שו"ת בנין דוד קל

וזה לא הוי בכלל זחילה רק כנוטף טיפה, משא"כ בח"ב מדייק רבינו שנוטף טיף אחר טיף ממש היינו בלי הפסק, ואפי' אם הי' הפסק עכ"פ נוטף במרוצה זא"ז ממש וזה שפיר חשוב זוחלין, ולענ"ד הסבר הענין הוא כן דלפי המבואר בדב"ח ח"א סי' מ"ז דזחילה הוא גזה"כ, ואין לחדש סברות בדבר שהוא גזה"כ ורק העיקר לחקור מה שנקרא זוחלין וזה פוסל עייש"ה, וא"כ אם נוטף רק טיפה א' זה ל"ח זוחל משא"כ באם יורדין הטיפות עכ"פ במרוצה זא"ז שפיר י"ל דנקרא זוחל והבן. וראיתי בשו"ת אמרי יושר ח"א סי' קכ"ז שהניח בצ"ע את הד"ח הנ"ל דבנוטף טיף אחר טיף הוי זוחלין, והעיר לפי דעת הרמב"ם בפיה"מ דהמתניתין דנוטפין שעשאן זוחלין מיירי במעיין שיורד טיפין טיפין. א"כ לפי"ד הרמב"ם באם המעיין נתהוה ע"י שיורד טיפין טיפין, אפי' במרוצה זא"ז לא חשוב כמעיין זוחל, הרי חזינן דמעיין שיורד טיפין טיפין ל"ח כזוחלין לענין שיהי' כמעיין דהא הזוחלין המה כמעיין, וכ"כ לקולא לענין שיפסול בזחילה י"ל דבנוטף טיף טיף ל"ח זוחלין עכ"ד, והנה בגוף ההערה כבר העיר בעמק שאלה סי' כ"ח ובחבור לטהרה, אולם לפענ"ד נראה לתרץ ולחלק בין הענינים דגבי מעיין שפיר י"ל דאינו נקרא מעיין רק כשיורד בקלוח דזה הוא דרכו של המעיין שירד בקלוח ובזחילה, ומה"ט סובר הרא"ש באמת דגם לענין פסול זוחלין בעי דומיא דמעיין דרק באם הזחילה הוא מזחילת מעיין ונהר פסול דדרכו של המעיין לילך בקלוח, וכ"ז לדעת הרא"ש אבל אנן הא לא קיימ"ל כן ואנן סוברים דלא בעי דומיא דנהר, וא"כ לדידן זחילה אינו תלי' במה שהוא מעיין ורק זחילה הוא גזה"כ, וכל מה שהוא נראה לעין הרואה שהוא זוחל פסול ולאו דוקא באם הוא זוחל בקלוח כמעיין, וא"כ באם הוא נוטף טיף אחר טיף שפיר נראה שהוא זוחל ופסול, משא"כ לענין שיהי' נקרא מעיין שיהי' עליו תורת מעיין י"ל דדוקא באם הוה קלוח מינם כדרכו של המעיין אז חשוב מעיין וז"ב. עי"ל לפי המבואר בישיע"ק ס"ק ל"ב דמה"ת הוי גם בטיפין טיפין כמעיין, ורק שחכמז"ל החמירו כיון שאינו יורד בקלוח חומש כנהר אינו עליו תורת מעיין עש"ה, וא"כ שפיר י"כ דכ"ז לחומרא משא"כ במקום שיצמח מזה קולא לומר דלא הוי בכלל זחילה לפסול בכה"ג אוקמא חכמז"ל דבריהם על ד"ת ומה"ת גם בכה"ג חשוב בכלל זוחלין, וכבר האריכו בזה הפ' דבמקום שיהי' קולא ע"י החומרא שהחמירו חכמז"ל אי מקילין עי"ז ועי' בר"ן פסחים ל"א שמבואר שם דאי הו"א דהא דדשיל"מ לח בטל הוא מה"ת אז גם חמץ בפסח ל"ב דהוה דשיל"מ, ואף דגם לאחר הפסח אסור מטעם תקנת חכמז"ל דחמץ שעעה"פ אסור לאחה"פ מדרבנן, עכ"ז חכמז"ל לא באו להקל עליו אלא להחמיר עליו, וע"כ ל"מ החומרא שאסרו חז"ל חמץ שעעה"פ שעי"ז יהי' קולא בתוך הפסח עייש"ה, וכ"כ י"ל בנ"ד דאף שהחמירו חכמז"ל יותר מד"ת דמעיין שיורד טיפין טיפין ל"ח מעיין עכ"ז לקולא לא מצינו שיהי' דינו כמקוה בכה"ג, וע"כ אמרינן דדינו כזוחלין ופסול, וע"כ שפיר עולים דברי רבינו הד"ח דבנוטף טיף אחר טיף ממש היינו במרוצה זא"ז שפיר חשוב זוחלין ופסול, ומיושב קו' האמרי יושר. ח) ובשו"ת עמק שאלה סי' כ"ח נראה דדעתו הגדולה דאם יורד טיף אחר טיף במרוצה זא"ז ל"ח זחילה לפסול, ורק אם יורד בזחילה ממש ואפי' ע"י נקב דק, אבל עכ"פ הוא בזחילה פסול משא"כ בנוטף טיפין אף הוא במרוצה זא"ז, מ"מ הוא בהפסק ול"ח זחילה, והאריך בזה הרבה והביא ראי' הנ"ל מדברי הרמב"ם במעיין היורד טיפין טיפין וסיים דכ"ז הוא להלכה ולא למעשה עייש"ה וגם בחבור לטהרה כלל ב' אות מ' שהאריך בזה הרבה ע"ש, אולם לפי הנראה דעת רבינו הד"ח הוא לפסול בכה"ג ולא בעי בזחילה רק באם נוטף טיף אחר טיף ממש הוה זוחלין ופסול, והראי' מהרמב"ם ממעיין שיורד טיפין לפענ"ד יש לתרץ כנ"ל, ע"כ להלכה באם נוטף טיף אחר טיף ממש פסול וא"כ בנ"ד שפיר חשוב זחילה באם ניקב ונסדק הכותל, ועי' בב"ש חיו"ד ח"ב סי' פ"ב ובאמרי יושר הנ"ל שאוסרים זחילה ע"י נקב וסדק וגם העמק שאלה כתב דאין לסמוך על המעיל צדקה עייש"ה. ולפי"ז אסור לסתום זחילה כזה ע"י דהמקב"ט. ט) אולם יפה הבאת מתשו' נוב"י סי' קט"ז והחת"ס סי' ר"ד קלסי' לסברתו דהנוב"י דמה דאסור לסתום הזחילה בדהמקב"ט הוא רק באם כבר נסדק המקוה וזוחל, משא"כ באם לע"ע אין המקוה זוחל ואנו רוצים לחזקו על לעתיד שלא תזחל לעתיד בכה"ג שפיר י"ל דמותר ע"ש, וכן מבואר בהלק"ט ח"א סי' ע"ו לענין כלי עץ שיש לו חשוקים של ברזל דאם גם בלא החשוקים הי' יכול לעמוד אלא שאינו מתקיים זמן רב בכה"ג ל"ח מעמיד לענין טבילת כלים ע"ש, ועי' מהרש"ם ח"א סי' ב' שהאריך בזה אולם רבינו הד"ח בח"א סי' מ"ד חולק על הנוב"י ומביא תוספתא מפורשת דלא כדבריו, ועי' בחבור לטהרה כלל ה' סעי' מ"ג שהאריך ג"כ בזה, והביא שמדברי הט"ז ס"ק ס"א נראה דלא כהנוב"י, וגם במהרש"ם הביא ראי' מיומא דלא כהלק"ט ועי' בתשו' כתב סופר סי' ק"א שכתב שנעלם מהנוב"י ומהחת"ס דברי המרדכי שמפורש שם להיפך דאפי' בכה"ג לתקן על לעתיד שלא יזחל אסור ע"י דהמק"ט עש"ה, וע"כ צריכים אנו להחמיר גם בזה, וא"כ ממילא גם בנ"ד דאף שאנו רוצים לתקן הכותלים מחדש ולחזקן ע"י דהמק"ט על לעתיד שלא יוסדק לעתיד, י"ל דאסור לפי"ד הפוסקים הנ"ל שפוסקים דלא כהנוב"י. י) ובגוף הענין אי חוטי ברזל מסורגים מקבלים טומאה, הנה לפי המבואר בגד"ט המובא במהר"ם שיק סי' ר"ד דאף בפשוטי כלי מתכות מקבלים טומאה, עכ"ז טס של מתכות אינו מקב"ט דעכ"פ בעינן כלי אף שאינו בר קבול, משא"כ טס של מתכות אינו כלי ועי"כ אינו מקב"ט ע"ש, וא"כ לפי"ז לכאורה הי' צ"ל שגם הני חוטי ברזל מסורגים לא יקבלו טומאה, ועי' ג"כ חת"ס סי' רי"ד אולם כבר מבואר בד"ח סי' מ"ד דגם טס של מתכות מקב"ט מה"ת עיי"ש, וגם במס' אהלות פ"ח מבואר דסרוגים שבחלונת חוצצין בפני הטומאה, וכ' הט"ז ביו"ד סי' שע"א ס"ק ג' דזה דוקא באם אינם מחוטי ברזל, משא"כ באם המה מחוטי ברזל מקבלים טומאה ואינם חוצצים וא"ז הנקה"כ ז"ל שם כתב דכיון דהמה מחוברים לקרקע אינם מקבלים טומאה ע"ש, א"כ הרי מפורש יוצא דהני חוטי ברזל מסורגים מקבלים טומאה ורק במחוברים לקרקע אינם מקב"ט כדין כל דבר המקב"ט. י"א) ואודות אי מהני לחבר הדבר המקב"ט בכותל אי צרוכים לחברו בקרקע ממש, הנה במהר"ם שיק סי' ר"ד כתב דמהני החיבר לכותל אף דכותל עצמו היה תלוש ולבסוף חברו מהני ג"כ