שו"ת בנין דוד קמ

בהיותה בין אנשים, מה דינה. ה מקוה משלג וכפור, אי מותר להפשיר אותו ע"י קיטור (דאמפף) מצינר מתכת הקבוע בכותל המקוה, פלפולים בשיטת רבינו סמרי'. ובדברי הכ"מ דאין הטמא נטהר בעודו במקוה פלפולים נחמדים בחגיגה י"ט. ס"ד תשובה מבני הגאון ממאראשאויוואר שליט"א בדין מקוה שרוצים לעשות הכותלים מגפסיס [צימענט] ולמען שלא יתקלקלו הכותלים רוצים ליתן חוטי ברזל מגודלים בתוך הכותלים, ועי"ז יתחזקו הכותלים אי אין חשש בזה, פלפולים נחמדים בסוגי' דזוחלין. ס"ה תשובה בענין הנ"ל, דבר חריף לתרץ קו' התוס' שבת ס"ה דנימא קמא קמא בטל. ס"ג פלפולים נחמדים בגיטין ל"ה, ובענין קונמות ודבר נחמד לתרץ קו' גדול אחד בב"מ ג' דיהי' מב"מ נאמין במיגו דאי בעי יפקיע חובו ע"י קונם. (ובני הגאון מסארוואש שליט"א, אמר לתרץ קו' הנ"ל אמאי אמרה תורה מב"מ ישבע, הא יש לו מיגו להפקיע ע"י קונם, דהנה באמת כ' השמ"ק בשם הריטב"א לתרץ קו' התוס' דהלוה יפקיע ע"י קונם, דהבי"ד יורדין לנכסיו למוכרם וליתן הדמים להמלוה דחליפי קונם מותרין ע"ש, והתוס' דלא תירצו כן משום דס"ל בשיטת הרמז"ל נדרים פ"ה הט"ז דחליפי קונם אסורין כמבואר באבני מלואים סי' ע"ב, והנה הלח"מ שם הקשה על הרמז"ל הא חליפי קונם אינם אסורין אלא מדרבנן ואמאי מחמיר בספיקא, וכ' בשמלת בנימין ה' נדרים סי' רט"ז לתרץ דבאמת אינם אסורין אלא מדרבנן, ואפ"ה ס"ל להרמז"ל לאסור בספיקא, דהו"ל דשיל"מ להתיר הנדר אף שאין ביד המודר להתיר, כמו גבי רימונים בה' ע"ז פ"ז ה"י דס"ל דהוי דשיל"מ אף שאין בידו כמבואר בכ"מ ע"ש, א"כ כ"ז נכון כעת דאסור מדרבנן, אבל מה"ת דחליפי קונם מותרים, א"כ אין עצה להלוה להפקיע חובו מהמלוה ע"י קונם, דהא הבי"ד יורדין לנכסיו למוכרם ולגבות הדמים להמלוה דחליפי קונם מותר מה"ת א"כ שפיר אמרה תורה מב"מ ישבע, דאין לו מיגו ומתורץ קו' הנ"ל, עכ"ד בני שליט"א ונכון הוא) מ"ה באיש בליעל שנשא אשה נכריות. ונולד להם בן אי רשאים למולו. י"ז באם הגיע זמן פדיון הבן ואין האב בביתו, אי מחיוב להרבות בהוצאת ליסע לביתו, או מותר לו לפדות במקומו, פלפולים חריפים, לתרץ קו' התוס' מנחות ו'. ישוב לקו' התוס' יומא ס"ד, פלפול בר"ה ו'. ודברים חריפים בשבת קל"ה לתרץ קו' הרשב"א (הגה לסוף אות ג' ונודע ד' הראב"ד בה' מעשר, דלענין דמאי ל"נ ס"ס, דהתקנה הי' על הספק וד' הה"מ פ"ט מא"ב ובכ"מ פ"א ממעשר, דבדיקת חמץ דנתקנה על הספק, אמרינן סד"ר לחומרא ע"ש, א"כ ה"ה בנפל והבן. הגה לאות ח' לפי"ד זקיני החוו"ד ז"ל דבספק עשה גם להרמז"ל אזלינן לחומרא והבן] (הגה לאות י"ב עי' נדה כ"ה ע"א, וברש"י שם בד"ה הכא לחומרא, דמשמע דגם בזה אזלינן לקולא עש"ה, ובשבות יעקב ח"א סי' פ"ג מת' ד"נ, ודחה דבריו מש"ס הנ"ל, ועי' בח"צ סי' ק"ד ובנובי"ת יו"ד קפ"ח ובד"ח ח"ב יו"ד סי' קי"ג ובח"ס סי' רצ"ט ע"ש, עכ"ד בני הגאון ממאראסאויוואר שאויוואר שליט"א ויפה העיר) ל"א בבכור ביד כהן שנשבר רגלו, פלפול עצום בענינים המסתעפים. ל"ב בישראל שנתן לו עכו"ם מעות לקנות לו בהמה בשותפות, והעכו"ם לקח הבהמה לביתו לזון אותה, והישראל ישלם לו בעד חצי חלקו, וילדה בכור, פלפול עצום בענין זה, ובאות י"ח דבר נכון לתרץ קו' השמ"ק והפנ"י, לתרץ קו' ז' הש"ך על ז' הרמ"א ז"ל, דבהותנה מעות קונות. ל"ג במכר פרה לעכו"ם בקנין דרבנן, ובליל ש"ק ראה שתקרב ללדת, כדת מה לעשות שתהי' פטורה מבכורה, פלפול בכמה ענינים ולתרץ קו' הגרע"א בגיטין ע"ז, וקו' הצל"ח ברכות מ"ז. ל"ד בישראל שהי' לו חוב אצל עכו"ם, ומכר לו העכו"ם פרה בעד החוב, ונתן הפרה לנכרי לטפל בה ולזונה, וילדה בכור בבית הערל השני. פלפול בקנין דיניהם אי מועיל לחייב בבכורה, בקנין ע"י חוב, בקנין חליפין בעכו"ם, ביש שליחות לעכו"ם לחומרא. ס"א אם מותר לישב על עגלה, אשר מקום מושבם תפורים בכלאים. ל"ט באשה ששמעה שמועה קרובה בעש"ק, והי' יום ל' למיתה, וכבר הדליקה הנרות לש"ק, ועדיין הי' יום אי צריכה לנהוג הימי אבילות לאחר ש"ק, וכ"כ באם בעש"ק הי' יום כ"ט למיתה, ושמעה לאחר הדלקת הנרות, ועדיין הי' יום, אי צריכה לנהוג ימי אבילות, או הוי כאלו שמעה בש"ק דהוי יום ל' ואז צריכה לנהוג במוצש"ק אבילות שעה אחת, נהגה והעריכו בני הגאון ממאראשאויוואר שליט"א, מת' בי"ש או"ח סי' ק"ט אות ג' דמיקל בזה, ומתשו' מהרש"ם ח"ה סי' ס"א ובמפתחות ע"ש) א' ביה"ק של עכו"ם שפינו העצמות, ובנו עלי' בית שמעריכים המסים, ומזמינים הסוחרים, אי שרי לכהן ליכנס להציל ממונו, אריכות נפלא בזה, ודברים נכונים לתרץ קו' היש"ש ביבמות ס' על סמיכות הני תרי מימרא, הא דגיורת פחותה מבת ג"ש כשרה לכהונה, להא דקברי עכו"ם אינם מטמאין, דבר נכון לתרץ קו' הס"ט על הרשב"א מנזיר נ"ז, דפריך הש"ס הו"ל רה"ר, ולתרץ קו' השע"ת על הב"ח, דקבוע שא"כ הוי קבוע מה"ת, מנדה ל"א, דברים נכונים לתרץ קו' התוס' יבמות ב' לר"מ קטנה תתייבם ממנ"פ לתרץ קו' המי נדה בנדה כ"א, אופן ב' דבר חריף לתרץ קו' המי כדה, אופן ג' לתרץ קו' הנ"ל. (הגה ובמה שהנחתי דברי הח"ס ז"ל באות ד' בצ"ע, אמר לי בני הגאון מו"ה צבי שליט"א מוואיטצען, שדברי הח"ס הם ברורים, דהרי הוא הקשה על הרמז"ל שכ' דצריך שיהי' בכיור שיעור לקדש ד' כהנים, שנאמר ורחצו ממנו אהרן ובניו, והי' אלעזר ואיתמר ופנחס עמהם, והקשה הכ"מ הא חיו עוד נו"א, וא"כ בעי טפי, ותירץ הוא שבח' ימי המילואים לא בעי קידוש, וע"כ נאמר זה על התחלת תשמיש הכיור, דהיינו אחר ימי מילואים, ואז לא הי' רק אלעזר ואיתמר ופנחס וע"ז כתב עוד הח"ס דמ"מ מבואר דכבר הי' פנחס ראוי להקרבה, דאל"כ למה צריך עבורו מים לקידוש א"כ קשה אמאי שרפו שעיר החטאת אמאי לא הקריב פנחס, והיינו דלפי דעת הרמז"ל הדרא קו' הש"ס לדוכתא עכ"ד בני שליט"א, ויפה אמר כי דברי הח"ס ז"ל המה נכונים וברורים.) (הגה לאות ח' עי' מהרש"ם ח"ב סי' רל"ג, תשו' כת"י מזקיני מאוה"ג מליסא ז"ל דאין להחמיר במת עכו"ם. בטומאת אהל בהמשכה מחדר לחדר ע"ש, והעירני לזה בני הגאון ממאראש- אויוואר שליט"א)