שו"ת בנין דוד לו

וממזר ולא לגוים דבזה אפילו דבוק לזנות בודקות ומזנה דחרפה לה מאוד, ויותר הולכות אחר הפסולים אם הוא בכלל ישראל ולא לגוים, וכ' שם להקל רק אם הדור פרוצים דמתייחדים ברצון עם גוים אפילו שלא ע"ד זנות מ"מ אמרינן דיצר אלבשי' א"כ בכ"ז צריך לחקור אם היתה רגילה בין הגוים או לא: וגם אפשר לצדד, מאשר שמעתי כי הבנות אשר כבר עברו פרקם מפני התגברות החמדה תוחבת האצבע או חתיכת עץ חלק לאומ"ק, וזה מה שאמרו בש"ס מוכת עץ. ואפשר שעי"כ אבדה הבתולים, והא אמרינן במס' שבת [ס"ה ע"א] דאפילו בתולות המסוללות זו בזו פסולות לכהן גדול, דאינה בתולה שלימה ומשו"ה לא שביק אבוה דשמואל לבנתי' גניאן גבי הדדי ע"ש וכו' ואסיים בכל חתמי ברכות כאו"נ הטהורה ונפש ידידו דוש"ת: ה"ק מרדכי ליב ווינקלער חופק"ק מאד יצ"ו סימן י ב"ה אוהעל יע"א. כבוד ידידי הרב הגאון כו' מו"ה שמואל ג"פ (נ"י) ז"ל אבדק"ק טאלטשווא ואח"כ בק"ק פאפא יע"א אחדש"ת באהבה ע"ד שקבעו מקום לחליצה על יום ג' וביום ג' בבוקר נסע דיין אחד למקום אחר אם יכולים לצרף דיין אחר אשר כא הי' בעת שקבעו המקום לחליצה או צריכים לקבוע מקום מחדש ביום ג' והחליצה יהי' ביום ד': תשובה א) הנה בש"ע בסי' קס"ט בסדר החליצה בבית שמואל ס"ק כ"ד הביא בשם הר"י ברונא וז"ל אם אירע עיכוב שלא לחלוץ באותו יום בטל קביעות הלילה וצריך לקבוע פעם שנים עכ"ל ומזה אין ראי' כלל לענ"ד דשם מיירי שהי' עיכב ולא הי' החליצה כלל ביום ההוא, משא"כ בנ"ד דאף דאותו הדיין הלך לו שפיר יש לומר דמותר ליקח דיין אחר אולם עי' בסדר חליצה סעי' ו' ברמ"א שכ' ונוהגין שגם השנים הנוספין הולכים עם הבי"ד אבל אינו מעכב ומבואר ג"כ בטו"ז סק"ד דאם אין השנים הנוספים מוסבים לקבוע מקום אין צריכים להמתין עליהם, דקביעת מקום מהשנים אינו מעכב ע"ש ונשמע מזה דקביעת מקום מהג' של הבי"ד מעכב, וממילא אם אחד מהבי"ד נסע משם צריכים לקבוע מקו עוד הפעם, והוא פשוט: ב) ומצאתי הדבר מפורש יוצא מפי מוח"ז הגאון ז"ל בשו"ת עטרת חכמים אהע"ז סי' ט"ו בסופו וז"ל ועל דבר קביעת מקום לחליצה אם הלך אחד מהדיינים לדרכו וצריכים להושיב אחר תחתיו בסדר החליצה הדבר פשוט שבטל קביעות הראשון וצריכים לקבוע מחדש ולאחר את מעשה החליצה ליום שלאחריו עכ"ל וכדמות ראי' מדברי התוס' כתובות [כ"ב ע"א] ד"ה תרי ותרי באמצע הדיבור וז"ל משחתמו השנים ולא הספיק השלישי לחתום עד שקרא עליו ערעור, בא ערעור וביטל וועד המושב של אותו בי"ד אע"פ שאח"כ העידו אחרים שהוא כשר כיון שביטל ההוא מושב בטל וצריך לחזור ולהושיב בי"ד על כך עכ"ל עש"ה וכ"כ בנ"ד צריכים להושיב בי"ד ולקבוע מקום מחדש ולעשות החליצה ביום שלאחריו כ"ד ידידו דושת"ה. ה"ק דוד דוב בעריש מייזליש סימן י"א ב"ה אוהעל יע"א. לכבוד ידידי הרב הגאון בנן של גדולים מו"ה אהרן חיים דוד דייטש נ"י אב"ד דקיק באלאשידיארמוט יע"א אחדש"ת באהבה, ע"ד האשה שהכשילה את בעלה באיסור נדה הרבה פעמים, וזה נתברר מפי עצמה שהודית שכן הוא, וגם פ"א נתברר שקרה שאמרה לפני בעלה שהיתה טבילה במקוה עם אשה פלונית ואשה הזאת מכחשת אותה, וכעת רצונה לקבל על עצמה לעשות תשובה כאשר יצוו עלי' ואומרת שלא מחמת פריצות עשתה זאת, רק מחמת שיש לה מחלה נערווען שוועכע וכבר היתה בבית החולים על מחלה הלזה ועי"כ אין לה רוח המושל עלי' ומעתה תתאמץ א"ע ולקבל תשובה כראוי והאשה היא בת ת"ח וגדולים, ובעלה רצונו לדור עמה אם יתירו לו הבי"ד עכ"ת השאלה: תשובה א) הנה אין כאן עדים ששימשתו נדה רק מה שהיא הודית בעצמה, וגם מה שנתברר שקרה ע"י האשה שהכחישה אותה, וזה ברור דנגד האשה שמכחישה היא נאמנת, כמבואר ביו"ד סי' קפ"ה בט"ז באם אומרת שפלוני החכם התיר לי הכתם, וע"א מכחיש אותה שלא הותר לה שאין הע"א נאמן דכ"מ שהאמינה תורה ע"א הרי הוא כשנים ואין העד נאמן להכחיש אותה ודוקא החכם נאמן מטעם שסומכת עליו, ובפרט בנ"ד דהוי בידה לטבול בודאי נאמנת כמבואר בתשו' רמ"א סי' ס"ו ועי' יו"ד סי' קכ"ז בסעי' ג' בט"ז ובנקה"כ שם, וכאשר האריך ג"כ בזה בבני אהובה ה' אישות פכ"ד הי"א דבאומרת פלוני תיקן לי את הכרי כיון דבידה להפריש ולחלק הכרי והוא תלתה בפלוני אז אלים נאמנות שלה הואיל ובידה לתקן ומה שתלתה בפלוני הוא שפת יתר, ואם רצונה הי' לשקר הי' לה לומר שהיא בעצמה תיקנה את הכרי מש"ה נאמנת, משא"כ באומרת פלוני החכם התיר לי הכתם הוי דבר שאין ביכלתה לתלות בעצמה כי אם בהוראת חכם וע"כ צריכה לתלות באחרים, ואם אותו האחר מכחישה האיך תהי' נאמנת עייש"ה. ובנ"ד הכי היתה צריכה לומר שהאשה פלונית היתה עמה מש"ה נאמנת, ובפרט שרק אשה מכחשת אותה וליכא עד ע"ז הדבר פשוט דנאמנת להכחיש האשה שאומרת שלא היתה בבית הטבילה, ואף לדעת הראב"ן שבמרדכי בב"ב גבי נסכא דר"א דאם מודה לדברי העד אמרינן דמע"ר לא מהני בנ"ד דאין כאן עד כשר דהא אשה פסולה לעדות ועי' בתשו' שמן רוקח ח"א סי' ס"א מובא בפ"ת סי' כ"ד ס"ק מ"ם דאם איכא שני פסולי עדות והוא הודה להם אמרינן דמע"ר משא"כ דליכא רק אשה אחת שפיר אמרינן דאאמע"ר וגם עי"ז שהאשה אמרה שלא היתה עמה בבית הטבילה אינו מוכרח שלא טבלה ושמשתו נדה דהא י"ל דטבלה ורק שאותה האשה לא היתה אז שם ועיין באה"ע סי' קט"ז ובעזר מקודש מהגה"ק מבוטשאטש ז"ל: ב) ואודות מה שהודית בעצמה יש לדון בזה דאין אדם מע"ר ואפי' היכא שיש רגל"ד שהוא כן וכן מבואר בתשו' זקיני מהר"ם מלובלין ז"ל סי' פ"א דאפי' ביש רגל"ד אמרינין אאמע"ר ובש"ע סי' קט"ז מבואר דדוקא לענין הכתובה ל"א דאאמע"ר אבל לענין איסור אינה נאמנת ואם כי מבואר בתשובת גאוני בתראי סי' כ"ו דאם האשה אומרת שזינתה