שו"ת בנין דוד כז

הלמ"ד מעידה על ראש הלמ"ד ששייך אלי' ולא להאות העליון, וכתבו שם דכיון דדרך הסופרים לכתוב מלמעלה למטה, א"כ בתחילת הכתיבה, טרם שנתחבר ראש הלמ"ד להכ"ף שלה כבר נתבטלה צורת הדלי"ת והרי"ש, שיהי' דומה לה"א, ולא מהני אח"כ כשמושך ראש הלמ"ד להכ"ף דאע"ג דאז מעידה דראש הלמ"ד שייך להכ"ף, דהא כבר נפסלה וגרע מחק תוכות ע"ש ודפח"ח א"כ י"ל דלשיטות הד"מ והח"מ, צריך הסופר להמשיך ראש הלמ"ד של וישראל מהכ"ף של הלמ"ד א"כ בהגיע ראש הלמ"ד לתוך הנו"ן של פטורין, כבר מעיד עלי' הכ"ף שראש הלמ"ד שייך אצלה, כיון שראש הלמ"ד היא מחובר אצלה, ומש"ה אינו פסול, אמנם מדסתמו דבריהם, משמע דבגט כשר אפי' אם כתב הסופר מלמעלה למטה, וע"כ צ"ל דנו"ן של פטורין אינה נראת כה"א כיון דגגה קצר מאוד, לא כן בכ"ף אם נכנס לחללה ראש הלמ"ד שפיר נראת כה"א: ה) ובגוף הדין כבר האריכו בזה גדולי האחרונים י' א"א לבעל הדע"ק או"ח סי' ל"ב סעי' כ"ח, ובחסל"א ח"ב סי' ז' ובשו"ת ש"ב הגאון מוהרי"ם מבריסק ז"ל, מובא באו"ח החדש ומבואר במוהרי"ם ז"ל סי' ח' בנ"ד דאם נשתנה צורת האות לגמרי פסול, ואם לא נשתנה לגמרי יש להכשיר בשעת הדחק, ובספק אם נשתנה יש לסמוך לשאול לתינוק ע"ש ובשו"ת בית שלמה סי' י' מחמיר יותר בנידן ס"ת שנכנס הלמ"ד של שם הקדוש להכ"ף שלמעלה מהשם הקדוש, דכ' שם דאם היא באופן שא"א לומר כלל שדומה לאיזה תמונה, אז יש לצדד להקל לסמוך על התינוק ע"ש, נמצא לפי"ד דבספק אין לסמוך על התינוק, ועי' בד"ח ז"ל ח"א סי' נ"ה ביו"ד דאם לא נשתנה צורת האות הס"ת כשר, ואין למחוק ראש הלמ"ד ולקצרו ע"ש, אולם בח"ב ביו"ד סי' קל"ב, מבואר דאף בלא נשתנה צורת האות טוב למחקו ע"ש: ומעתה נראה לי בנ"ד, דאם נשתנה צורת האות לא מהני גרירה, דהוי ח"ת ופסול, כדברי החסל"א והמוהרי"ם ז"ל וכדעת זקיני ז"ל בדה"ח וכנראה מתשו' מוחז"ל בד"ח הנ"ל. ובאם נכנס רק מעט מראש הלמ"ד כנגד קצה רגל הכ"ף ונשתייר עוד מהכ"ף השיעור, דאז יש לצרף דעת השמן המו דאמרינן כ"י כנ"ד, אז יש לפסוק כמבואר במוהרי"ם הנ"ל, ואם נכנס ראש הלמ"ד להכ"ף באופן שלא נשתייר השיעור, יש להחמיר כדברי הבי"ש דאין לסמוך על התינוק אלא אם הוא ברור דא"א לומר דהוא איזה תמונה, וכשמראין להתינוק בנ"ד צריכים לכסות לו שיטה התחתונה, שלא יהי' נראה רק ראש הלמ"ד ולא גוף הלמ"ד וגם האותיות שלפני זה צריכים לכסות לו עי' בדה"ח ובא"א ובבי"ש הנ"ל כנלפענ"ד: כ"ד אוהבך הדושד"ט באהבה ה"ק דוד דוב בעריש מייזליש סימן ח ב"ה אוהעל יע"א לרב גדול אחד נ"י אחדש"ת יקרתו הגיענו בדבר כהן שנשא אשה, מכפר שיש בה רוב עכו"ם, ואחרי שנה נפל תיגרא ביניהם ונתפרדו זה מזה, ואינם דרים ביחד זה כמה שנים, ועתה בא הבעל בטענה, שאחרי בעילת מצוה לא מצא דם בתולים, ואמר לאשתו שיהי' שאלה אם אינה אסורה עליו, וגערה בו שישתק ואם לאו תנקם ממנו, והי' ירא לנפשו לכן הי' דר עמה שנה תמימה והאשה מכחשת כל הענין ואומרת בתולה הייתי ורצון כת"ה לשמוע חוו"ד להלכה ולמעשה: תשובה א) הנה מקור הדברים במס' כתובות (ט' ע"א) אמר ר"א האומר פ"פ מצאתי נאמן לאסרה עליו ופריך הא הוי ס"ס ומשני באשת כהן וכו' עיי"ש ופסקינן כן בשו"ע אה"ע (סי' ס"ח ס"ז) דכהן שטען פ"פ מצאתי או טענת דמים, נאמן לאסרה עליו, ואפילו בחור ואפי' בבוגרת ואפי' נתייחדה עמו קודם החופה יכול לטעון טענת דמים עיי"ש בב"ש סק"א והח"מ סעיף קטן ח' העלה דבזמן הזה שמקדשין בשעת החופה ומיד תוך שבעת ימי המשתה בועל בעילת מצוה, ואין הכלה מתייחדת עם שום אדם, ותמיד יש עמה שושבינן ונשים ובתולות, אינו מצוי שתזנה בתוך זה הזמן, ומסתמא כשלא נמצא לה בתולי תלינן במצוי שבוודאי זינתה קודם הקידושין, כשהיתה פנוי' וממילא לא נאסרה על בעלה כהן עכ"ד. וכן פסק הב"ש ס"ק י"ג עיי"ש. ומקור הסברא מפורש בהראשונים ובב"י אה"ע סי' ו' מדקדק מלשון הרמב"ם והטור שכתבו כהן שקידש אשה ולאחר זמן בא עלי' וטען שלא מצא בתולים נאסרה מספק, משמע דוקא אם בא עלי' לאחר זמן, אבל אם בעל וקידש מיד אפי' אשת כהן מותרת, דודאי לאו תחתיו נבעלה, והב"י הוסיף דה"ה אם בא עלי' לאחר זמן, ועדים מעידים שלא נפרד ממנה בכל אותו זמן בענין שאין ספק שנבעלה לאחר באותו זמן דאפי' היא אשת כהן מותרת עיי"ש: אמנם הבית מאיר כתב דדברי הח"מ נכונים במקום שיש תרי רובא להכשיר ואין לה שום קרוב הפוסלה בביאתו לכהונה, אבל בעיר שרובא עכו"ם או קרובים שוכנים בה דינה כמו באלמת המבואר בסי' ו' סי"ח דכיון שאינה יכולה לומר לכשר נבעלתי תצא מבעלה דחיישינן שמא נבעלה לפסול אם לא שיש תרי רובא להכשיר כמו כן הכא אף דבזה"ז הוי בירור שלא זינתה תחתיו, מ"מ איכא עוד ספק שמא נבעלה מפסול לכן בעינן תרי רובא להכשיר עכ"ד וכ"כ בדרישת ארי אה"ע סי' ס"ח (מרבו של מוח"ז הגה"ק בעהמח"ס ישמח משה ז"ל) עיי"ש, וממילא בנ"ד דלא אמרה לכשר נבעלתי רק אמרה בתולה הייתי והבעל מכחישה והמקום הוא רוב עכו"ם וליכא תרי רובא להכשיר א"כ הוא דומה לאלמת דאף בדיעבד תצא: ולפענ"ד יש לדון בדברי הבי"מ לפי מה שהעלה קדוש זקיני מאוה"ג מליסא ז"ל בספרו בית יעקב על מס' כתובות דף ט' ד"ה ברש"י דהא דמפורש בשו"ע ס"ו סי"ז דכשאינה אומרת לכשר נבעלתי צריכים תרי רובא להכשיר אף דאיכא חזקה דאשה בודקת ומזנה כמ"ש התוס' כתובות י"ג ד"ה השבתני הוא משום דמעלה עשו ביוחסין. אבל היכא דכל האיסור הוא משום שואחד"א לא אמרינן מעלה עשו ביוחסין וכן מפורש בהפלאה בחידושיו דף ט' ד"ה ל"צ בהא דהוקשו בתוס' דלוקמא אחזקתה ותמהו כל המפורשים דהא הוי ס"ס לאיסורא, דאף דאינו תחתיו יש ספק שמא נבעלה לפסול, והעלה ג"כ דרק כשזינתה בעדים דאיכא איסור ברור צריכים תרי רובא, אבל בפ"פ דליכא איסורא אלא על הבעל לפי דבריו דשואחד"א לא שייך מעלה עשו ביוחסין עיי"ש, וכן מפורש יוצא בשו"ת חת"ס אה"ע סי' כ"ט דכיון דהאיסור הוא רק לגבי דידי' ולא לשאר כהנים ל"ש מעלה עשו ביוחסין ע"ש