שו"ת בנין דוד לח

אמנם י"ל לפי מה שבארתי במק"א דהא דאין הבעל מחויב לגרשה היינו באינה תובעת שיגרשה אבל בתובעת שיגרשה בעלה דרצונה לינשא לאחר מטענה דבעינה חוטרא לידי ומרא לקבורא, עיין יבמות (ס"ה ע"ב) אז כופין על מדת סדום שיגרשה בעלה דזה נהנה וזה לא חסר והגם דמבואר ביבמות (קי"א ע"ב) במתני' בנודרת הנאה דאם הוא גרמה דאין כופין על מדת סדום כמבואר ברשב"א סי' תת"ב מובא באהע"ז סי' קס"ה סעי' ב' בהג"ה ועי' בישועות ישראל חו"מ סי' כ"ו דמש"ה אין כופין בריש גלותא ב"ק (ק"ב ע"ב) משום דהוא גרם בעצמו ע"ש, הא מבואר שם בש"ס דמתני' איירי באשת כהן שזינתה באונס דאי באשת ישראל וברצון מי אית לה כתובה ע"ש א"כ לא פשעה בזה וכופין על מדת סדום לכן שפיר שייך החשש שמא ענ"ב שתאמר שבעי' חוטרא וכו' וכ"ז באומרת טמא"ל בלבד, אבל באם טוענת טמא"ל ונטולה אמה"י דתשמיש קשה לה וא"א לה לדור עם בעלה א"כ אין הבעל מחויב לגרשה דהא ל"ש אצלה הטענה דבעינא חוטרא וממילא מתורץ קושי' הגאון הנ"ל שתהי' יכולה להפקיע עצמה מבעלה שתאמר שתי הטענות דז"א דאז לא יהי' הבעל מחויב לגרשה כמ"ש התוס' בריש זבחים ואי דטענא דבעי' חוטרא וכו' הא זה ל"ש אצלה דהא אמרה נטאמה"י דתשמיש קשה לה וא"א לה להנשא לאחר ודו"ק וב"ה הוא דבר חריף: ו) ונחזור לנ"ד הנה ההפלאה בקו"א העיר דבמשמשו נדה לא תהי' נאמנת על הראי' וספירת הז' נקיים, ועי' מ"ש זקיני מאוה"ג החוו"ד ז"ל סי' קפ"ה ס"ק א' דאשה שהכשילה את בעלה בנדה אינה נאמנת בשעת ווסתה, ולענין טבילה כתב דנאמנת ורק בימי החורף דהוא טרחא לילך לטבול י"ל דאינה נאמנת ועי' בפ"ת שם שחושש ג"כ לכל השנה כיון דנוטלין שכר טבילה וע"כ חשודה שלא תטבול כדי להרויח שכר טבילה, ומבואר שם בהפלאה ובחוו"ד דמהני אם תעשה תשובה ואז א"צ בדיקת חברותי' אולם מוח"ז הגה"ק הד"ח ז"ל תמה על ההפלאה הנ"ל ומסיק שאף אם תעשה תשובה לא מהני רק ע"י בדיקת חברותי' ועכ"פ ע"י בדיקת חברותי' מהני ובפרט בנ"ד דהוה מחמת דעת קלישתא והוה כעין שוטה קצת ומבואר ביו"ד סי' קצ"ו דאפי' שוטה פקחת בודקת אותן, ועיין בשו"ת ברכת יוסף שהאריך בזה והביא דברי הב"ח באה"ע סי' קי"ט דנראה דלא מהני בדיקת פקחות לשוטה וכתב דהב"ח מיירי בשוטה שאינה מניחה א"ע לבדוק כי לא יחלוק על דבר המבואר בפי' בש"ע להתיר עכ"ד ומה שתמה הכחו"ש על פי דברי המעי"צ עיין באבני צדק מכ"ק מוח"ז הגה"ק ז"ל בחיו"ד סי' פ"ו, ע"כ הדבר ברור דמהני בדיקת חברותי': ז) וראיתי בתשו' חת"ס ח"ב אה"ע סי' צ"ז שהעלה דבר חדש עפי"ד הרמב"ן בריש גיטין דמש"ה האשה נאמנת בנדה דמתוך שנאמנת לגבי עצמה נאמנת לגבי בעלה א"כ בשוטה שפקחת בודקת אותן ואין האשה נאמנת על עצמה והאחרות לא שייך בהו מתוך ע"כ יעמוד הבעל בעצמו על הבדיקה ע"ש, אמנם בש"ע מבואר סתם דחברותי' בודקת אותן ולא הזכיר כלל שבעלה יעמוד אצל הבדיקה ומשמע דלא חיישינן לדעה זו, ועי' ג"כ בדברי חיים ח"ב סי' ס"ט בחיו"ד שהביא דברי ח"ס הנ"ל וכתב דאין להחמיר יותר מהמבואר בש"ע וא"צ שבעלה יעמוד בעת הבדיקה עיין שם: ולדינא אם הבעל רוצה לדור עמה מותר לקיימה באופן זה שבשעת וסתה ובשעת הפסק טהרה ויום ראשון ואחרון מז' ימי הנקיים יהי' הבדיקה ע"י נשים בקיאות וגם הטבילה מבואר בנדה דף י"ג ברש"י שצריך להיות ע"י נשים פיקחות, וככה יתנהגו כסדר, וחוץ לזה צריכים לקבל על עצמם סדר תשובה על החטא שעשו, עי' בדברי חיים ח"ב יו"ד סי' ע' והחכם עיניו בראשו לסדר להם סדר תשובה כפי יכלתם ולהורות להם הדרך אשר ילכו בה באופן שלא יבואו ח"ו עוד למכשול ויתנהגו א"ע בדרך דתוה"ק כראוי: כ"ד ידידו דושת"ה. ד"ק דוד דוב בעריש מייזליש סימן י"ב ב"ה אוהעל יצ"ו. לכ' אהו' תלמידי ידינ"פ המופלג בתו"י החסיד ויקר ערך מו"ה חיים קרויז נ"י גבאי דפה"ק יע"א ע"ד שאלתך בענין שני אנשים שהי' להם יא"צ ביום אחד ובהעיר שני בתי מדרשים גדול וקטן השייכים להקהלה וא' מאותן שני האנשים מתפלל בתמידות בבהמ"ד הגדול ומשלם מס לקהל, והב' מתפלל בש"ק ויו"ט בבהמ"ד הקטן ובימי החול בבהמ"ד הגדול ואינו משלם מס להקהל, ואביו של הב' פרע מס והתפלל ג"כ בימי החול בבהמ"ד הגדול ובש"ק ויו"ט בבהמ"ד הקטן והנה בשחרית יש שם הרבה מנינים באופן שכ"א יכול להתפלל לפני העמוד ולומר קדיש אך במעריב ומנחה הדין עם מי אם יש לאותו שפורע המס ומתפלל בתמידות בבהמ"ד הגדול קדימה להשני עכ"ש: תשובה א) הנה אותו שפורע המס חשוב כתושב ואותו שאינו פורע חשוב כאורח עי' בש"ך ז"ל יו"ד סי' שע"ו ס"ק י"ב ובכנסת יחזקאל מקדוש זקיני מאוה"ג ז"ל חיו"ד בסופו ובעבוה"ג סי' ס"ו דהכל תלוי בפריעת המס, וא"כ הלא מבואר שם בש"ע סעי' ה' ברמ"א דבתושב ואורח תלוי בהמנהג, וכתב בש"ך שם דיש מקומות שנהגו דהתושב דוחה את האורח ויש מקומות ששוין הן, ובכנסת יחזקאל הנ"ל אות א' פוסק דיא"צ תושב דוחה כיא"צ אורח מכל תפלה וקדישים, ובעבוה"ג הנ"ל כתב דעכ"פ במקום שיש מנהג דהתושב דוחה את האורח אין אחר המנהג כלום ע"ש א"כ במקום שהמנהג הוא שהתושב דוחה את האורח א"כ י"ל שלאותו שפורע המס יש לו דין קדימה כיון דהוא תושב ודוחה את האורח: ב) ולכאורה הי' מקום לומר כיון שאביו של הב' פרע המס יהי' להבן זכות אביו ויהי' לו דין תושב, אך ז"א כמבואר בש"ך שם ס"ק י"ב דאם אותו שמת יש לו בנים בעיר אחרת ובאו לשם אינם נקראים תושבים בשביל אביהם שנקבר שם רק אותן הדרים תוך הקהלה ועי' בעבוה"ג שהביא דברי זקיני שמהר"ם מינץ ז"ל שהגם שיש מפטפטים ואומרים דכיון דאביו הי' שייך להקהלה גם בנין יש להם זכות כבני העיר, לא קיי"ל כן דכיון דחיוב התפלה והקדיש המה חובת החיים, לכן העיקר תלי' בהם אם המה דרים בתוך העיר ע"ש וכ"כ כאן כיון דהוא אינו פורע מס לא מהני מה שאביו פרע ואף שהקהל יש לו הכנסה מאתו ששוחט אצל השו"ב ומשלם דמי השחיטה, עכ"ז כיון דאינו פורע מס ל"ח בכלל תושב דגם בעובדא דעבוה"ג מיירי שסייעו להקהל בבנין בהכנ"ס עכ"ז כתב דאם אינם פורעים מס ל"ח בכלל תושב וכ"כ בנ"ד ל"ח בכלל תושב: