שו"ת בנין דוד טו

סימן ג' (תשובה בענין דנ"ל מדודי הגאון האמתי מאור הגולה שליט"א אבדק"ק לאסק בעהמ"ח שו"ת חדות יעקב ב"ח) ב"ה ב' פ' בא פה לאסק יע"א כבוד בן אחי הרב הגאון הגדול שר התורה מופת דדור צדיק ועניו קדוש יאמר לו וכו' מו"ה דוד דוב בעריש מייזליש שליטא"ס אבדק"ק אודעל יצ"ו יקרתו בא אלי ושמחתי בראותי משפעת שלומו הטוב ומחדושי תורתו המחודדים המשמחים את הלב, ושמח אני להשתעשע עם כ"ג בדברי תורה, אשר הוא חיינו, וה' הטוב יאריך ימינו וימי כל הנלוים עמו ועמנו: א) וע"ד השאלה שנשאל באשה עגונה מבעלה ויצא עלי' קול רינון של זנות, ועתה מעיד עד אחד שבעלה מת, אם מפני שנאסרה על בעלה לא דייקא עוד, דליכא אצלה החומר כיון שאסורה לבעלה, או שדייקא דאיכא חומר שתצא מבעל שני, וכ"ג האריך בפילפולא דאורייתא מתוקים ונכונים: והנה לכאורה קשה לי ביבמות (קט"ז ע"א) ה"ד קטטה, שאומרת גירשתני, ופריך הש"ס ליהמנא מדרה"מ, נימא דמיירי שנאסרת על בעלה שאינה נאמנת לומר לבעלה גירשתני, דכיון שנאסרה עליו יכולה להעיז, כמש"כ בתשובת הרא"ש, ועי' בתשו' רע"א והוי קטטה, וכשתאמר אח"כ מת בעלה אינה נאמנת, ויהי' מזה ראי' דבנאסרת אף בלי קטטה אינה נאמנת: אולם מפורש בר"א מזרחי בתקנות עגונות סוף סי' י"ז אות פ"ו, אשה שהיתה קטטה בינו לבינה שאמרה גרשתני בפני פו"פ והוכחשה, ואח"כ זינתה ונאסרה עליו, ואח"כ אמרה שמת בעלה אעפ"י דקיימ"ל בקטטה שאינה נאמנת הכא נאמנת דלמה תשקר, אם כדי לאסרה עצמה עליו הרי כבר נאסרה בזנות, ואם כדי להנשא לאחר שעדיין קשירה בבעל הראשון, מ"ש היא מכל הנשים דנאמנת לומר שמת בעלה משום מלתא דעבל"ג לא משקרי ואשה דייקא ומינסבא, ולחוש משום שנאה אמרה בדדמי, הא לא אמרה בפני נהרג רק מפי אחרים שמעה וליכא למיחוש בדדמי עכ"ד, הרי מפורש יוצא מפי פוסק גדול, דנאמנת אף בזינתה לומר שמת בעלה משום דדייקא ומינסבא, וע"כ משום דייקא נגד בעלה השני אף דלא דייקא כנגד בעלה הראשון דנאסרה עליו ע"י הזנות, ופלא לי על כ"ג שלא העיר מדברי הר"א מזרחי ב) ויש לעשות סניף דהפנ"י והנודע ביהודה כתבו דהיכא דאיתרע החזקה מהימן העד אחד, וא"כ אשה הנאסרת לבעלה עומדת להתגרש וחזקת א"א אצלה עשוי להשתנות וליש אומרים בסי' קמ"א יכול לזכות לה גט בלי ידיעתה, דכיון דנאסרה לבעלה זכות היא לה, והוי ספק שמא זיכה לה בעלה גט, ואינה מוחזק לודאי א"א בפנינו ואיתרע חזקת א"א ושפיר מהימן הע"א בלי דייקא, ג) ומה שהביא סתירת רש"י ביבמות (פ"ח ע"ב) בד"ה, וקתני דפנו וכו' שהקשה דלוקמי הקרא בע"א דמשמע דמה"ת ע"א מהימן דעל הקרא קאי ובדף (צ"ב ע"א) ד"ה תדע כ' רש"י דע"א לא מהימן מה"ת נלע"ד דבספרי לא יקום ע"א לכל עון וכו' אבל קם לשבועה, ור' יוסי אמר אבל קם לעדות אשה, והנה להפוסקים דס"ל דבשבועה רק בטענת ודאי משביעין ולא על טענת ספק, ורש"י מצי סבר כוותם. דלא נזכר שיטת רש"י בזה והרא"ש שבועות שנקט פרש"י מחק בפלפולא חרופתא תיבת רש"י ע"ש א"כ כמו למד"א דקם לשבועה רק בטענת ברי, כן לעדות אשה רק בטענת ברי, שאמרה שמת בעלה, שמן התורה היא לא מהימנא לומר מת בעלי דאינה בגדר עד, כמו שאינה קם לשבועה, וע"א מהימן מה"ת בטוענת ברי שמת בעלה, אבל בטוענת ספק יש לומר דאין העד מהימן כמו שאינו קם לשבועה בטוענת ספק, כן אינו קם לעדות אשה ולפי"ז בתר דהתקינו דאשה נאמנת לומר מת בעלי, ורק צריכה להעד בטענת ספק, שפיר אין עא"נ מה"ת אלא מדרבנן וקרא דיש לומר דאיירי בטוענת ברי שמת בעלה, ואפ"ה אינה נאמנת מה"ת ורק ע"י העד שמעיד ג"כ שמת בעלה נאמנת א"כ כיון דהיא טוענת ברי וגם העד מעיד שמת בעלה שפיר הע"א מהימן מה"ת: ד) ומה שהביא כ"ג קו' הישיע"ק בשבועות (ל"ב ע"ב) בלא אמר לדידה דחייב ק"ש הא אין אלמנה נפרעת אלא בשבועה נימא מי יימר דמשתבעת, נראה לי דשבועת העדות נשבעין על טענות ספק, והה"ד על תביעת קטן כמש"כ המנ"ח מצוה קכ"ט, וי"ל דס"ל כרב זביד וכשמואל דצררי לקטנה לא מתפיס וא"צ לישבע כלל: ה) והנה באמר לדידה שפטור משמע גם בקטנה כן' מדלא מפליג בין גדולה לקטנה, ונשמע מזה לפשוט ספיקות המוצל מאש, אם קטנה נאמנת לומר מת בעלי, ולפי"ז נשמע שנאמנת וע"א ודאי נאמן שתידוק לכי תגדל רק הספק על קטנה אי מותרת לינשא בקטניתה כשאמרה בעצמה ולפי"ז נפשוט שנאמנת: ו) ומה שהעיר כ"ג למה לא אמרו הכל מודים בשתובע להעד להעיד על קה"ח שנאמן גם לממון כמבואר בירושלמי רפ"ק דסנהדרין ועיין בתשב"ץ סי' פ"ו והיא קושיא נכונה: ולענ"ד י"ל כמו בשני כיתי עדים כפרו ראשונים פטורים, דקיימא שני' כן הנאמנת שלו במלתא דעבל"ג, דנתודע מבי"ד דעיני כל ישראל בו תליות, ולא יפסיד כי ממילא יתברר, דהא כל הנאמנת של העד משום דעבל"ג שיתברר והוי כמו קיימא שני' שפטור מק"ש, ודו"ק: ז) ונראה עוד ליישב סתירת רש"י ז"ל הנ"ל די"ל דקרא מיירי בטענת ברי דאיכא חזקה שלא תרצה להיות באיסור א"א כל ימי' כדברי הרא"ש סוף נדרים והיא לא נאמנת בדבר ערוה משום חזקה זו ועד נאמן דחזקה זו מגרע חזקת א"א אבל לאחר תקנת עגונות שהאשה נאמנת ורק נצרך להעד אם היא אינה יודעת, א"כ ליכא חזקה וכן בקטטה שאומרת גירשתני, ורצתה להיות באיסור כל ימי' ואבדה חזקה זו, ובמלחמה שאומרת בדדמי ליכא לחזקה זו שפיר ע"א אינו נאמן מה"ת: וחתני הרב הה"ג מוהר"ל שיחי' אמר לתרץ דברי רש"י הנ"ל דהא ילפינן דבר דבר מממון וא"כ לרב דס"ל הולכין במאה"ר עא"נ במלתא דעבל"ג מה"ת דרוב אינם משקרים וא"כ בדף פ"ח דקאי לרב עא"נ מה"ת, אבל לדידן דאין הבמאה"ר וכמו