שו"ת בנין דוד לב

למאן דאית לי' החזקה דאאטב"ס ומפסידה ונאמן ג"כ להפסיד כתובתה וליכא החשש שמא עיני' נב"א א"כ דומה לאומר לא לויתי וליכא ס"ס כלל ואסורה אף בשאר נשים ודו"ק היטב בכל הדברים הנ"ל וב"ה המה דברים חריפים: י"א) ויש לצדד בנ"ד עפי"ד האבני מלואים סי' ו' סק"ח, שכתב לתרץ דברי התוס' כתובות (ט' ע"א) שהקשו, דנוקמא אחזקת כשרה לכהונה, דלאו תחתיו זינתה, ותמהו כל המפורשים הא אף באם זינתה באינה תחתיו יש חשש שמא נבעלה לפסול לה ולא מהני אלא תרי רובא אם לא אומרת ברי דלכשר נבעלתי, והכא מיירי שהאשה מכחשת ואומרת בתולה הייתי, א"כ אינה אומרת לכשר נבעלתי ומסתמא ליכא תרי רובא להכשיר, א"כ הרי הוא דומה לדין המבואר בסי' ו' סעי' י"ז באלמת דלא אומרת ברי דאפילו בדיעבד תצא, והעלה האב"מ שם דבר חדש לפי שיטת הרד"ק והד"מ הובא באהע"ז סי' ז' סקי"א בב"ש ובח"מ, בדין שבוי' לכהן דאם ניסת בפומבי ובפרסום בפני קהל ועדה, הוי כאילו אומרת טהורה אני, דאם היתה נפסלה לכהונה, לא היתה ניסת, ואף שחוזרת אח"כ ואומרת שנבעלה לפסול הוי לה חוזרת ומגידה דאינה נאמנות דאמרינן דעיני' נתנה באחר, ע"ש א"כ ה"ה הכא כיון דניסת בפומבי לכהן, הוי כאילו אמרה בפירש לכשר נבעלתי, ואינה יכולה לחזור אח"כ, א"כ אף שאמרה בתולה הייתי, מ"מ כיון דניסת בפומבי הו"ל כמו שאומרה לכשר נבעלתי ואינה יכולה לחזור עוד, עכ"ד הנחמדים וא"כ גם בנ"ד כיון שניסת בפומבי לכהן, הוי כמו שאמרה לכשר נבעלתי, ואף שחוזרת ואומרת בתולה הייתי אינו מזיק, דהוי כחוזר ומגידה דחיישינן שמא עיני' נתנה באחר והנה הגם דקיימ"ל דאף באומרת לכשר נבעלתי בעינן עכ"פ רוב אחד להכשיר, והכא בנ"ד דאיכא רוב עכו"ם, לא הוי אפילו רוב אחד להכשיר, מ"מ יש לצרף ד' קדוש זקיני מליסא ז"ל בקהלת יעקב אהע"ז סי' ו' סעי' י"ח דהא דס"ל להטור בא"א שזינתה דלא חיישינן שמא מכותי נתעברה, הובא בב"ש ס"ד ס"ק מ"ג וס"ק נ"ב היינו טעמא דכל המצויין אצל הנשים ישראלית המה כשרים, ולפי"ז לדעת הטור בטוענת ברי סגי ברוב אחד א"כ אפי' ברוב כותים לא חשוב רוב פסולים, כיון דרוב המתגוררים אצלה כשרים עכ"ד ע"ש, א"כ גם בנ"ד אף דהמקום הוא רוב עכ"ום מ"מ רוב האנשים המתגוררים אצלה המה ישראלים דהרבה ישראלים דרים שם באותו המקום, א"כ סגי באומרת ברי דלכשר נבעלתי אף דליכא תרי רובא אלא חד רובא, ובפרט לפי מה שכתב הח"ס סי' ט' ובהשמטות סי' קכ"א וז"ל האמנם כבר כתבתי בכמה תשובות בראיות ברורות דעיקר חששא דחז"ל, משום נתין וממזרים נימולים. אבל לחשש אינם נימולים, לכו"ע, לא חיישינן דהיא בודקת ומזנה כי חרפה הי' לנו וא"כ באתרא, דלא שכיחי קרובים ופסולים. רק חשש ערביים הייתי מצרף סברתי לכמה קולות, אבל חלילה לי לעשות מעשה ולבנות בנין עפ"י סברתי לבד כי מי אנכי לסמוך על עצמי עכ"ל, ועי' לכ"ק חו"ז הגה"ק מסיגוט ז"ל בשו"ת אבני צדק אהע"ז סי' י"ג, שמצרף דברי הח"ס הנ"ל ומצדד להקל ע"ש, ואף שגם בקהלת יעקב הנ"ל הניח סברתו בצ"ע מ"מ עכ"פ יש סניף לצרף להיתר: שוב ראיתי בקדוש זקיני מליסא ז"ל בבית יעקב עמ"ס כתובות שכתב ממש כדברי הא"מ אך בתוספת סברא דאף אם הי' הנשואין בצנעה שלא בפני בי"ד מ"מ כיון שהי' בידה להנשא לכל העולם לכן אמרינן דלא שבקה התירא ואכלה איסורא ע"כ במה שנשאת לכהן הוי כאומרת נשביתי וטהורה אני ולכן בפ"פ אף דהוי כעדים כמבואר שם בכתובות מ"מ בשעת הנשואין דהי' בידה להנשא לאחר ונשאת להכהן הוי כמו שאמרה אז בשעת הנשואין לכשר נבעלתי ואפילו אם באו אח"כ עדים לא תצא לכן אף בפ"פ לא תצא והגם שעכשיו אומרת שהיתה בתולה ובזה אינה נאמנת מ"מ כיון שכבר הוכשרה בשעת הנשיאין שוב אין לה כח לאסור עצמה על בעלה אחר הנשיאין דחיישינן שמא עיני' נתנה באחר כמו באומרת טמא"ל ע"ש שהאריך לתרץ קו' המפו' על התוס' דלא חיישינן לשמא כבעלה לפסול ע"ש: וראיתי בשו"ת בית יצחק אהע"ז סי' מ' שהביא דברי האב"מ הנ"ל, דזה שניסת בפומבי הוי כמו שאמרה בפירוש לכשר נבעלתי ופקפק עליו דאינו דומה לשבוי' דהתם במה שניסת לכהן בפומבי הוי כאומרת טהורה אני, אבל בפ"פ במה שניסת לכהן בפומבי הוי רק כמו שאמרה ברי שהיא בתולה, ובזה הרי הבעל מכחישה, ואין כאן טענת ברי שנבעלה לכשר, ומנא לן דמחמת שניסת בפומבי יהא כאילו אמרה ברי שנבעלה לכשר ע"ש ולדעתי צדקו דברי האב"מ דהא כל סברתו הוא עפי"ד התוס' כתובות (י"ד ע"א) ד"ה דר"י דבשמא לא שייך חזקת אשה בודקת ומזנה בודקת וניסת אבל באומרת ברי דלכשר נבעלתי אמרינן דוודאי כן הוא מכח דבודקת וניסת ע"ש וא"כ כיון דעיקר הטעם דמהני הברי משום דאמרינן חזקה דאשה בודקת וניסת ואפי' לא אמרה בפירוש דלכשר נבעלה מ"מ במה שניסת בפומבי הרי הוא כמו שאומרת ברי ויש לה חזקה דאשה בודקת וניסת ולא שבקה התירא ואכלה אסורא, א"כ הנשואין מעיד דלכשר נבעלה ושוב אין בידה לאסרה על בעלה דשמא ענב"א, ונכונים דברי הא"מ וא"כ יש לנו סניף גדול לסמוך על דברי הא"מ והבית יעקב ז"ל: י"ב) וכה ראיתי בשו"ת עמודי אור מגאון מליטא ז"ל סי' ע"ח בנ"ד שמסיק להיתר ועיקר סודו דבמה שנשאת הוי כמו שאומרה דלכשר נבעלתי ולא ראה שכבר קדמו בא"מ בזה, וגם מצרף שם שיטות הרי"ף והר"ח ז"ל דבבוגרת לא שייך טענת דמים, והוא יסוד חלוש אחרי שכבר נפסק הלכה פסוקה בש"ע סי' ס"ח דגם בבוגרת שייך טענת דמים: והנה יצא לדון לפי מה דקימ"ל ביו"ד סי' קצ"ג דבועל את הבתולה ולא מצא דם אפ"ה טמאה דחיישינן שמא יצא דם וחיפהו ש"ז וא"כ אמאי לא מצטרפין ספק זה לספק אינו תחתיו, ונימא דגם באשת כהן איכא ס"ס. וכתב שם דלפי המבואר בכתובות (י' ע"ב) בעובדא דר"ג שהבעל אמר שלא מצא דם והיא אמרה בתולה הייתי והובא הסודר ושראו במים וכבסו ומצאו כמה טיפי דמים ואמר ר"ג לך זכה במקחך, וברש"י שהי' הטיפי דמים מכוסים בש"ז, ופריך הש"ס אנן נמי נעבוד הכי ומשני גיהוץ שלנו ככיבוס שלהם ואי אמרת ניעבד גיהוץ מעברא לי' חומרתא ע"ש, וא"כ הרי זה ספק חסרון ידועה לדעת אם חיפהו ש"ז לכן לא מצטרפין ספק זה לס"ס דספק חסרון ידועה לא הוי ספק: וא"כ לפימש"כ המחבר באו"ח סי' תקנ"א ס"ג דבזה"ז הוי זה ספק חסרון ידיעה לכל העולם בין לבני בבל ובין לבני ארץ