שו"ת בנין דוד לה

ז"ל דאי לא טרח בסעודה ח"נ ועכשיו שרוב פעמים אבי הכלה עושה הסעודה, אין הבעל נאמן להפסיד הכתובה ע"ש א"כ בנ"ד דאבי הכלה עשה הסעודה דליכא החוקה דאאטב"ס, שוב חיישינן שמא ענב"א, ומה שכ' הישיע"ק דכיון דיהי' לו הפסד הכתובה ל"ח שמא ענב"א, כעין דברי התוס' כתובות (ס"ג ע"ב) כבר תמה עליו הפ"ת ע"ש וגם בגוף סברת התוס' תמה הבי"מ מירושלמי סוף נדרים, וכ"מ בהרמב"ם ז"ל פכ"ד מאישות. דאף במפסידה כתובתה חיישינן שמא ענב"א, ובפרט לפי דברי הבי"מ דמש"ה נאמנת לאסור עצמה במפסדת כתובתה, דאמרינן מתוך דנאמנת להפסיד הכתובה נאמנת לאסור עצמה ע"ש א"כ אצל הבעל לא שייך לומר מתוך, דהא שמפסיד הכתובה לא הוי מצד נאמנת כמובן, אמנם הפ"ת סיים בצ"ע דהא מבואר בנובי"ת סי' י"א שדעת הרמ"א באומר שראה שזינתה אשתו, כ"ע מודים שאסורה, ופ"פ כשני עדים דמי, והוי כאומר שראה בעצמו, ומש"ה ס"ל להרמ"א דהבעל נאמן גם בזה"ז ע"ש א"כ ה"ה בנ"ד הבעל מהימן, אולם לשיטות האחרונים דאפילו בראה בעצמו שזינתה אינו נאמן ע"ש בפ"ת א"כ בנ"ד אין הבעל נאמן, אכן קשה לסמוך ע"ז כיון דהרמ"א לא הגי' כלום משמע דס"ל דגם בזה"ז הבעל נאמן: אולם יש לדון לפי דברי הרמ"א בסי' קע"ח סעי' ט' דבקטטה אין הבעל נאמן לומר שמאמין להעד שמחמת שנאה אומר כן, ואם כי מבואר בבר"א הובא בפ"ת שם סקכ"ב דהיינו בהוחזק כפרן מ"מ עי' בח"ס ז"ל ח"ב סי' ק"ו דמסתימת הרמ"א משמע דאפילו לא הוחזק כפרן, אלא שנתהפך בתחבולות להתעולל עלילות ברשע להוציא אשתו דצ"ע לדינא אם הבעל מהימן וע"ש בח"ס בד"ה מ"מ וז"ל והשתא כיון דרמ"א פסק דלא מהימן להאמין לע"א במקום קטטה מכל שכן דלא מהימנינן לי' לומר שראה שזינתה עם אחד עכ"ל א"כ בנ"ד צ"ע לדינא אם הבעל מהימן כיון שיש קטטה גדולה ביניהם והולכים בערכאות: ויש לצרף דברי הראנ"ח הובא בבאה"ט אהע"ז סי' ד' אות ל"ז דאם יש ידים מוכיחות שמשקר ל"א דשאנחד"א, והגם דהפ"ת שם כ' דצ"ע דידים מוכיחות לא אלים מעדים, וס"ל דאמרינן שאנחד"א אפילו בעדים מכחישים אותו, מ"מ לשיטת מהרי"א הובא במל"מ פ"ג ה' יבום הי"ג דל"א שאכחד"א בעדי מכחישים אותו צדקו ד' הראנ"ח ב"ש בפ"ת א"כ בנ"ד דאיכא ידים מוכיחות דמשקר כיון שמודה שדר עמה יותר משנה כאורח כל אדם אינו נאמן לשיטת הראנ"ח הנ"ל: והנה בא לידי העתק תשובת הצ"צ מהגה"ק מליבאוויטש ז"ל באהע"ז סי' כ"א בכהן שטוען שלא מצא דם בעיר שרוב עכו"ם, והאריך בנפלאות וסיים וז"ל קצרו של דבר, לכאורה יש טעם להתיר ע"ד הא דרבה תוספאה ולומר שבערך זה היא בוגרת לגבי טע"ד, וכהריב"ש סי' תמ"ו [עי' פנ"י פ"ק דכתובות בקו"א סי' ל' והבן] ואצ"ל לדעת הר"י שבסי' ס"ח סעי' ח' ולצרף לזה עכ"פ דמיעוט כשרים, ובין הכל הו"ל כרובא להקל, וטענת ברי על טענה דבוגרת, וגם אפ"ל פתח פיך וכו' גם לצרף לזה מה שמצאתי בקהלת יעקב סי' ו' סי"ח ד"ה אלא דלהטור סי' ד' שבב"ש ס"ק מ"ג ונ"ב י"ל אפילו ברוב עכו"ם לא חשיב רוב פסולין שרוב המצוים אצל הישראלית המה ישראלים ולא מצאתי בב"ש שם אולי הוא בב"ש ישן. ועל חשש דתחתיו כבר נתבאר לעיל שאין שום חשש, עכ"ל הטהור ועי' בשו"ת עמודי אור סי' ע"ח ובמהרש"ם ח"א סי' ל"ז ובשו"ת בית יצחק סי' מ' צדדי היתר בככ"ד ובאופן שהאשה מוחזקת בכשרות ולא נחשדה לזנות עש"ה בבי"צ ע"כ אם יתברר שהאשה מוחזקת בכשרות ורוב המתגוררים אצלה כשרים המה יש מקום להתיר האשה לבעלה וכן הסכים עמי דודי הגאון האמיתי מלאסק שליט"א: ידידו דושת"ה ה"ק דוד דוב בעריש מייזליש, בשולי המכתב הפני יהושע הקשה קושי' גדולה על התוס' כתובות (י' ע"א) שכ' דלמאן דס"ל דכתובה דאורייתא ל"ל החזקה דאאטב"ס הלא ר"מ ס"ל ביבמות (קי"א ע"ב) דטענת בתולים הוא עד ל' יום. וע"כ להפסיד כתובתה דלאסרה עליו נאמן לעולם דשאנחד"א, ור"מ ס"ל דכתובה דאורייתא ואמאי יהי' נאמן ע"ש: ונראה לתרץ דהראשונים מקשים למ"ל להטעם דאאטב"ס, הא בלא"ה יהי' הבעל נאמן דהוא מוחזק, וכ' הפנ"י לתרץ דהאשה היתה נאמנת דאין אשה מעיזה, ויש עוד קו"ח השתא היכא שבאתה להפקי' עצמה מבעל' אינה מעיזה כש"כ היכא דיתבא תותי' [ומש"כ דראה סברא הפוכה עי' באהע"ז סי' י"ז בח"מ סק"ב שכ"כ] אמנם יש להעיר לפי מש"כ הטור הובא בב"ש סי' י"ז סק"ו דאם ע"א מסייע יכולה להעיז דעי' בישיע"ק סי' ל' וסי' צ"ו דכ"כ בדאיכא חזקה, וכבר העלו גדולי האחרונים דה"ה אם יש לה מיגו יכולה להעיז, א"כ הלא הכא יש לה מיגו דמו"ע והמיגו לא מהני דהוי מיגו להוציא, עי' תוס' (ט' ע"ב) ד"ה לא ובפנ"י שם ועכ"פ מהני המיגו דיכולה להעיז והבן אכן הד"נ לשיטות הראשונים ז"ל דמו"ע לא שכיח ול"ה מיגו כלל. והנה התוס' והראשונים מקשים הא הש"ס כתובות (ל"ו ע"ב) פריך כולהו נמי חביטי וכו' הרי מוכח דמו"ע היא שכיח, וכ' השמ"ק בשם הרשב"א ז"ל לתרץ דדוקא ר"מ דס"ל דסומא אין להם ט"ב מפני שמחבטת ע"ג קרקע ס"ל דמו"ע שכיח, אבל לרבנן דס"ל דסומא יש להן ט"ב ס"ל דמו"ע לא שכיח ע"ש א"כ לפי"ז יהי' ממילא מתורץ קו' הפנ"י הנ"ל דלר"מ אמאי יהי' נאמן להפסיד כתובתה, ולפי הנ"ל ניחא דלר"מ מש"ה הבעל מהימן דהוא מוחזק וליכא חזקה דא"א מעיזה, דמסייע לה המיגו דמו"ע שכיח ויכולה להעיז, ודו"ק וב"ה הוא דבר נחמד: הנ"ל סימן ט (תשובה בענין הנ"ל מידנ"פ הגאון האמתי תפארת ישראל אבדק"ק מאד שליט"א בעל המח"ס שו"ת לבושי מרדכי) ב"ה מאד יצ"ו שלמא רבה לגברא רבה ידי"ע ומר ידינ"פ ה"ה כבוד הרב הגאון העצום חריף נפלא עושה פלא מופת הדור ודדרו המפורסים בעולם צדיק תמים בנש"ק מו"ה דוד דוב בעריש שליט"א מייזליש אב"ד קק"ס אוהעלי יצ"ו אחרי מודים דרבנן פני הדר"ג ע"ד התשובה נפלאה בספרו היקר סי' ח' אשר האריך מאוד כדרכו בקודש ברב חריפות ובקיאות, והנה בכ"ז יש לעיין בת' מרן הח"ס ז"ל אהע"ז סי' י' יע"ש תשובה ארוכה ונפלאה, והביא דברי הירושלמי מס' כתובות דטעמי' דר"י דחייש לנתין וממזר אפילו ברוב כשרים ה"ט דהזכות הולך אחר הפסולים ומשו"ה חייש לנתין