שו"ת בנין דוד טז

דאינו נאמן בממון כן אינו נאמן בדבר שבערוה ע"כ אינו נאמן אלא מדרבנן וגם זה נכון: וגם מה דמה"ת אין עא"נ הוא משום דליכא שום חומר ולפי"ז ראוי באשת כהן שאסורה משום זונה שייך דייקא ויהי' נאמן מה"ת וזה הערה גדולה, וכל פלפוליו הוטב בעיני למאוד, ולהלכה מסכימנא עם כ"ג להתיר העגונה בלי פקפוק: דודו אוהבו אהבת עולם ה"ק צא"י יעקב מייזליש חופק"ק הנ"ל סימן ד ב"ה אוהעל יע"א לכ"ק אהו' דודי מחמד נפשי ולבבי הרב הגאון האמתי עטרת תפארת ישראל מאור הגולה צדיק תמים חמדת הימים נ"י עה"י פה"ח חכם חרשים בנש"ק כקש"ת מו"ה צא"י יעקב מייזליש שליט"א אבדק"ק לאסק בעהמח"ס היקרים שו"ת חדות יעקב כ"ה אחד"ש כבהד"ג דודי שליט"א תשובתו היקרה אצלי מפז הגיעני לשמחת לבבי א) ע"ד קו' כבהד"ג דודי חביבי שליט"א ביבמות (קט"ז ע"א) היכי דמי קטטה וכו', אלא באומרת לבעלה גירשתני, ופריך הש"ס ולהימנא מדרה"מ דאמר אשה שאמרה לבעלה גירשתני נאמנת וכו' באומרת גירשתני בפני פלוני ופלוני ושאיכנא ואמרו לא היו הדברים מעולם. והקשה דודי שיחי' לפי דברי תשו' הרא"ש, דאשה שנאסרה לבעלה אינה נאמנת לומר גירשתני, דכיון דאסורה עליו יכולה להעיז, א"כ אמאי לא משני הש"ס, דמיירי באשה שהיתה אסורה לבעלה, ומש"ה אינה נאמנת לומר גירשתני והיינו הקטטה שהי' בינו לבינה, ומש"ה אינה נאמנת לומר מת בעלי: ובהשקפה ראשונה עלה בדעתי ליישב, דהנה כבר הקשה המהרי"ק ז"ל שע"ב, דמאי פריך הש"ס דליהמנא מדר"ה דאשה שאמרה כבעלה גירשתני נאמנת, לוקמי' דאיירי בתובעת כתובתה, דאז אינה נאמנת גם על הגירושין שנתגרשה, ותירץ המהרי"ק דא"א לאוקמי' דקטטה דמתני' איירי בתובעת כתובתה דאינה נאמנת על הגירושין, דהא מ"מ לא הוחזקה כפרנית עי"ז שאמרה גירשתני ותובעת את כתובתה, שלא תהי' עוד נאמנת אח"כ לומר שמת בעלה, ולכן הוכרח הש"ס לתרץ דמתני' איירי באומרת גירשתני בפני פלוני ופלוני ואשתכח שקרא לכן אינה נאמנת לומר מת בעלי עכ"ד, ולפי"ז ממילא מתורץ קו' הנ"ל, דלא הי' יכול הש"ס לתרץ, דמתני' איירי שהיתה אסורה לבעלה, דא"נ לומר גירשתני דהא מ"מ כא הוחזקה עי"ז כפרנית שלא תהי' נאמנת לומר מת בעלי: ב) ומה שהביא כבו כבהדג"ד שיחי' מרגניתא טבא דמפורש בדברי ר"א מזרחי ז"ל בקונטרס עגונות סוס"י י"ז אות פ"ו, דשייך דייקא גם בזינתה וע"כ משום חומר שתצא מבעלה השני, ראיתי שגם אביו הוא זקיני מאוה"ג ז"ל, העיר בזה בספרו אהבת דוד בקונטרס הספיקות ח"ב כלל ל"ה אות ה': ג) ומה שיצא כבהדג"ד שיחי' לדון, באשה שזינתה דכיון דנאסרה לבעלה יכול הבעל לזכות לה גט בלי ידיעתה, דהגט זכות היא לה, להי"א בסי' קמ"א א"כ יכול להיות שכבר זיכה לה בעלה גט ואינה מוחזקת לנו בודאי א"א, וממילא עא"נ לשיטות הפנ"י והנוב"י דעא"נ נגד חזקה דאיתרע ודפח"ח, ובזה נ"ל ליישב קו' התוס' בכ"ד ובכתובות (כ"ב ע"ב) בשנים אומרים מת ושנים אומרים לא מת וכו' שהקשו הא בחטאת ובחנק קאי דאוקמא אחזקת א"א, ולפי הנ"ל א"ש דהא כבר מבואר בתוס' ב"ב (ל"ב ע"א) ד"ה אכן, דאף דנשאת בשני עדים לא תצא מבעלה הראשון מ"מ במכחישים זה את זה תצא ע"ש, א"כ לא קשה קו' התוס' דהא כיון דנשאת, כבר אסורה לבעלה הראשון, א"כ שוב יכול לזכות לה גט שלא בידיעתה א"כ יש לנו ספק שמא כבר זיכה לה הגט ואיתרע חזקת א"א וליכא אלא אשם תלוי ולא חטאת וחנק: ד) ובדברי הרש"י ז"ל התמוהים, דס"ל דעא"נ בעדות אשה מדרבנן, א"כ מה הי' קשה לי' דלוקמא קרא וקדשתו בע"א, הא מה"ת אין עא"נ דברי הדג"ד שליט"א המה דפח"ח, וכעת עלה בדעתי ליישב דברי רש"י דהנה כבר העיר מרן הרי"ם ז"ל, אמאי אין עא"נ מה"ת בעדות אשה הא לא הוי דבר שבערוה כלל, דהא העד מעיד שמת בעלה א"כ אינו מוציא מרשות הבעלים שום דבר דאין כאן בעלים כלל (עיי' לעיל סי' ב') אמנם נ"ל דהא קיימ"ל דאין בודקין עידי נשים בדו"ח, ומבואר בנמ"י פאד"מ בסנהדרין דהוא מטעם אפקעינהו רבנן להקידושין, וכבר תמהו האחרונים על הקצה"ח סי' כ"ח, דרצה לומר דבעד אחד לא שייך דיני הזמה דהא מבואר ברמב"ם ז"ל ה' עדות פכ"א ה"ה דע"א שאמר שזינתה אשתו ונמצא עד זומם דמשלם דמי הכתובה שהפסיד ע"ש ובתוס' סוטה (ב' ע"ב) ד"ה כ"מ ועיי' בשם ארי' בקונטרס הזמה ע"ש, א"כ ה"ה בע"א שאומר שמת בעלה אם הי' נאמן מצד הדין הי' צריכין דו"ח אלא מצד אפקעינהו לא הי' צריכין דו"ח, וממילא שוב הוי דבר שבערוה דמוציא את האשה מרשות הבעלים דהא אמרינן אפקעינהו למפרע בעוד שהי' חי שהי' בעלים, ומתורץ קו' מרן ז"ל וכ"ז נכון כעת דהחכמים הפקיעו הקידושין, אבל מה"ת שפיר עא"נ דאינו מוציא מרשות הבעלים למפרע רק מעת שמת הבעל וכשמת שוב אין כאן בעלים, ולכן שפיר הקשה רש"י ז"ל דלוקמא את הקרא בע"א דנאמן מה"ת משום דהוי מלתא דעבל"ג ולא הוי דבר שבערוה: ה) וכה ראיתי למרן אביו הוא זקיני רב האי גאון ז"ל בשו"ת הרד"ד אהע"ז סי' נו' שהקשה בש"ס יבמות (פ"ח ע"ב) הנ"ל דפריך על רב מברייתא דדפנו דמאי לאו כשניסת לאחד מעדי' וקתני דפנו דהא התוס' הקשו הא בחטאת ובחנק קאי דאוקמה בחזקת א"א ותירצו דאשה דייקא ומינסבא מרעא לה לחזקת א"א ובתוס' ב"ב (ל"ב ע"א) כתבו דאף למד"א דנשאת בעדים מותרת לחזור מ"מ כאן דאיכא תרי ותרי דמכחישים זא"ז אסורה לחזור ע"כ שייך דייקא משום חומר שתצא מזה ומזה ע"ש וכ"ז שייך כעת דקנסו אותה רבנן שתצא מזה ומזה אבל מה"ת דמותרת לחזור לו וליכא חומר בסופה שוב לא שייך כלל חזקת דייקא וממילא מה"ת בחטאת קאי ולא מהני אמירת הברי א"כ מאי פריך הש"ס על רב הא רב לא אמר דלא תצא אלא כעת דאיכא חזקת דייקא דמרעא לחזקת א"א ואינו אלא באשם תלוי לכן מהני הברי אבל קרא וקדשתו היינו דדפנו הוא משום דאיכא חזקת א"א והיא קושיא גדולה ומזה דן דשייך דייקא מה"ת משום חומר שתצא