שו"ת בנין דוד קלה

שכיבדה ביתה בחמין, אלא ע"כ משום דאסורה לעשות כן. ודאי לאיסורא לא כתב קרא ע"ש, ודבר פלא הוא הלא התוס' לעיל ד"ה פולטת כתבו דאי איתא דבכבדה הבית, א"כ ת"ל דהרי פלטה ע"ש, ועכ"פ לפ"ת דעתם לאסור, ועי' ג"כ בשו"ת בית יצחק אהע"ז ח"א סי' צ"א וש"ת אוהל אברהם מסי' צ' עד סי' קצב ועי' בשו"ת אבני נזר אהע"ז סי' פ"א פ"ב שמחמיר בזה ע"ש. ב) ולכאורה הי' הדבר פשוט לאסור, כיון דחכמים פליגי עם ר"מ הלכה כחכמים דאוסרים דמן השמים ירחמו, אך זקיני ז"ל בים של שלמה העלה להקל בזה, דפוסק כרש"י דהפלוגתא דר' מאיר וחכמים הוא בלפני תשמיש, וגם סובר בזה כהפירש של ר"ת ז"ל דמשמשות היינו דצריכה לשמש במוך, וממילא לרבנן אינה צריכה אבל מותרת ע"ש ביבמות שם, ולפי"ז שפיר יש היתר אף לרבנן, ונודע דברי הרדב"ז ח"ג סי' תקצ"ו דאפילו לרבנן דס"ל שומר פתאים ד', אם אינה רוצה לסמוך על הנס, ויראה מפני הסכנה מותרת לשמש במוך אפילו לפנה"ת עש"ה, וכן בשו"ת חמדת שלמה סי' מ"ו ובמשיב דבר העלו להתיר, ובשו"ת צ"צ החדש להגה"ק מליבאוויטש ז"ל בסי' פ"ט, העיר דאפילו לרבנן דאסרו ב"ג נשים הוא דוקא, בהני ג' נשים דלא שכיח שתתעברו, וע"כ סמכינן על זה דמן השמים ירחמו משא"כ בנשים דעלמא אשר רובן מתעברות ויולדת, ואם הרופאים אומרים שסכנה הוא שתלד, אז י"ל דשרי אפילו לרבנן לשמש במוך דבאותן נשים שרוב מתעברות ויולדת וסכנה היא להם לא מצינא שהחכמים יאסרו ע"ש, ודו"ז הגה"ק ז"ל בעמק שאלה סי' ס"ח וס"ט האריך בזה, והביא דברי הצ"צ הנ"ל וכתב שהרוצה לסמוך עליו שהוא גדול האחרונים יוכל לסמוך עליו להתיר ע"ש, ועי' בטוב גיטין בסופו בהגהות לאבהע"ז סי' כ"ה ובת' מחנה חיים ח"א סי' נ"ג ובשו"ת מהרש"ם ח"א סי' כ"ח ובתורת חסד סי' מ"ג ובתשו' תשורת ש"י ח"ב סי' ס"ב שהעלו להתיר, וראיתי בשו"ת חד"י לדודי הגאון פאר הדו' מלאסק שליט"א בח"ב סי' ל"ז שכ' ג"כ להתיר ואם כי הענין חמור מאוד אולם גם פק"נ חמור מאוד ע"ש, ועי' בשו"ת אמרי יושר להגאון מטארנא ז"ל ח"א סי' קל"א שהאריך בדברי הצ"צ הנ"ל ומסקנתו ג"כ להתיר ע"ש וכ"כ בשו"ת זכרון יהונתן מהגאון מביאליסטאק אה"ע סי' ג' להתיר גם לפכה"ת ע"ש והענין מבואר עוד בהרבה תשו' אחרונים עכ"פ מבואר דהרבה פוסקים גדולים מתירים במקום סכנה אף לפנ"ת. ג) ובמה שנוגע לנידן דידן מצאתי בשו"ת פרי הארץ לגאון ספרדי ז"ל ח"ג חיו"ד סי' ב' שכתב דלפי דברי האו"ה כלל נ"ט אות ל"ה שהביא דברי מהר"ם דחולה נופל ר"ל חשוב כחולה שיש בו סכנה, כיון דפעמים מסתכן ונופל לאש או למים א"כ ה"ה בחולה שגעון ר"ל מקרי חולה שיש בו סכנה, דכיון שאין בו דעת פעמים שמסתכן להרוג את עצמו והעלה דדבר פשוט הוא דחשיב כחולה שיש בו סכנה ע"ש ועי' באו"ח סי' תקנ"ד במג"א שהביא בשם המהרי"ל דחסר דעה שנתרפא מיום ליום דמותר לו לאכול בט"ב, וכ' שם בלב"ש וז"ל ר"ל מדי יום ביום הוא מתרפא מעט מעט לכן יש חשש סכנה אם יתענה ע"ש, ובפרמ"ג בא"א סק"ח שכ' וז"ל וכל שיש סכנה אף ביוה"כ אין מתענת עכ"ל ושפיר צדקו דברי הפרי הארץ דמקרי חולה שיש בו סכנה וא"כ לפי"ד הפוסקים המתירים במקום סכנה ה"ה בנ"ד שהרופאים החליטו שתבא לידי שגעון ח"ו. ובאמת המורה צריך להיות מתון ומתון בהוראה זו כי הענין חמור מאוד כידוע, ואין להעמוד על הרופאים אשר אין יראת ד' נוגע בלבבם ודרכם להפריז על המדה, ולא יפה עושים המורים שמיד שהרופא יאמר שאינה רשאית להתעבר מתירים רק צריכים לחקור ולדרוש אצל הרופאים מומחים אם הוא באמת מקום סכנה, ועכ"פ צריכים לשאול לשני רופאים מומחים זה שלא בפני זה [כאשר בארתי לעיל בסי' מ"ז] ואם יאמרו שסכנה הוא המיקל יש לו על מה לסמוך על גדולי הפוסקים הנ"ל המתירים במקום סכנה אפי' לפכ"ת ובפרט שיפה העיר באמרי יושר הנ"ל שי"ל דליתן משיחה או קורט בבית רחמה קיל טובא ממוך, כיון דנימוס תיכף בגוף האשה א"כ לא הוי כמשמש במוך דלר"ת איסורא דמוך דהוי כמשמש על עצים ואבנים דאין דרך תשמיש בכך וזה לא שייך בהאי קורט קטן והוי כמוך לאחר תשמיש דשרי גם לר"ת ז"ל, ודבריו נכונים בזה, וגם נכון לעשות כדברי דודי הגאון האדיר הישיש שליט"א בחדות יעקב הנ"ל, שההיתר יהי' רק על שנה אחת ואח"כ תדרוש עוד הפעם ברופאים מומחים, אולי יעזור ד' שיסור הסכנה, והשי"ת ישלח רפ"ש לחולי עמו בית ישראל. כ"ד ידידו דוש"ת באהבה ה"ק דוד דוב מייזליש סימן ס"ט ב"ה אוהער יע"א לכ' אדר תלמידי ידינ"פ הרב הגדול החו"ב איש חמודות ירא ד' מו"ה ישראל ברוך גאנץ נ"י רכ ומורה בק' געלזענקירכען (אשכנז) אחדש"ת באה"ר עד"ש באיש ירא ד' שמסחרו לקנות בהמות למכור מהן חיים והנשארין מוכר אותם שחוטים להקצבים, וזה מקרוב שניתן פקודה מהממשלה שאין לשחוט יותר מכפי הצורך לישראל והיתר צריכים לנחור, והיות כי עיקר פרנסתו במה שמוכר לעכו"ם ג"כ, ע"כ שואל אי יש להתיר באופן זה, שיעשה הישראל עם העכו"ם שטר וקנין המועיל שמוכר לו מכל בהמה ליטרא א' בשר ויהי' רשות להעכו"ם למכור חלקו היינו הליטרא בשר שיש לו בבהמה, הן בעוד שהבהמה חי' או שהברירה ביד העכו"ם לנחור הבהמה כדי שיטול חלקו אח"כ, אי אין לחוש בזה מטעם סחורה בדבר האסור עכת"ס. תשובה א) הנה הארכת בפלפול וסברא בכחא דהתירא והבאת מדברי הפוסקים בענין זה וכתבת לצדד לפי דברי החו"י דבנו"ט שהי' להם שעת הכושר אין איסור סחורה רק מדרבנן, ואפי' א"נ דהוי מה"ת הוי רק עשה ומבואר בפמ"ג או"ח סי' ש"ד דבשאר איסורים ליכא איסור אמירה לעכו"ם רק בדבר שיש בו מלקות, ולא בעשה וא"כ אין איסור גם כאן האמירה לעכו"ם, וגם יש לצרף שי' הטו"ז בנחירת התיישים וכ"כ הכא עיקר הנחירה עבור הליטרא בשר להעכו"ם והובא בדרכ"ת מכ"ק הגה"ק ז"ל ממונקאטש סי' קי"ז ס"ק נ"ז בשם המנח"י להתיר לקנות עגל פחות מבן ז' כדי לשחטו ולמכור הבשר לעכו"ם מטעם שבשעה שקנה לא עביד איסורא דאפשר לו להמתין ח' ימים, ובשעה ששחטו הוי כנזדמן לו. וכ"כ בנ"ד והארכת בזה בצדדי ההיתר.