שו"ת בנין דוד מה

ונראה לישב דהנה התוס' שם הקשו עוד, דניליף ממחוסר זמן שמותר להדיוט ואסור לגבוה, טריפה שאסור להדיוט אינו דין שיהא אסור לגבוה, ונראה לתרץ דהנה הטה"ק שם כתב דכוונת קו' התוס' דהא דמחוסר זמן מותר להדיוט, היינו בכלו כו חדשיו ע"ש, ולכאורה יש להעיר לפי דברי המל"מ הנ"ל דהא דפסול מחו"ז אפילו בכלו לו חדשיו למזבח היינו משום כספק נפל, א"כ מנ"ל דבכלו לו חדשי מותר להדיוט תוך שמונה, נימא דגם להדיוט אסור מחשש נפל, כמו דגלי קרא גבי קרבן ועי' בתב"ש אמנם הדבר נכון דאם נאמר דאסור בכלו לו חדשיו גם להדיוט א"כ אמאי כתבה התורה דמחוסר זמנן אסור להקרבה, לכתוב קרא גבי הדיוט שאסור וממילא נדע דאסור לגבוה מטעם דבעינן מן המשקה לישראל אלא מדחזינן דהתורה כתבה האיסור גבי הקרבה ולא גבי הדיוט, משמע משום דלהדיוט באמת מותר בכלו לו חדשיו, ורק גבי קרבן החמירה התורה, וכ"ז נכון השתא דידעינן מקרא דמן המשקה לישראל, אבל להס"ד דלא ידעינן מן הקרא דמשקה ישראל א"כ שפיר י"ל דמחוסר זמן אפילו בכלו לו חדשיו אסור להדיוט מכח ספק נפל, כמ"ש המל"מ הנ"ל כמו גבי קרבן ואי דלכתוב קרא גבי הדיוט וניליף קרבן מיני' דפסול מן הקרא דמשקה ישראל, הא השתא קיימינן דלא ידעינן מקרא דמשקה ישראל, ואי הוי כתיב גבי הדיוט לא הוי ילפינן מיני' לגבוה א"כ הוי אמרינן דמחוסר זמן אין אסור רק להדיוט, וממילא מתורץ יפה קו' התוס' דניליף מק"ו דמחוסר זמן דמותר כהדיוט ואסור לגבוה טריפה שאסור להדידט אינו דין שאסור לגבוה, דז"א דהא לפי הס"ד גם להדיוט אסור מחוסר זמן אפי' בכלו כו חדשיו, וליכא קו"ח, ולפי"ז מתורץ גם קו' התוס' דנילוף מקו"ח דאותו ואת בנו דמותר להדיוט כש"כ טריפה, דהנה בחולין (קט"ו ע"א) פריך הש"ס אותו ואת בנו ליתסר מטעם דכל שתיעבתי לך ומשני מדאסר רחמנא מחוסר זמן לגבוה מכלל דלהדיוט שרי ופירש הפר"ח הובא ג"כ במל"מ הנ"ל דילפינן מחוסר זמן דאוא"ב ממחוסר זמן קודם שמונה ימים בכלו לו חדשיו. וכמו דשם מותר להדיוט ה"נ מחוסר זמן דאוא"ב מותר להדיוט עכ"ד, וא"כ כפי מה שכתבנו לעיל דלהס"ד מחוסר זמן דהיינו תוך שמונה ימים אסור להדיוט א"כ גם מחוסר זמן דאותן ואת בנו גם כן אסור להדיוט א"כ מתורץ קו' התוס' דניליף מאותו ואת בנו דמותר להדיוט דהא כפי הס"ד אותו ואת בנו אסור גם להדיוט וליכא קו"ח ודו"ק כי דבר מחודד הוא: ה) עוד כראה לי בעזה"י דבר נכון לתרץ קו' התוס' הנ"ל דניליף מקו"ח מחוסר זמן דמותר להדיוט בכלו לו חדשיו דאסור לגבוה טריפה לא כ"ש דהנה יש להעיר לפי"ד המשנה למלך הנ"ל דמשו"ה אסרה תורה מחוסר זמן לגבוה משום חשש נפל אפי' בכלו לו חדשיו דלאו כו"ע בקיאי אי כלו לו חדשיו אי לא, א"כ נימא דה"ה להדיוט יהא אסור תוך שמונה אפי' בכלו לו חדשיו דשמא נפל הוא ולאו כ"ע בקיאי אי כלו לו חדשיו, אכן לשיטת הפוסקים דסד"א מה"ת לקולא א"ש דלהדיוט מותר בכלו לו חדשיו ואפי' בלא כלו לו חדשיו אינו אסור רק מדרבנן דסד"א מדרבנן לחומרא וכ"ז להדיוט אבל לגבוה אסור משום ספק נפל אפי' בכלו לו חדשיו דלאו כ"ע בקיאי משום דלגבוה אמרינן סד"א מה"ת לחומרא עי' בריט"א בכורות פרק ע"כ שכ"כ לדרכו וזה נכון לפי שיטת הפוסקים דסד"א מה"ת לקולא, אבל להפוסקים דסד"א לחומרא, גם להדיוט יהא אסור מחוסר זמן והנה ידוע קושי' העולם על הפוסקים דסד"א לקולא דהא אמרה תורה רק עץ אשר תדע כי לא עץ מאכל הוא אותו תשחית, משמע הא ספק אסור, ועי' בהשמטות בשו"ת בשמים ראש סי' קנ"ד שכתב לתרץ דמיירי במקום שאילני מאכל הם הרוב, ולכך אסור מספק דאזלינן בתר רוב [וכמו כן לפי"ד הפנ"י לתרץ קו' הר"ן על הרמב"ם ז"ל, מספק ממזר דצריך קרא להתיר בדאיכא רובא לאיסורא ע"ש, ובש"ש ש"א פ"א] והנה רוב ילפינן מקרבנות [חולין י' ע"א] דדילמא טריפה הוא ואסורה לגבוה, אלא ש"מ דאזלינן בתר רוב ע"ש א"כ כ"ז נכון לפי האמת דטריפה אסורה לגבוה אבל לפי הס"ד דטריפה מותר לגבוה א"כ לא נדע כלל דאזלינן בתר רוב א"כ אין לתרץ הקרא רק עץ אשר תדע דמיירי ברוב אילני מאכל דהא לא אזלינן בתר רוב, וע"כ הוי אמרינן סד"א לחומרא, א"כ שוב מחוסר זמן אסור אף להדיוט, אפי' בכלו לו חדשיו מכח ספק נפל דכא כ"ע בקיאי כנ"ל, ולפי"ז יהי' מתורץ שפיר קו' התוס' הנ"ל דניליף דטריפה אסורה לגבוה מק"ו ממחוסר זמן דמותר להדיוט וכו' דהא כ"ז דלא ידעינן דטריפה אסור לגבוה, לא ידעינן רוב, וממילא סד"א לחומרא, וא"כ מחוסר זמן אסור אפי' להדיוט וליכא ק"ו כלל, והוא דבר חריף: ו) ואמינא עוד לתרץ קושיית התוס' הנ"ל דניליף דאסור לגבוה מק"ו מאוא"ב דמותר להדיוט אסור לגבוה טריפה שאסור להדיוט אין דין שאסורה לגבוה, דהנה בחולין (קט"ו ע"א) פריך הש"ס אוא"ב ליתסר משום כל שתיעבתי לך ומשני מדאסר רחמנא לגבוה מכלל דלהדיוט מותר, ופי' הפר"ח הביאו המל"מ פ"ג מאיסורי מזבח הלכה ח' דמאי דאמרינן מחוסר זמן אסור לגבוה היינו תוך שמונה ימים, ובדקים כן שכלו חדשיו, דמותר להדיוט ואסור לגבוה, א"כ ה"ה לענין אוא"ב, והקשה עליו המל"מ דמה משני הש"ס לקושי' אוא"ב שיהי' אסור משום כל שתיעבתי דילפינן ממחו"ז תוך שמונה ימים, דהא מיירי בקים כן שכלו חדשיו, דלהדיוט מותר ואינו תיעבתי כך, אבל אוא"ב ליתסר משום תיעבתי כך, לכן פירש המל"מ דמאי דקאמר הש"ס מדאסר רחמנא מחוסר זמן לגבוה, היינו ההוא דאמרינן בר"פ אותו וא"ב (דף ע"ח) מנין לאותו ואת בנו שנוהג במוקדשין ת"ל שור או כשב וכו', והשתא פשיט מדאיצטריך רחמנא קרא ללמד דאותו וא"ב אסור במוקדשין, ש"מ דאינו אסור להדיוט משום תיעבתי לך, דאי הוי שייך תיעבתי לא איצטריך קרא ללמד שאותו ואת בנו נוהג במוקדשין, דת"ל דאסור משום דאינו ממשקה ישראל עכ"ד, ולפי"ז שפיר מתורץ קו' התוס' דניליף דטריפה אסורה לגבוה מקו"ח דמחוסר זמן דמותר להדיוט וכו' דהא כעת להס"ד דלא הוי ידעינן עוד מקרא דמשקה ישראל והוי ס"ל דאפי' דבר האסור להדיוט מ"מ מותר לגבוה, א"כ י"ל דאוא"ב אסור להדיוט משום כל שתיעבתי לך, ואין לומר תירץ הש"ס מדאסר רחמנא מחו"ז לגבוה היינו מדאצטריך קרא דאוא"ב נוהג במוקדשין ולא יליף מלהדיוט מכלל דלא אסור להדיוט דאי הוי אסור להדיוט ל"צ קרא למוקדשין מטעם דבעינן ממשקה ישראל דהא השתא קיימינן להס"ד דלא ידעינן ממשקה ישראל א"כ שפיר צריך קרא לאסור אוא"ב במוקדשין, ואין ראי' מדאסר רחמנא לגבוה מכלל דמותר להדיוט וא"כ צ"ל דאוא"ב אסור אפילו להדיוט מכל שתיעבתי, א"כ מתורץ קו' התוס' דניליף מקו"ח ממחו"ז דמותר להדיוט דהא לפי