שו"ת בנין דוד לא

אולם כל הפלפולים הנ"ל נאמרים אי נימא דלמד"א דכנסה בח"ב ונ"ב הוי מק"ט ואינה צריכה גט כלל אבל כבר העלה קדוש זקיני ז"ל בבית יעקב אהע"ז סי' ס"ח סעי' י"ז וכן מסיק הפלאה ז"ל דאפילו לשיטת הב"ש הנ"ל דצריך לקדשה מחדש מ"מ צריכה גט להנשא לעלמא דאמרינן אא"ע בב"ז ובודאי בעל לשם קידושין ועי' בהרי"ם ז"ל שהאריך בזה והרבה יש לפלפל בזה ואכמ"ל, ח) ובגוף קו' התוס' שהקשו אמאי נאמן להפסיד כתובתה הא בשאר נשים איכא ס"ס ומותרת לו וליכא החזקה דאא"ט בסעודה ומפסידה נ"ל דבר מחודד מאוד לתרץ לפי הנודע דברי התוס' ב"מ (ל' ע"א) ובפסחים (כ"ו ע"ב) גבי עלה עלי' זכר דהיכא דהיתר כרוך בצד האיסור והאיסור כרוך בצד היתר אזלינן לחומרא ע"ש ומבואר בגדולי האחרונים דהוא מטעם דספיקא לחומרא אבל בענין ממון אם החיוב כרוך בצד הפטור והפטור בצד החיוב אזלינן לקולא לנתבע ואין להוציא ממון: וא"כ הרי השמ"ק והפ"י מקשים דמאי פריך הש"ס הא הוי ס"ס הלא ברה"י לא מהני ס"ס וכתבנו לעיל באות ה' לתרץ דכיון דאין הבעל נאמן כומר פ"פ מצד נאמנות דהא יש להאשה מיגו דמו"ע ואינו נאמן אלא מצד שאנחד"א א"כ שפיר פריך הא הוי ס"ס ואף דהוי ברשות היחיד מ"מ לא הוי אלא איסור דרבנן לפי דברי הקי"ס הנ"ל ובאיסור דרבנן לא אמרינן שאנחד"א וכל זה נכון אי נימא דיש לה מיגו דמו"ע אבל א"נ דאין לה מיגו א"כ שוב הבעל מהימן מצד נאמנות ולא מהני הס"ס דהוי ברה"י וכבר הקשה הישיע"ק נימא שמא עיני' נתנה באחר א"כ אין לה מיגו דמו"ע דרצונה לאסור עצמה על בעלה ומש"ה לא אמרה מו"ע אני אמנם נ"ל לתרץ קו' הישיע"ק דנודע דבשו"ת גאוני בתראי מקשים אמאי חיישינן באומרת טמאה אני לך לשמא עכב"א הלא מבואר בזבחים (ב' ע"ב) בתוס' דאם זינתה אשתו אינו מחויב לגרשה א"כ הא הברירה בידו שלא לגרשה ותירצו דהא התם מיירי באשת כהן ובאונס כמבואר בש"ס נדרים (פ"ט ע"ב) דיש לה כתובה א"כ יש לה ג"כ תנאי כתובה היינו מזונות ע"כ בודאי יגרשנה בעלה כדי שלא ליתן לה מזונות ע"ש, א"כ לפי"ז באומר פ"פ מצאתי דנאמן להפסיד כתובתה וממילא לית לה מזונות א"כ הברירה בידו שלא יגרשנה ולא שייך כלל החשש שמא ענב"א ושפיר יש לה מיגו דמוכת עץ ולא קשה קו' הישיע"ק א"כ כיון דיש לה מיגו דמו"ע שוב אין הבעל נאמן רק מצד שאנחד"א ושפיר מותרת לו בשאר נשים דאיכא ס"ס אף דהוי ס"ט ברה"י מ"מ כיון דל"ה אלא איסור דרבנן ובאיסור דרבנן ל"א שאנחד"א כנ"ל ולפי דברינו יהי' מתורץ קו' התוס' שהקשו אמאי יהי' נאמן להפסיד הכתובה הא מותרת לו דאיכא ס"ס וליכא חזקה דאאטב"ס ולפי הנ"ל ניחא דהא הפטור כרוך בצד החיוב והחיוב כרוך בצד הפטור אזלינן לקולא ופטור מממון לכן שפיר נאמן להפסיד כתובה, דאין לומר כקו' התוס' דהא איכא ס"ס ומותרת לו ויהי' מחיוב ליתן הכתובה, דזה אינו דאי נימא דמגיע כלה הכתובה א"כ מגיע לה נמי מזונות א"כ אין לה מיגו דמו"ע דשמא ענב"א כנ"ל, א"כ שוב הבעל נאמן מצד נאמנות ולא מצד שאנחד"א א"כ לא מהני הס"ס כלל דהוי ס"ט ברה"י ואסורה עליו ושוב איכא החזקה דאאטבי"ס ואין מגיע לה הכתובה ואף דאי נימא דאין מגיע לה הכתובה א"כ אין לה מזונות וליכא חשש שמא ענב"א ואית לה מיגו דמו"ע ואין הבעל נאמן רק מצד שאנחד"א א"כ שוב מהני הס"ס ומותרת לו וליכא חזקה דאאטב"ס ומפסידה מ"מ הפטור כרוך בצד החיוב והחיוב בצד הפטור אזלינן לקולא, ומש"ה שפיר נאמן להפסיד כתובתה ומתורץ קו' התוס' ודוק היטב כי עמוק הוא תלי"ת ולפי"ז יהי' נכון לתרץ קו' השעה"מ על הרמב"ם ז"ל דפסק דאשה שאמרה שזינתה ברצון אינה נאמנת דשמ"א ענ"ב, והקשה דהא בזינתה ברצון הפסידה כתובתה א"כ ל"ח שמא ענ"ב דהנה כבר כתבנו במק"א דלהוציא אשה מבעלה הוי כממון לענין איסור כרוך דאזלינן לקולא והנה הכסד"ה הקשה אמאי ל"א דאשה שזינתה יהי' לה כתובה כדי שתודה כמו דאמרינן לענין היזק שא"נ (גיטין נ"ג ע"א) אמנם הד"נ דהא האשה אינה נאמנת לומר שזינתה ברצון דשמא ענ"ב, א"כ מתורץ קו' השעה"מ דתהי' נאמנת שזינתה כיון דיש לה הפסד כתובה דז"א דא"כ שוב יהי' לה כתובה כדי שתודה וא"כ אינה נאמנת לומר שזינתה משום שמא ענ"ב והוי היתר כרוך וכו' דלהוציא אשה מבעלה אזלינן לקולא ומש"ה שפיר פסק הרמב"ם דאינה נאמנת ודו"ק היטב: ט) ובדרך הנ"ל יש לתרץ קו' התוס' הנ"ל עפי"ד התוס' כתובות (ס"ג ע"ב) דבמקום שמפסדת הכתובה לא חיישינן שמא ענב"א ע"ש, א"כ לפי"ז ג"כ הפטור כרוך בצד החיוב והחיוב כרוך בצד הפטור דאי נימא דיש לה כתובה א"כ שייך לומר דשמא ענב"א ואין לה מיגו דמו"ע ושוב הבעל נאמן מצד נאמנות ולא מהני הס"ס דהוי ס"ט ברה"י א"כ ממילא יש להבעל החזקה דאאטב"ס ואין מגיע לה הכתובה ואף דאי נימא דאין מגיע לה הכתובה א"כ לא חיישינן לשמא ענב"א ויש לה מיגו דמו"ע ואין הבעל נאמן רק מצד שאנחד"א ומהני הס"ס ומותרת לו וליכא החזקה דאאנב"ס ושוב מגיע לה הכתובה מ"מ אין מגיע לה הכתובה דבכריך זה בזה אזלינן לקולא, ומתורץ קו' התוס' וקצרתי, ודו"ק היטב: י) ואמינא עוד לתרץ קו' התוס' הנ"ל הא בשאר נשים איכא ס"ס ואיך שייך החזקה דאאטב"ס ומפסידה. דהנה המפורשים מקשים בהא דפריך הש"ס הא הוי ס"ס לפי מש"כ הראשונים דמיירי במכחשת ואומרת בתולה הייתי אבל אם אמרה נאנסתי נאמנת ע"ש, א"כ הרי זה דומה להא דאמרינן במס' שבועות (מ"א ע"ב) דאם טען שלא לוה והעדים מעידים שלוה ופרע דצריך לשלם דכל האומר לא לויתי כאילו אומר לא פרעתי דמי ומהמנינו לעדים שלוה ומהמנינן לו שלא פרע ע"ש. וא"כ ה"נ נימא כיון שאומרת בתולה הייתי א"כ עכ"פ אמרה שלא נאנסה וא"כ ליכא ס"ס ותירצו די"ל דחשוב ס"ס והא דלא טענה נאנסתי משום דענב"א דרצונה להפקיע עצמה מבעלה ומשו"ה אומרת בתולה הייתי דיודעת שלא תהי' נאמנת דהבעל מכחיש לה ולכן לא מהני דברי' כלל ושפיר הוי ס"ס עכ"ד: ולכאורה יש להעיר לפי דברי התוס' הנ"ל דבמפסדת כתובתה לא חיישינן לשמא עיני' נב"א א"כ שוב הדרא הקו' לדוכתא דנימא דהוי כאומר לא לויתי אכן באמת הד"נ דהא שיטת רש"י ז"ל דר"א לית לי' החזקה דאאטב"ס ומפסידה ואינו נאמן להפסיד כתובתה רק נאמן לאסרה עליו לכן פריך הש"ס שפיר הא הוי ס"ס, ולפי"ז שפיר מתורץ קו' התוס' הנ"ב דהא איכא ס"ס ולהנ"ל א"ש דהא