שו"ת בנין דוד קלג

איך מתייבמת כשתגדיל נימא כל יבמה וכו' דהא ר"מ ס"ל דקטנה אינה חולצת ולא מקרי שעת נפילה, ומותרת להתייבם כשתגדיל, א"כ שפיר הסמיא בידן להמתין ולא מהני הס"ס ע"כ אסורה להתייבם כשהיא קטנה, ולפי"ז מה נעים יהי' מתורץ קו' התוס' לר"י איך קטנה חולצת הא אין עולה לייבום, דז"א דהא לר"י דס"ל דקטנה חולצת שפיר עולה לייבום כקו' התוס' דתתייבום ממנ"פ, דאין לומר כנ"ל דשמא לא הי' מקפיד דהא איכא ס"ס דא"ל כנ"ל דסמיא בידן להמתין, דז"א דהא לר"י תהי' אסורה לעולם מפאת כל וכו' בשעת נפילה, דהא ר"י דס"ל דקטנה חולצת א"כ מקרי ע"כ שעת נפילה כשמת בעלה, א"כ א"א כומר לר"י דתהי' אסורה להתייבם כשהיא קטנה, דאז תהי' אסורה לעולם וליכא סמיא בידן להמתין, א"כ שוב מותרת להתייבם גם כשהיא קטנה, וממילא מתורץ קו' התוס' שהקשו כר"י קטנה אמאי חולצת הא כל שאין עולה לייבום חין עולה לחליצה, דהא לר"י דס"ל דעולה לחליצה ממילא עולה ג"כ לייבום, ודו"ק וב"ה הוא דבר חריף. ג) ובאופן אחר נ"ל לתרץ קו' התוס' עפ"י הנ"ל דמשו"ה אסורה להתייבם דהס"ס לא מהני דסמיא בידן להמתין עד שתגדיל, והנה באמת הקשו כנ"ל דהא כא הוי סמיא בידן דתהי' אסורה לעולם כיון דנאסרה בשעת נפילה כנ"ל, אכן הד"נ לפימש"כ המפורשים לתרץ קו' התוס' מנדה דהיכא דראוי' בשעת נפילה עכ"פ לחליצה, ל"א דהוי כיבמה שנאסרה דחליצה ג"כ מקרי קצת קנין (והא דאחות זקוקה אסורה משום דדמיא לאחות אשתו ואכמ"ל) א"כ לר"י דס"ל דקטנה חולצת, שפיר ס"ל דאינה מתייבמות דלא מהני הס"ס, דסמיא בידן להמתין ולא תהי' אסורה לעולם, דהא בשעת נפילה עכ"פ היא ראוי' לחליצה (ולר"מ דס"ל דאינה חולצת מ"מ ל"א כל יבמה וכו' כמו שכתבנו לעיל סי' א' אות י"ד בשם התלה"ר דס"ל דא"ר מדרבנן מקרי ראוי מה"ת ומש"כ דגם ר"י ס"ל כן אין זה מוכרח ואכמ"ל.) א"כ ממילא מתורץ קו' התוס' שהקשו דנימא דכיון דאין עולה לייבום אין עולה לחליצה דזה אינו דהא היינו טעמא דאין עולה לייבום, משום דעולה לחליצה, וסמיא בידן להמתין ולא מהני הס"ס, אבל אי נימא דאין עולה לחליצה, א"כ שוב ממילא תהי' עולה ג"כ לייבום מפאת דאיכא ס"ס דל"ה סמיא בידן להמתין, דהא תהי' אסורה לעולם משום יבמה שנאסרה, כיון דלא היתה חזיא אפילו לחליצה, א"כ ע"כ נימא כיון דחזיא לייבום חזיא נמי לחליצה, וממילא כיון דעולה לחליצה שוב הוי סמיא בידן להמתין דלא תהי' אסורה לעולם מטעם דהוי כיבמה שנאסרה דהא היתה חזיא עכ"פ לחליצה, ע"כ אסורה להתייבם כשהיא קטנה, כיון דעולה לחליצה, ודומה לזה כתב הטור אבן בחגיגה ט' ד"ה כיון דל"ח וכו' דאם חל יו"ט ראשון בשבת דלא שייך לומר כל דלא חזי בראשון מטעם דאי נאמר כן, א"כ שוב ידחה את השבת דזמנו קבוע, וע"כ כיון דאפשר למחר, שוב ממילא אינו דוחה שבת, ומ"מ לא אמרינן כל דלא חזי עש"ה וה"ה הכא דמדינא מותרת להתייבם. רק משו"ה אסורה דאפשר להמתין ולא תהי' אסורה לעולם כיון דמהני חליצה ע"כ שפיר אמרינן דחזיא לחליצה וממילא הוי סמיא בידן להמתין להתייבם עד שתגדיל ואסורה להתייבום כשהיא קטנה ומתורץ קו' התוס' ודו"ק והוא עצה נכונה בעזהי"ת. ד) ובפשיטות י"ל קו' התוס' הנ"ל דהא מדינא עולה לייבום רק אסורה לכתחלה מטעם דאפשר להמתין, א"כ מקרי עולה לייבום דמדיעבד ראוי לייבום כמבואר בתוס' ריש יבמות גבי נדה ע"ש דוגמא כזה מבואר במח"א ה' שכיחין סי' ס' דאי מדיעבד מהני מצי משוי שליח ע"ש ובתוס' זבחים [ס"ט ע"א] ד"ה ואין ע"ש ובמלה"ר אות איילונית שכ' ליישב דמשו"ה כ"א כל יבמה וכו' דא"נ דתהי' אסורה לעולם, שוב לא יהי' סמיא בידן ותהי' מותרת להתייבם ג"כ כעת ע"ש, ולפי"ז יש לפלפל עוד בהסוגיא וקצרתי כי אכמ"ל ולפי"מ שכ' באות א' ובסי' א' חות י"ב דלר"מ דס"ל כתובה דאורייתא, ס"ל בקידש ולא בעל עובר בלאו דלא תהי' קדשה, דאשה היינו בקידושין וכתובה, ופלגש בקידושין בלא כתובה, אבל בלא קידושין איכא הלאו דלא תהי' קדשה עש"ה, יהי' נכון לתרץ מה שהקשה חכם אחד, ביבמות (קי"ט ע"א) אלא מחוורתא מתני' ר' מאיר הוא וכו' ופריך רבא מה לי איסור כרת מ"ל איסור לאו ע"ש והקשה הלא לעיל [צ"ב ע"ב ומ"ט ע"ב] ס"ל לרב דאין ק"ת ביבמה לשוק ול"ה אלא בעשה ע"ש ברש"י דרב ס"ל אק"ת ומוקי לקרא דלא תהי' דאין ק"ת ויבמה לשוק היא רק בעשה ושמואל דס"ל דק"ת מוקי לא תהי' ללאו, ועי' ברש"י (נ"ה ע"ב) אי למד"א לאו וכו' אי למד"א עשה היינו רב ושמואל עש"ה, ומבואר במל"מ פ"א ה' יו"ט הי"ז דבעשה כ"א מ"ל איסור עשה מ"ל איסור כרת ע"ש, א"כ מ"פ רבא מ"ל וכו' דילמא ס"ל דיבמה לשוק לא הוי אלא בעשה והיא קו' נכונה, ולפי הנ"ל א"ש דלכאורה יש להעיר אמאי ס"ל לרב דל"ה אלא בעשה, הא אם אין הק"ת, א"כ איכא הלאו דל"ת קדשה, ועכצ"ל דס"ל כשיטת הראב"ד ז"ל דלת"ק היינו המופקרת לכל אדם, אבל בבעל ולא קידש ליכא הלאו דלת"ק, וכ"ז לדידן אבל לר"מ דס"ל כתובה מה"ת ס"ל דבעל ולא קידש עובר בלאו דלת"ק כנ"ל א"כ כיון דמתני' אתי' כר"מ, א"א לומר דס"ל דיבמה לשוק הוי בעשה, דהא הוי בלאו דלת"ק כיון דאין ק"ת, ע"כ שפיר פריך מ"ל איסור לאו וכו' ומתורץ קו' הנ"ל ודו"ק. ובגוף הקו' אמאי ס"ל לרב דיבמה לשוק היא בעשה הא איכא לאו דלת"ק, יש ליישב בפשיטות לפימ"ש המקנה בק"א סי' כ"ו להביא ראי' לשיטת הראב"ד ז"ל דהבא על הפנוי' אינו לוקה, דהיא פלגש מיבמו' (כ"ז ע"ב) רב כי אקלע וכו' מאן הוי לי' ליומא וכו' הוי מייחדו ע"ש, וקשה הא נתחייב בעונה וע"כ שהיתה רק פלגש דמותרת ולא נתחייב בעונה ע"ש, א"כ מבואר דס"ל לרב דפלגש מותרת והבועל בלא קידושין אינו עובר בלת"ק, ע"כ שפיר ס"ל לרב דיבמה לשוק ל"ה אלא בעשה והבן. כ"ד ידינ"פ הדושת"ה באהבה רבה ה"ק דוד דוב מייזליש סימן ס"ז ב"ה אוהעל יע"א לכ' אהו' בני מחמד נפשי הרב הה"ג החריף העצום חו"פ מו"ה יחזקאל שרגא שליט"א אבדק"ק ראדוואן יע"א עד"ש באם איזה אנשים שכחו לערב עירוב תבשילין וגדול העיר לא זיכה להם בעיו"ט העירוב ואח"כ ביום א' דיו"ט נזכרו אי צריך כל א' לערוב ביו"ט א' בתנאי או יכולין לעשות באופן זה שאחד יזכה ביו"ט העירוב על תנאי עבור כולם, וכמו בעיו"ט