שו"ת בנין דוד כו

כן ועי' שו"מ מהדו"ת ח"ג סי' ע"ו בגט ע"י שליח והי' חסר העוקצין וכתב דדוקא הסופר בציווי הבעל יכול לתקן ולא אחר ע"ש ובאמת כפי דברי הנוב"י במקום עיגון יכולים לסמוך שאחר יתקן וכנ"ל, וגם שם הי' העובדא בגט ע"י שליח: ט) ומה שיש עוד לעיין בזה הוא, כפי מה שחידש השו"מ ח"ג סי' ט"ו דכמו דאמרינן ביו"ד בהרבה מקומות, דתרי קולי לא מקילינן בהפס"מ, כ"כ במקום דמתירין משום עיגון הוא דוקא בחד ריעותא משא"כ ביש הרבה ריעותות וכל אחד מהריעותות אין להתיר רק במקום עיגון, אז בצירוף שני ריעותות אין מתירין אפי' במקום עיגון, וכתב דהמיקל בזה ומגבב קיכית הוא ככסיל בחושך הולך, וסיים דהלב מהסס מאוד להתיר בזה עיי"ש ומובא דבריו ג"כ בשד"ח סי' כ"ט אות י' א"כ לפי"ז בנ"ד דיש הרבה ריעותות דבכל אחד מהריעותות עכ"פ אין להתיר רק במקום עיגון, צ"ע אם להתיר בכה"ג, אמנם המעיין בשו"ת נובי"ת סי' קי"ג יראה שגם שם הי' הרבה ריעותות שלא התיר בכל א' רק מטעם דהי' מקום עיגון עכ"ז סיים להתיר וכ"כ יש לדייק מתשו' עמק שאלה סי' צ"ב ע"ש, ועי' ג"כ בשו"ת פנ"י סי' ב' שהי' שם ג"כ שני ריעותות שבכל אחד לא התיר רק במקום עיגון, ועכ"ז התיר במקום עיגון בצירף שני הריעותו עיין שם: י) והנה עוד הי' מקום לומר בכה"ג דהוא מקום עיגון, דהסופר מהעיר שכתבו הגט יכתוב כעת גט אחר ויחתמו העדים ויקבלנו השליח לגרש בו ואם כי מבואר ברמ"א (סי' קכ"ה) דאם נמצא הגט פסול. אין הסופר יכול לכתוב גט אחר, עי' מה שהאריך בזה בשו"ת פנ"י סי' ב' ותשו' ב"א סי' צ"ט וכתר כהונה סי' ס"א ובתשו' בנין ציון סי' קמ"ב ובמהרש"ם ח"ב סי' ר"א במפתחות ע"ש ובדברי חיים בסי' ק"מ בהגט בק' מעזריטש לא התיר לכתוב גט אחר וליתנו להשליח עש"ה: ומעתה הדבר צ"ע למעשה, וכבר מבואר בתשו' מהרי"ם בריסק שבכה"ג עכ"פ צריכים להמתין חצי שנה, ולעשות כל השתדלות לחפש אחר הבעל אולי ימצאו אותו, ואם לא ישיגו אותו, ויהי' מקום עיגון גדול. אז יש מקום לצדד הרבה להתירא אולם מיראי הוראה אנכי, ומחומר האיסר יצרף עמנו עוד גדול מפורסים ואם יסכים להתיר יוכל לצרף גם דברי הנ"ל להתירא. וד' יצילנו משגיאות: כ"ד מורך אוה"נ בלונ"ח ה"ק דוד דוב בעריש מייזליש סימן ז ב"ה אוהעל יע"א לכבוד ידינ"פ הרב החריף ובקי החסיד ירא ד' מרבים סופר מומחה כש"ת מו"ה שלמה צבי הלוי ג"מ נ"י אהדשה"ט באהבה עד"ש תפילין שראש הלמ"ד נכנס מעט לחלל כ"ף פשוטה, שבשיטה עליונה, וראש הלמ"ד מכוון כנגד סוף רג"ל הכ"ף מה דינו: תשובה א) הנה מבואר באו"ח סי' ל"ב סעי' כ"ח. דיש ליזהר שלא יכנס ראש הלמ"ד באויר הה"א והחי"ת, אפילו בלא נגיעה, ובאהע"ז סי' קכ"ה סעי' י"ח כ' הרמ"א, דאם נכנס הלמ"ד לחלל הדלי"ת, ונראת כה"א פסול ע"ש א"כ ה"ה בנ"ד אם נשתנה הכ"ף לה"א דפסול, דאין לומר דדוקא בנכנס הלמ"ד לחלל הדלי"ת, יש לחוש דדומה לה"א דגם ה"א הוא מרובע כמו דלי"ת כמבואר בטאו"ח סי' ל"ו וביור"ד סי' רע"ד, משא"כ בכ"ף דהיא עגולה לא נראת כה"א דז"א דהא בדיעבד כשר ה"א עגולה, עיי' במוח"ז מרן ז"ל בד"ח ח"ב או"ח סי' ד' א"כ גם הכ"ף יהי' דומה לה"א, וכבר מבואר בדה"ח מזקיני ז"ל ה' קרה"ת סי' פ"ב אות כ"ד, להלכה דאם נכנס הלמ"ד לחלל הרי"ש דפסול ע"ש אף דהרי"ש היא גם כן עגולה: ב) וראיתי בספר דברי הצבי או"ח סי' ל"ב, שמסתפק בזה, באם נכנס הלמ"ד לחלל כ' או כ' פשוטה אי פסול, והביא ראי' דאינו פסול מהא דמבואר בד"מ אהע"ז סי' קכ"ה מובא בח"מ שם ס"ק ל"ה, דצריכין לעקם קצת רגל הנו"ן של פטורין בגט כדי שיהי' יכול להאריך ראש הלמ"ד של וישראל שלא יגע בנו"ן וממילא יהי' אותה שיטה ג"כ מעורה, ע"ש והקשה בספר הנ"ל הא נכנס ראש הלמ"ד לחלל הנו"ן תחת גגה, ונראת כה"א, וע"כ צ"ל דנו"ן וכ"ף פשוטה אינה נשתנית עי"ז, עכ"ד ולכאורה הי' אפשר לומר, דשאני התם דכיון דצריך להיות מעורה, א"כ ידעו הא דנכנס ראש הלמ"ד לחלל הנו"ן, כדי שיהי' מעורה, משא"כ בעלמא, אכן ז"א דאם בעלמא חשוב כה"ג נשתנה צורת האות, ממילא גם כאן פסול, דהא האות מצד עצמה נשתנה ואין זה האות שצריך להיות: ג) אמנם יש ליישב קו' הנ"ל בפשיטות, עפי"ד השו"ת שמן המור סי' ד', דאם נכנס הלמ"ד בקצה רגל כ"ף פשוטה, והכ"ף היא ארוכה מהשיעור וראש הלמ"ד נכנס נגד קצה הרגל שאחר השיעור אז אמרינן כל יתר כנטול דמי, והוי כאילו ניטל קצה הרגל מה שהוא יותר מהשיעור ונשאר עוד שיעור הכשר להכ"ף ומש"ה אינו פסול ע"ש א"כ י"ל דכיון דלענין שיהי' מעורה סגי במשהו, א"כ שפיר צריך שיהי' מעורה, ואפ"ה אינו פסול, כגון שהכו"ן הוא יותר ארוך מהשיעור, דשייך לומר כל יתר כנ"ד [אבל לענין מעורה מהני אפילו אי נימא כ"י כנט"ד דמ"מ א"א עוד לזייף בין שיטה לשיטה דזה עיקר הטעם דצ"ל מעורה, עי' ב"ש סקל"ג בסי' קכ"ה] א"כ אין ראי' מדברי הח"מ באם נכנס ראש הלמ"ד לתוך הכ"ף. למעלה כ"כ עד שלא ישאר השיעור מהכ"ף א"נ כל יתר כנ"ד, שיהי' כשר. אכן גוף הסברא הנ"ל צ"ע, והגם דאמרינן כ"י כנ"ד בס"ת, ודלא כהפרמ"ג ז"ל שהעיר דל"א כ"י כנ"ד אלא בטריפות, וכבר תמהו עליו מהרמב"ם ז"ל פ"ג מה' ס"ת שכתב בדיבק תורה עם נו"כ דדין היתר כדין החסר, ע"ש והיינו משום דיתר כנ"ד, וגם ראי' מזבחים (י"ח ע"א) גבי בגדי כהונה, וגם מבת חמש כנפות דאמרינן כ"י כנ"ד, מ"מ נראה דלא שייך בכה"ג להכשיר מטעם דכ"י כנ"ד דהא עכ"פ נשתנה צורת האות ועי' בשנות חיים להגאון מוהרש"ק ז"ל שכ' דדוקא בתיבה או באות כפול, שייך לומר כ"י כנ"ד ולא בהאריך רגל הכ"ף, והכ"ף הוא יותר ארוך ממה שצריך להיות, דל"א בכה"ג כ"י כנ"ד ע"ש א"כ בנ"ד אין להכשיר מטעם כ"י כנע"ד: ד) והי' מקום ליישב קו' הדברי גבי הנ"ל כפי המבואר בספר משנת אברהם וכ"כ בשו"ת אבני נזר ז"ל או"ח סי' ג' דמש"ה פסול בלמ"ד הנכנס לחלל דלי"ת ורי"ש ול"א שיהי' כשר, דהא הכ"ף של