שו"ת בנין דוד קלד

דהגדול יכול לערב בעד כל בני העיר כ"כ באם שכחו ולא ערבו בעיו"ט שאחד יערב על תנאי עבור כולם ביו"ט עכת"ש. תשובה הנה קיימ"ל דמערב עירוב תבשילין ביום א' דיו"ט על תנאי ולא בעירוב תחומין כמבואר בביצה י"ז ובאו"ח סי' תקכ"ז, והטעם דאסור בעירוב תחומין הוא משום דמקנא ביתא אסור דזה הוי כעושה קנין ביו"ט. והפנ"י שם האריך בטעם האיסור משום דהוי כמתקן ע"ש, ועפ"י פשטות לשון הגמרא והרי"ף מבואר דהוא מטעם דמקנא שביתה אסור ביו"ט דהוי כקונה בית, ועי' בטו"ז שם, וא"כ לפי"ז באם רוצה לזכות העירוב תבשילין ביו"ט ע"י אחר שהוא ג"כ ענין קנין דהזוכה קונה בהגבהה את העירוב, עי' סי' תקכ"ז ובש"ע התניא שם, וא"כ הי' צ"ל שיהי' אסור ביו"ט דאין עושין קנין ביו"ט, אולם באמת מצינו דהתירו משום כבוד שבת להקנות קמחו לאחרים ביו"ט באם שכח לערב עירוב תבשילין בעיו"ט דצריך להקנות במתנה גמורה ע"י קנין משיכה או הגבהה, עי' סעי' כ' ובש"ע התניא שם הרי מבואר דמשום כבוד שבת התירו לעשות קנין ביו"ט ועי' ג"כ בסי' שכ"ג סעי' ז' דנותן במתנה להעכו"ם הכלי בשבת שלא יצטרך טבילה ע"ש, אולם באמת ז"א דמה שהתירו קנין ביו"ט היא באם הוא לצורך מצוה ואין ברירה אחרת משא"כ כאן דכ"א יכול לערב לעצמו על תנאי למה נתיר שא' יערב בעד כולם ויעשה קנין ביו"ט ועי' בב"י סימן תקכ"ז שדעתו דע"י משיכה מותר אפי' שלא לצורך מצוה, ומשו"ה אסור להקנות הקמח ע"י קנין סודר דכיון דאפשר במשיכה לא התירו בקנין סודר, ודעת המרדכי הוא דאפי' משיכה לא התירו רק לצורך מצוה וכן דעת המג"א סי' ש"ו ס"ק ט"ו שהחזיק בדעת המרדכי עש"ה וא"כ באם יש לנו ברירה אחרת שפיר י"ל דאסור דלא הוי לצורך וכמו שלדעת הב"י אסור בק"ס דאפשר ע"י משיכה דלדידי' מותר במשיכה בלא צורך מצוה, כ"כ לדעת המרדכי והמג"א באם אפשר לעשות שלא ע"י קנין משיכה בודאי דאין לעשות ע"י קנין ולפי"ז בנ"ד שפיר אין לזכות ולעשות קנין ביו"ט רק כ"א יערב לעצמו וז"ב לפיענ"ד. ב) ועפי"ד המג"א הנ"ל נלע"ד לתרץ קו' הפנ"י במס' גיטין דף (ס"ד) שהקשה אהא דמבואר בסוכה מ"ו דאר"ז לא ליקני' אינש הושענה ליניקא ביומא טבא קמא דיניקא מקני קני ואקנוי לא מקנה ופי' רש"י דמקנה קני מדרבנן, והקשה הפנ"י הלא בדעת אחרת מקנה אותו קונה מה"ת, ומדוע כתב רש"י דקנין הוי מדרבנן ע"ש, ונראה לי דהאחרונים מקשים לפי המבואר במג"א הנ"ל דמש"ה התירו ליתן אתרוג ביו"ט לחבירו אף דאסור ליתן מתנה ביו"ט משום דהוי לצורך מצוה או דהוי מתנה עמ"ל ול"ה מתנה גמורה ע"ש, וכל זה לא שייך כשנותן לקטן דבקטן י"ל דל"ה לצורך מצוה דהא בקטן הוי רק משום חנוך, וא"צ שיתן לו במתנה דיוצא הקטן בשאול לכמה פוסקים, ועי' ברכי יוסף סי' תרנ"ח, וגם התירץ דנותן לו עמ"ל לא שייך בקטן דמבואר בר"ן ובריטב"א שם דאף שמתנה עם הקטן שיהי' עמ"ל התנאי בטל והמעשה קיים דהוי כמפליג בדברים דאין הקטן יכול להקנות לו ע"ש, וא"כ כיון דהוא מתנה גמורה קשה דנימא כ"ע דארל"ת אעל"מ לשי' הפו' דמקח שנעשה באיסור בשבת הקנין בטל, וממילא אין הקטן קונה הלולב וכשמחזיר אותו להגדול שפיר יוצאים בו דהלולב לא יצא מרשות הגדול דהא הקטן לא קנה אותו וא"כ לפי"ז מ"ט סובר ר"ז דאין ליתן לולב לקטן הלא הקנין לא מהני, וממילא לא יצא מרשותו אך י"ל לפי הידוע דברי המקנה בקו"א סי' מ"ה דמה דאסיר ליתן מתנה ביו"ט האיסור הוא רק על המקבל דאצל הנותן הוי רק סילק רשות וסילק רשות מותר כמבואר בעירובין ע"א ע"ש, (עי' לעיל סי' ל"ג אות ד') וא"כ לפי"ז באם נותן מתנה ביו"ט לקטן דליכא איסור מצד המקבל דקטן אוכל נבילות אין בי"ד מצוין להפרישו ולדעת הרשב"א איסר דרבנן מותר לספותו בידים, א"כ אין כאן את מי לקנוס דנימא אעל"מ, וכ"ז אי הוי רק סילוק רשות והקטן ממילא זוכה משא"כ אי הקנין הוי מטעם דעת אחרת מקנה אותו א"כ ל"ה סילוק רשות ורק שהוא מקנה להקטן אז ל"ה מהני הקנין דהוי קנין שנעשה באיסר והו"א אעל"מ, וממילא ל"ה יוצא מרשות הגדול, ואמאי אסור ליתן כר"ז לינוקא ביומא קמא וע"כ דהקנין הוי ממילא והוי רק קנין דרבנן ומיושב קו' הפנ"י, עכ"פ בנ"ד כיון דיכול לערב כ"א בפני עצמו אסור לעשות קנין הגבהה ע"י אחר דלא הוי צורך מצוה רק שכל אחד יערב לעצמו על תנאי ולומר אם היום קודש א"צ לערוב ואם היום חול אז בעירוב זה יה' שרא לן וכו' ורק ביו"ט של ר"ה אינו יכול לערוב בתנאי כנלע"ד. כ"ד אביך אוהבך אה"ר ה"ק דוד דוב מייזליש סימן ס"ח ב"ה אוהעל יע"א לכ' ידינ"פ הרה הגאון המפורסים לתהלה וכו' מוהר"י פאללאק נ"י אב"ד דק"ק שרוואד קערט יע"א אחדשת"ה עד"ש באשה שבשעת לידתה יצאה מדעתה ונשתגעת ר"ל, וכעת הוטב לה והרופאים החליטו שהיות שהיא חלישה, ע"כ אם תתעבר ותלד עוד אז יחזור לה המיחש ובעת לידה תצא ת"ו מדעתה כמו שהיו בפעם הראשונה, אי יש לה היתר ליתן בבית רחמה איזה משיחה או כמין קורט אחד לפני התשמיש, אשר הרופאים נתנו לה שלא תתעבר עי"כ. תשובה א) הנה הענין חמור מאוד כידוע, וכבר פליגי בזה גדולי הפוסקים ראשונים ואחרונים ז"ל, ומי יכריע בדבר שגדולי עולם מחולקים, מקור הדברים במס' יבמות [י"ב ע"ב] דג' נשים משמשות במוך לר"מ, וחכמים אוסרין דמן השמים ירחמו, ודעת רש"י דלר"מ מותר אפילו לפני תשמיש, והתוס' חלקו דרק לאחר תשמיש שרי, ועי' שמ"ק כתובות ל"ט דמשמע שם דדעת הרמב"ן והרשב"א והריטב"א דמותר אפילו לפ"ת ע"ש, וידוע דעת הח"ס יו"ד סי' קע"ב ותשו' רע"א סי' ע"א ובסי' ע"ז ואמרי אש סי' ס"ט ות' מהרי"א יו"ד סי' רנ"ב ובמהר"ם שיק חו"מ נ"ד שהחמירו מאוד בזה, וכלם אוסרים לפני תשמיש. ובת' מהרי"א אוסר אפילו לאח"ת, והגרע"א ז"ל נראה שבסי' ע"א אוסר אפילו לאח"ת ובסי' ע"ג חוזר ומתיר לאח"ת ומה שהביא ראי' בסי' ע"א מנדה [מ"ב ע"א] לאסור אפילו לאח"ת. דרבא אקרא קאי, והכי קאמר כי כתיב ורחצו במים בשאינה מתהפכת ע"ש, דקשה דדחיק בקרא בגוונא דחיקא, ולא בפשוטו