שו"ת בנין דוד כח

ובישיע"ק אה"ע ס"ח סק"ג כתב ג"כ דלא מבעי' לטעם הפוסקים דשואחד"א הוא מטעם נדר לאסור איסור על נפשו בוודאי ל"ש מעלה עשו ביוחסין, רק אף אי הטעם משום נאמנות, אבל עכ"פ אינו בירור הענין ורק דהאדם נאמן על עצמו א"כ ל"ש להחמיר משום מעלת יוחסין כיון דאצלינו אין הדבר מוכרח רק מכח דיבורו עיי"ש: ומעתה לפי שיטות גדולי האחרונים דבזה"ז שלא נהגו בשושבינן ומשמוש לא הוי טענת דמים טענה מבוררת ואינה אסורה רק מטעם שואחד"א, וא"כ שוב לא שייך משום מעלה עשו ביוחסין ולא צריכים תרי רובא כיון דאיכא חזקה דבודקת ומזנה: שוב ראיתי דלחשש של הבית מאיר חושש ג"כ בהפלאה סי' ס"ח דדברי הח"מ להתיר בזה"ז אשת כהן הוא רק באומרת לכשר נבעלתי, דאל"ה בעינן תרי רובא להכשיר כמו באלמת, ואח"ז כתב כמ"ש לעיל דלדידן דגם טענת דמים ל"ה טענה מבוררת ורק משום שואחד"א י"כ דלא שייך מעלה עשו ביוחסין. אך בעיר שרובא עכו"ם וליכא ברי דידה מסיים בצ"ע לדינא עיי"ש: אמנם מצאתי בריטב"א במקומה ד"ה ל"צ שכתב ומיהו ספק תחתיו איכא אע"ג דכל שנבעלה לפסול לה פסלה מן הכהונה אע"ג שלא נבעלה תחתיו לההיא ליכא למיחש כיון דרובא כשרים אצלה עכ"ל הובא גם בשט"מ ד"ה באשת כהן עיי"ש הרי מפורש יוצא דלא בעינן תרי רובא להכשיר והגם דהפ"י תמה בזה על התוס' שהקשו דנוקמה אחזקה הלא עדיין איכא ספק שמא נבעלה לפסול וכתב דליכא למימר דאכתי הוי לן למשרי ברוב כשרין אצלה, דהא ליתא דבטענת פ"פ יש חשש שמא נבעלה בשדה ברוב פסולים אצלה דרובא דעלמא עכו"ם נינהו ועוד דילמא אזלה איהו לגבי הפסול דהו"ל קבוע וכל קבוע כמחצה על מחצה דמי ובפרט דמסתמא רוב פסולים אצלה: וכה ראיתי בחידושי רע"א שהעיר ג"כ על התוס' הנ"ל כקו' הפנ"י ומתחלה כתב לדחוק דמוכרחים לומר דמיירי בעיר שכולה ישראלים וכשרים לה וליכא לספוקי בנכרים ולשמא נבעלה בשדה לא חיישינן דאמרינן כאן נמצא כאן הי' אך לבסוף כתב דהוא דוחק גדול לאוקמי בכולה ישראלים ולכן העלה כיון דהאיסר הוא משום שואחד"א כ"ש מעלה עשו ביוחסין כמ"ש הפלאה והבית יעקב הנ"ל: ודברי הריטב"א יש לפרש עפי"ד הבני אהובה פי"א ה"י מה"א שהעיר בהא דכתובות י"ד בהאי ארוס וארוסתו דרוב פסולים אצלה ומכשיר לר"ג מטעם חזקה דאוקי אשה בחזקת כשרה אף דבכל דוכתא אמרינן חזקה ורובא רובא עדיף וכתב דלר"ג רוב נשים בודקת ומזנה ואינם נבעלים לפסולים וא"כ מה חזית דאזלינן בתר רוב הנמצא דהמה רוב פסולים אזיל בתר רוב נשים דאינם מזנות רק עם הכשרים ולהך רובא מסייע חזקת כשרות עכ"ד. וא"כ י"ל דגם כונת הריטב"א כן הוא דרוב כשרים אצלה היינו דרוב נשים בודקת ואינם מזנות רק עם הכשרים ובצירף חזקת כשרות שלה הוא עדיף מהרוב פסולים ולא קשה קו' הפנ"י: ב) עוד יש להעיר ע"ד הבית מאיר הנ"ל דלכאורה יש להעיר בהא דמבוא' בש"ע סי' ס"ו ס' י"ז בשם י"א דאם לא אמרה לכשר נבעלתי תצא לפי"ד השיטה מקובצת בדף נ' ד"ה נאמן לאסרה ובכמה דוכתא דזה דאמרינן משום מעלות יוחסין הוא דוקא בפנוי' אבל לא באשת כהן דמשום מעלות יוחסין לא פסלינן לי' אגברא עיי"ש, וא"כ הא זה דבעינן תרי רובא להכשיר ושתאמר לכשר נבעלתי אף דאיכא חזקת בודקת ומזנה הוא משום מעלה עשו ביוחסין וא"כ אמאי נימא דגם בדיעבד תצא לשיטת השמ"ק הנ"ל, ועכצ"ל דמשו"ה לא מהני החזקה בודקת ומזנה כיון שהיא מעוברת וניכר לעין כל שזינתה ונתגלה חרפתה ואנן לא ידעינן אי לכשר נבעלה או לפסול ואי נימא דלכשר נבעלה מדוע אינה אומרת בפירוש דברי לה דנבעלת לכשר ולכן איתרע החזקת בודקת ומזנה כיון דלא אמרה לכשר נבעלה ומשו"ה תצא אף בדיעבד דלאו מטעם מעלות יוחסין אתינן ואי קשה תינח במדברת אבל באלמת דאינה יכולה לדבר א"כ לא איתרע חזקת בודקת ומזנה במאי דלא אמרה לכשר נבעלתי כיון דאינה יכולה לדבר א"כ למה תצא בלא תרי רובא: אכן הדבר נכון לפימ"ש הנובי"ק אהע"ז סס"י ז' הובא גם בפ"ת דבאלמת כיון דאינה רגילה כל כך עם בני אדם ואינה בקיאה באנשים לידע מי כשר ומי פסול לא שייך גבה בודקת ומזנה ועוד דהרי באנוסה ל"ש בודקת ומזנה אלא דאנוסה לא שכיח דאונסא קלא אית להו כמבואר בתוס' כתובת ט' ע"א והטעם דמסתמא צעקה ונשמע קול צעקתה למרחוק ומתוך כך יש לה קול ובאלמת שא"א לה לצעוק חיישינן לאונס ולא סמכינן אחזקת בודקת ומזנה עיי"ש בדבריו ולכן שפיר גם באלמת תצא דל"ש החזקה דבודקת ומזנה כלל: וא"כ בנ"ד דאינה מעוברת ולא ניכר חרפתה רק הבעל טוען שלא מצא דם שפיר איכא חזקה דבודקת ומזנה ולא איתרע כלל והא דלא אמרה לכשר נבעלתי משום כסיפא ושוב אתינן רק מכח מעלות יוחסין וא"כ שפיר בדיעבד לא תצא כמ"ש השמ"ק הנ"ל: וראיתי להנובי"ק אה"ע סי' ז' דמשמע מדבריו דהא דמהני הברי דלכשר נבעלתי משום דמסייע לה החזקה דבודקת ומזנה וכ"כ בשו"ת תפארת צבי בסי' ו' בדיני פסולי כהונה עיי"ש אכן כבר הבאתי דברי הפלאה והבית יעקב דמדינא אמרינן אשה בודקת ומזנה אפילו ברוב פסולים בלא ברי דידה ע"ש וכעת ראיתי בשו"ת בית יצחק אהע"ז סי' מ' שכתב ג"כ כעין סברתינו דכשהאשה טוענת ברי שהיא בתולה לא איתרע חזקת בודקת ומזנה דמשום כסיפא לא טענה דלכשר נבעלה לכן אפילו ברוב פסולים לא תצא ע"ש: ג) עוד יש להעיר לפענ"ד לפי המבואר בתוס' יבמות (ט"ז ע"ב) ד"ה קסבר דביאת עכו"ם מה"ת ביאת היתר הוא, רק מגזרת בי"ד של שם הוא ע"ש, וכ"כ הנמוק"י סנהדרין פב"ס ועי' בנובי"ת סי' ק"נ בד"ה ואם שנמשך אחרי דברי הנמוק"י הנ"ל ע"ש ועי' בכתובות (ב' ע"ב) בתוס' ד"ה ולידרש להו בשם הר"ת ז"ל דעל ביאת נכרי אין חייבים מיתה והתוס' הקשו מכמה דוכתא וכתב הפנ"י דהר"ת מודה דאיכא איסור דרבנן עכ"פ ע"ש וגם הפלאה העיר מהא דמשני הש"ס דמיירי בקיבל בה אבי' קידושין פחותה מבת ג' שנים ויום א' ולפי שיטת הר"ת אכתי איכא ס"ס ספק אונס ס' רצון וספק שמא נבעלה לנכרי שאין ביאתו אוסרה על בעלה, ותירץ דאף לר"ת מדרבנן אסורה מגזרת בי"ד של שם ע"ש והגם דעל