שו"ת בנין דוד קלו

א) ובאמת יש לפלפל בזה הרבה וכבר האריכו בזה הפוסקים, והיות שלפענ"ד הדבר ברור דאין להתיר בכה"ג, ע"כ לא אאריך בזה רק מה שנוגע לדינא הן אמת שבשו"ת נחלת שבעה סי' ע' מצדד להקל בכה"ג בסוחרי בהמות שנותנים הבהמות לקצב כותי למכור אותו במקולין של כותי ואין העסק ניכר שהוא של ישראל ואין הישראל מתעסק כלל בהבהמות רק נותן המעות להעכו"ם ומקבל ממנו ריוח, וכתב שם דיש להתיר בכה"ג ומביא ראי' מהמבואר לענין שבת בסי' רמ"ה דהנותן מעות לכותי להתעסק בהם אעפ"י שנושא ונותן בהם בשבת מותר לחלוק עמו כל השכר בשוה, דאין העסק ניכר ממי הוא ע"ש, אולם החת"ס בסי' ק"ה כתב עליו דישתקע הדבר ולא יאמר להתיר בכה"ג ע"ש ואפי' בשותפות עם העכו"ם אסור כמבואר בחת"ס סי' ק"ה וק"ו ובתשו' אמרי א"ש סי' כ' דאיסור סחורה הוא מטעם הנאה ואסור אפי' בשותפות, וכן פוסק המהר"ם שיק בסי' קל"ו והאריך שם בטעם האיסור עש"ה, ובפרט בנ"ד דניכר ההערמה שנותן לו ליטרא א' מהבהמה כדי שינחור הבהמה אדעתי' דנפשי' ועי' בשו"ת טוטו"ד תליתאי ח"ב סי' ה' שכ' שכבר בא לידו כ"פ מעשים כאלו, שהי' רוצים אנשים לעשות מו"מ בנחירת הבהמות ע"י עכו"ם, ולא התיר והבית אפרים הורה לאסור ע"י הערמה אף של"ה הישראל עוסק בזה כלל ע"ש ובשו"ת שערי צדק למחו' הגה"ק מדעש ז"ל בסי' קי"א כתב ג"כ שאין להתיר שום הערמה בסחור' בדבר האסור אדרבא לגדור גדרים בזה לאסור, וגם הדע"ת בסי' ס' החמיר מאוד בזה, דאין לעשות ע"י הערמה באיסור סחורה שהוא מה"ת עש"ה, ובחת"ס כתב ג"כ דכמעט כל הפ' סוברים דאיסור סחורה הוא מה"ת ע"ש, ומה שהביא מדברי החו"י הנה הרבה חולקים עליו ועי' ג"כ בדע"ת סי' ס' שהביא בשם הראשונים דגם בנו"ט הוא מה"ת, וגם על הט"ז בנחירת תיישים הרבה פ' ולקים עליו, ובח"ס סוף סי' ק"ח כתב שדברי הט"ז תמוהים מאוד דאין כאן שום התחלה בהיתר דהרי העיקר הוא למכור הבשר ע"ש, ובפרט בנ"ד דהעכו"ם לוקח רק ליטרא א' וכל הענין נעשה בערמה אסור אפי' לדעת הט"ז. ב) ומה שכ' לדמות נ"ד לעגל בתוך ז' דהמכח"י מצדד להתיר, הנה מלבד שהתורת זבח סי' ה' אוסר לכתחילה, ורק בעגל שנולד לו התירו משום דהוי כנזדמנו ומשום הפסד החלב ע"ש, אלא אפילו לפי"ד המנח"י הכא בעצמו מפקפק על טעמא דהוי כנזדמנו, ומצדד דל"ה אלא איסור מדבריהם, ואפי' א"נ דאסור לעשות סחורה בד"א מדרבנן, הלא לכמה שיטות הוא רק חומרא ומדיעבד מותר וכיון דמדיעבד מותר לא גזרינן איסור סחורה דילמא אתי למיכל דהא מותר מדיעבד ע"ש, ובתשו' נאות דשא סי' כ"ה ע"ש, וכ"ז לא שייך בנ"ד דלרוב פוסקים הוי איסר תורה לסחור בנו"ט ועיין בחת"ס סי' ק"ח בסופו שכ' שאם הוא הפ"מ ושעת הדחק אז יש אופן לעשות בדרך זה, שהישראל ילוה מעותיו להעכו"ם, והעכו"ם יקנה לעצמו הבהמות וינחרם והישראל לא יתעסק כלל בזה, והעכו"ם ימכור במקולין של העכו"ם ואח"כ יאמר לו הישראל שבעד חובו שחייב לו העכו"ם יקנה הישראל ממנו הבשר בעד חובו שהוא חייב לו ויהי' שייך לו הקרן והריוח מהבשר עש"ה והמהר"ם שיק בסי' קל"ח האריך הרבה בדברי החת"ס ולבסוף מיישב דבריו וסיים וז"ל ועכ"פ מי שרוצה לסמוך על ההיתר הנ"ל של החת"ס צריך שיפרסם על פתח המקולין להיות עליו פירמא ושם הגוי יהא חרות וכתוב על הלוח ואז שוב לית בי' משום מ"ע, וגם צריך להיות דוקא הפ"מ ושעת הדחק ואי אפשר בענין אתר, ורק בכה"ג התיר מרן בעל החת"ס זצ"ל עכ"ל, וגם כתב שם במהר"ם שיק דהחת"ס לא התיר רק בעובדא דידי' שנשאל שם אישראל ששכר מהשררה למכור להם בשר, וצריך למכור ג"כ בשר חזיר, וע"כ שכר הישראל את העכו"ם שהוא ימכור בשר הכשר והחזיר והריוח מהחזיר יהי' כולו להעכו"ם, והיות שהעכו"ם יש לו ריוח רק מהחזיר ע"כ אומר לכל קונה שאין לו בשר כשר וממילא מגיע הפסד רק להישראל שהבשר כשר אינו נמכר כלל וכלל, וא"כ הרי הדברים טמאים עושים להישראל היזק והוי כמו דאמרינן דמותר ליקח בעד חובו מהעכו"ם אפי' דברים טמאים, וגם כאן א"י כמה שמפסיד לו העכו"ם ע"י מכירת הבשר חזיר, ומשו"ה רשאי ליקח ריוח באופן שכתב שם שילוה לו המעות וכמבואר לעיל, וגם על זה סיים החת"ס בעצמו דשומר נפשו ירחק ממנו עיי"ש, והרב הגאון מטואלטשווא ז"ל ביד יצחק ח"א סי' קכ"ח וסי' ר' נשאל בזה. והביא ההיתר הנ"ל שהישראל ילוה להעכו"ם המעות הכל כנזכר לעיל, וכתב דכל זה קשה מאוד להתיר בזה ובפרט בדורינו בעו"ה אם מתירים כסדק של מחט, התה מתירים כפתחו של אולם, לכן אם האיש ירא ד' יעשה על דרך זה שיטול מהגוי סכום קצוב לכל חודש בעד מעותיו, ולא יחשוב עמו בריוח מהטמאים ע"ש מה שהאריך בזה ויש עוד להאריך בזה הרבה ובשו' האחרונים האריכו בזה ועי' בדרכי תשובה ז"ל שהביא הרבה שי' הפ' בזה ובמה שנוגע לנידן שאלתו הדבר ברור דאין להתיר, והשי"ת ישלח להירא ד' עזרו מקודש ופרנסתו יהי' בריוח בהיתר גמור. כ"ד מורך דושה"ט בלונ"ה ה"ק דוד דוב מייזליש סימן ע ב"ה אוהעל יע"א לכ' ידידי הרה"צ בנש"ק וכו' מוהר"ן שליט"א אב"ד דק"ק דעלאטין יע"א אחדש"ת באה"ר, עד"ש אודות בהכ"נ ובהמ"ד דקהלתכם שהיתה לשריפת אש ר"ל והנה לפני הבהכ"נ הי' העזרה הנקרא פאריש כנהוג' ואצל העזרה הי' הבית המדרש, וכעת רוצים לבנות' מחדש והיות שנתרבו האנשים כן ירבו, ע"כ רוצים לפאר ולרומם בית א' ולבנות בהכ"נ חדשה יותר גדולה מהישנה, ומוכרחים לבנות באופן זה שהעזרה מהבהכ"נ הישנה יהי' כעת בתוך הבהכ"נ החדשה, ומקום הבהמ"ד הישנה יהי' העזרה להבהכ"נ החדשה באיזה אופן אין חשש ופקפוק בזה שלא יהי' הורדה לקדושה, דאפי' בהכ"נ אין לעשות מביהמ"ד וכ"ש העזרה שלפני הבהכ"נ עכ"ת הענין. תשובה א) הנה כת"ה העיר די"ל דזה דאין לעשות מבהמ"ד בהכ"נ הוא דוקא באם הבהמ"ד קיים ולא כן בנהרס הבהמ"ד ואין כאן רק המקום פנוי שפיר י"ל דמותר לעשות ע"ז המקום פנוי מהבהמ"ד בהכ"נ עכת"ד, ולכאורה הי' סברא לומר כן דאף שיש קדושה להמקום פנוי מ"מ כיון דהטעם דאין לעשות מבהמ"ב בהכ"נ הוא משום דבהמ"ד הוא בית שמגדלים בו תורה וזה דוקא באם הבנין קיים, משא"כ בנהרס