנ"ל ס"ל דרק באחריות גו"א עובר בב"י ולא ע"י אחריות פשיעה ושפיר יהי' מתוקן האיסור ואמרינן דל"מ ואין לוקין ואם מיגנב יהי' חייב לשלם לכן עובר בב"י: ולפי"ז מה נעים יהי' מתורץ קו' המפורשים הנ"ל מנ"ל להר"י ז"ל דדוקא באחריות גו"א עובר דילמא גלי לן קרא דעובר גם ע"י אחריות פשיעה דז"א דאי נימא דעובר ע"י אחריות פשיעה א"כ גם ע"י אחריות גו"א ג"כ לא יעבור אב"י כקו' מרן ז"ל דאין לוקין ומשלמין ולא הוי לשאב"מ כיון דמשכח"ל ע"י שקנה חמץ דל"א דלא מהני דהא לא יהי' מתוקן האיסור דגם באחריות פשיעה עובר בב"י לכן כיון דגלי קרא דעובר בב"י ע"י אחריות ע"כ צ"ל דדוקא באחריות גו"א עובר ולא באחריות פשיעה ודו"ק היטב ותלי"ת הוא דבר עמוק: ה) ונחזור לדינא ואף דקיי"ל כהרמב"ם ז"ל דעובר בב"י ע"י אחריות אלם מ"מ כבר הסכימו הפוסקים להקל לענין חמץ שעבר עליו הפסח דאינו אסור אלא מדרבנן לסמוך על דעת הראב"ד ז"ל דאינו עובר בב"י ע"י אחריות אלם ושיהי' מותר אחר הפסח והנה כ"ז הי' אם נכתב בהשטר מכירה