שו"ת בנין דוד מט

ארוב כלל א"כ גם הכא יש ספק ולא מברכינן ואיכא ס"ס לחומרא בודאי הי' מקום שלא לברך שהחיינו אך באמת ז"א דכיון דכבר ברכנו ברכת פדיון הבן וע"כ דהחזקנו את הוולד לוודאי קיים דהוי מן הרוב שוב אין להסתפק עוד לענין ברכת שהחיינו א"כ ליכא רק שיטת הרוקח שלא לברך ברכת שהחיינו הרי לא קייל"ן כן כמ"ש הרשב"א וגם אי אפשר לצרפו כלל לספק ספיקא כיון שלא הובא כלל בש"ע ופסקינן מפורש להיפך וגם בלא"ה כבר כתבתי דאף להפוסקים דאיכא חשש דאורייתא זה דוקא כשמת אז לא מוקמינן ארוב ואמרינן שהי' נפל מעיקרא מה"ת אבל לשמא ימות לא חיישינן כלל ע"כ ברור הדבר שיכול לברך ברכת פדיון הבן וברכת שהחיינו ואינו צריך כלל להרבות בהוצאות גדולות ליסע לביתו אך לשאול ע"י ט"ג שפיר יש לחייבו כיון דיצא מפי הדע"ק דמצוה מן המובחר לפדות במקום הבן, לכן יש להתודע ע"י הט"ג ועכ"פ מחיוב להרבות בהוצאה מועטת לקיים מצוה מן המובחר כנלע"ד בס"ד לדינא: כ"ד מורך דושה"ט באהבה ה"ק דוד דוב בעריש מייזליש סימן י"ח ב"ה איהעל יצ"ו. לכ' אהובי תלמידי ידינ"פ הרב הגדול חו"ב מו"ה דוב הויפמאן נ"י מו"צ דק"ק קיוועשדא יע"א אחדשה"ט באה"ר ע"ד שאלתך בשטר מכירה שראה לאחר הפסח ששכח לכתוב בהשטר שמו של העכו"ם שקנה את החמץ, ונעשה בקנין כסף ע"י אנגאבע ובקנין אג"ק מה דינו של החמץ עכ"ש: תשובה א) הנה קדוש זקיני בנה"מ ז"ל סי' נ"א סק"ו כתב וז"ל והנה אי בעינן שמות של המוכר והלוקח או המלוה והלוה בשטר שהכשירו ע"י ע"מ משמע מדברי הפרישה סי' ס"ו דבעינן וכן כ' התוס' ר"פ הנושא וכו' אמנם בהר"ן רפ"ק דקידושין משמע דרק בגיטין וקידושין בעינן שמו ושמה משום דבעינן ספירת דברים בגט וקידושין איתקש לגט משמע דבשאר שטרות לא בעינן עכ"ל, א"כ לשיטת הפרישה בנ"ד שלא נכתב שם הלוקח בשטר לא מהני השטר א"כ כיון דקנין קרקע לא מהני בכסף בעכו"ם אלא בשטר כמבואר ברמב"ם פ"א מה' מכירה ובש"ע רס"י קצ"ד, ולא מהני הקנין אג"ק ולא קנה המקום, ולא נשאר אלא קנין כסף לבד, דגם קנין חצר לא הוי כיון שאינו קונה המקום, והלא רוב שיטות הפוסקים דעכו"ם מישראל אינו קונה בכסף את המטלטלים א"כ הוי חמץ שעבר עליו הפסח דאסור, אמנם נודע דברי זקיני המ"ב ז"ל בסי' נ"ט דבדיעבד סמכינן במכירת חמץ בקנין כסף לכ"ע מטעם דחמץ בלא"ה אינו ברשותו, של אדם רק רחמנא אוקמי ברשותי' לעבור עליו בב"י, וההוא כיון דמכר לעכו"ם קודם זמן איסורו א"כ גלי דעתי' דלא ניחא לי' למיהוי זכותי' בהחמץ הלכך בקנין כל דהוא נפיק מרשותו לרשות העכו"ם. וכן פסקו האחרונים, וגם כתבו דהא חמץ שעבר עליו הפסח אסור הוא מדרבנן, ואיכא ספק פלוגתת הפוסקים דשיטת רש"י ז"ל עכו"ם קונה בכסף בלבד, והוי סד"ר לקולא, ואם כי הפרמ"ג מפקפק ע"ז דכיון דחמץ עצמו הו"ל ספק דאורייתא א"כ לא מהני להקל אחר הפסח דהוי ספק דרבנן ע"י גלגול דאזלינן לחומרא כנודע: הא כבר הסכימו האחרונים דאם לא נודע הספק איסור עד אחר שנעשה דרבנן יש להקל ולומר סד"ר לקולא אפי' שנתגלגל האיסור תורה לאיסור דרבנן, א"כ ה"ה בנ"ד דלא נודע מהשאלה עד אחר הפסח אמרינן סד"ר לקולא דמהני קנין כסף בלבד (ואפילו כפי דברי הפרמ"ג שכ' להחמיר באם עבר על ספק איסור ב"י בפסח שיהי' אסור אחה"פ מטעם קנס הנה מלבד דכל האחרונים הסכימו לדברי המ"ב דבדיעבד מהני קנין כסף לבד א"כ גם בנודע בפסח סמכינן על קנין כסף כש"כ בלא נודע עד אחר פסח): ומה שפלפלו האחרונים דאם מכר החמץ בכסף ובשטר ונתבטל קנין השטר אינו מועיל ג"כ קנין הכסף דכיון דעשה שטר אמרינן דגלי דעתי' דניחא לי' לקנות בשטר ולא בכסף לחוד כמו דאמרינן במס' ב"מ (י"א ע"א) כיון דנפל גלי דעתי' דבנפילה ניחא לי דליקנא אבל בד' אמות לא ניחא לי' דליקנא ע"ש מלבד דכבר מבואר בב"י סי' רס"ח דנקטינן כשיטת הרא"ה דאפילו בקנין דרבנן לא אמרינן גלי' דעתי' דלא ניחא לי' לקנות עי' שו"מ מה"ק ח"א סי' צ"ג שפסק כן וגם הדבר פשוט דלא שייך כלל לומר במכירה חמץ דגלי דעתי' דבשלמא בקנין ד"א כיון דהקנין מהני והוא נפל עלי' חזינן דלא רצה בקנין ד"א אבל במכירת חמץ, דאנו מחמירים עליו לעשות כמה קנינים שיהי' באופן היותר מועיל א"כ אפילו אם נתבטל קנין א' מ"מ נשאר קנין שני דודאי ניחא לי' והוא ברור וכן העיר בזה השד"ח סי' ח' אות ה' וגם כבר מבואר במשיב כהלכה סי' ג' דבחמץ לא שייך לומר דלא ניחא לי' דודאי ניחא לי' בכל קנין שלא יעבור בב"י ע"ש: ב) ולכאורה הי' מקום להחמיר דכיון דקנה בכסף ובשטר את החמץ ואת הקרקע, והקרקע לא קנה א"כ לא קנה גם את החמץ, ואף דקיי"ל כר"נ בקני את וחמור דקנה מחצה א"כ ה"ה הכא אף שנתבטל המקח לענין הקרקע, מ"מ נשאר המקח לגבי החמץ, הלא נודע דעת הר"ן והובא ג"כ בבי"ש סי' ס"ב לענין אם המוכר לא חתם שמו על השטר מכירה בהא דפסק הרמב"ם ז"ל בפ"ט מה' אישות בקידש נשים רבות והי' בהם אחיות דאף הנכריות אינן מקודשות, וכ' הר"ן ז"ל דאף דקיי"ל כר"נ בקני את וחמור דקנה מחצה הכא לא מיקדשא חדא מינייה', דבשלמא במקנה איכא למימר שדעתו הי' שיקנה מי שיכול לקנות, אבל בקידושין שקונה אותם בכלכלה של תאנים ולא ניתנה להם אלא כדי שיזכה בכולן, שכן דרך הלוקח ליקח רע ויפה כאחת וכשם בלוקח ממוכר א' יכול לומר כל מקחי אני רוצה ולא חציו בחצי דמיו, ע"כ גם הנכריות אינן מקדשות א"כ ה"ה בקונה ב' דברים ונתבטל הקנין על דבר א' נתבטל הקנין על השני א"כ גם בחמץ לא נקנה להעכו"ם ע"ש, ובאמת לא דמי לשם דהתם רצה לקנות כל המקח ואם לא עלתה בידו לקנות רק החצי, אמרינן שפיר דנתבטל לגמרי, אבל בחמץ וכי רוצה העכו"ם לקנות הקרקע עיקר כוונתו לקנות החמץ, ורק לחזק קנין החמץ נמכר גם הקרקע ואם נתבטל מכירת הקרקע עכ"פ נשאר קנין החמץ, ובר מן דין צדקו מאוד דברי הבי"ש שם דל"ש לומר דנתבטל המקח, רק בקנה בסכום אחד השני דברים אבל בקנה כל דבר בסכום אחר, שפיר אמרינן אף שביטל המקח לגבי אחד מ"מ נשאר המקח קיים לגבי השני וכ"כ