שו"ת בנין דוד קכט

ד) עוד ראיתי שם שהקשה לשיטות הפוסקים דאסור להעמיד הזחילה ע"י דבר המקב"ט, א"כ יקשה על המבואר במס' שבת דף ס"ה דאבוהו דשמואל עביד להו לבנתי' מקואות ביומי ניסן ומפצי ביומי תשרי סבר שמא ירבו נוטפין על הזוחלין, והלא מפצי הוא דבר המקב"ט והאיך העמיד הזחילה בדהמקב"ט עכ"ק. ונ"ל דהתוס' הקשו אמאי חיישינן לשמא ירבו הנוטפין נימא קמא קמא בטל, ותירצו דאמרינן חוזר וניער ע"ש, והנה לפי המתבאר מדברי התוס' בבכורות דף כ"ב וב"ק דף ק' דבאיסור דרבנן ל"א חוזר וניער ע"ש גבי דם תבוסה, ועי' פר"ח יו"ד סי' צ"ט ס"ק כ"א ובפרי תואר ובפמ"ג בשפ"ד ס"ק כ"א יעש"ה, וא"כ יקשה לאותן השיטות דזוחלין הוא רק מדרבנן כידוע שיטות המרדכי ובפנ"י והחת"ס א"כ הדק"ל דנימא קמא קמא בטל, אך י"ל דהתוס' סברי דזוחלין הוא מה"ת, וע"כ הוצרך לעשות מקואות ומפצי, והנה כבר הבאתי דדעת הישיע"ק דמה דאסור להעמיד הזחילה ע"י דהמקב"ט הוא רק מדרבנן, וא"כ שפיר הועיל במה דעביד המפצי דאף דנשאר עדיין איסור דרבנן, דמדרבנן אסור להעמיד הזחילה ע"י דהמקב"ט דהא כנגד האיסור דרבנן שפיר י"ל דלא התחיל האיסור דאמרינן קק"ב, דבאיסור דרבנן ל"א חו"כ, וכעין המבואר בש"ך בדיני ס"ס אות ט"ז בענין דגים מלוחים עש"ה. ה) ועפ"י דברי התוס' הנ"ל דבאיסור דרבנן חוזר וניער נלפענ"ד לתרץ קי' התו' במה שהקם שו על שיטת הרבינו הלוי דפי' דמשו"ה עביד להו שמואל מקואות, משום דבזב טעונה מים חיים וספק זבות ננהו והקשה בתוס' דמה הועיל בהמקוה שעשה הא לא הוי מים חיים ע"ש ונ"ל דהטעם דל"א קק"ב הוא דאמרינן חו"נ וזוחלין הוה מה"ת וכנ"ל, וא"כ לפי"ז יקשה לאותן השי' דזוחלין דרבנן מ"ט ל"א קק"ב דבאיד"ר ל"א חו"נ, אך י"ל לפי המבואר בעירובין פ"ג מ"ג דדעת הרע"ב דב' איסורי דרבנן היה כדבר שהוא מה"ת ומש"ה גזרו בב' שבותים בביה"ש וכן הוא דעת האבהעו"ז דמה"ט ל"א בב' שבותין דאין שבות במקדש, וכבר האריכו הפ' בזה הרבה עי' שעה"מ סוף פ"א מה' עירובין ובתשו' שער אפרים סי' כ"ו ובשו"ת רע"א סי' קנ"ט וא"כ י"ל דמש"ה סובר הרבינו הלוי דאיכא ג"כ חששא דמים חיים, דכבר מבואר בב"ח, דגם הרבינו הלוי מודה דמה"ת כ"ב ונ"ח בזבה ה, ורק שרבנן גזרו בזה אטו זב ע"ש, וא"כ איכא תרי חששא דרבנן הא' משום זוחלין, והב' משום מ"ח, ותרי איסורי דרבנן הוה כדאו' ושפיר ל"א קק"ב דבתרי איסורי דרבנן דהוה כדבר שהוא מה"ת אמרינן חו"נ משא"כ לאחר שעשה המקואות באשבורין ולא נשאר רק החשש ממ"ח כנגד זה החשש לבד שהוא ג"כ רק דרבנן שפיר י"ל קק"ב דבאיסור דרבנן לבד ל"א חו"נ, ומיושב קו' התוס' דשפיר הועיל במה דעביד אשבורן, דכיון דלא נשאר רק החשש דמ"ח ושפיר אמרינן קק"ב, ויש עוד להאריך בסוגי' עפ"י פלפול, אולם במה שנוגע לדינא לנ"ד נראה דלהלכה אסור מה"ת לסתום בזחילה ע"י דהמקב"ט כדברי הב"ח, וכן נראה מהחבור לטהרה דכתב דהוה כאלו נתמעטה בפירוש מהקרא דפסול בכה"ג ע"ש. ו) אכן בגוף הענין יש עוד לעיין טובא, אי זחילה בה"ג שזוחל ע"י סדק ונקב אי פוסל מטעם זוחלין, והנה דעת הרא"ש בה' מקואות סי' י"א דדומיא דמעיין בעי ומעיין זוחל והולך כנהר, ואם אינו זוחל כנהר כשר אף שנפרץ על שפתו, ובשו"ת מעיל צדקה סי' ל"ט מבואר דזחילה ע"י סדק ונקב אינו זחילה, והתשב"ץ בח"א סי' י"ז כתב דדוקא ע"י נקב רחב פוסל זחילה, משא"כ במקוה שנשחת כותליו והמים יורדים דרך סדקיו ל"ח זחילה ע"ש, וכן העלה המהרש"ם בח"א סי' ב' כדברי המעי"צ והתשב"ץ עיי"ש. והנה התשב"ץ הביא ראי' מהמתני' דמקוה שנמדד ונמצא חסר כל הטהרות שנעשו ע"ג טמאות למפרע, ודוקא שנמצא חסר היינו שהי' נחסר מהמ"ס אבל אי ל"ה חסר מהמ"ס רק פחות ממה שהי' מתחלה כשר, ואמאי לא פסלינן מטעם זוחלין דאם המקוה חסרה ניחוש שמא המקוה נשברה למטה ונעשה זוחל אלא ודאי דבכה"ג ל"ח לזוחלין ובחת"ס סי' ר"ד העיר ג"כ מזה ע"ש, והי' נ"ל דלהחת"ס לשיטתו בסי' ר"ב דרוב הפו' ס"ל דזוחלין דרבנן א"כ אא"ל דהפסול הוא משים זוחלין, דא"כ אמאי כל הטהרות שנעשו ע"ג טמאות למפרע מספק הלא ספק דרבנן לקולא דזוחלין הוה רק מדרבנן ובע"כ דהחשש הוא משום מ"ס דהוה מה"ת, ובאמת המעיין בלשון התשב"ץ שכ' וז"ל הי' לנו לחוש שמא נשבר למטה ונעשה זוחל שהרי ספיקא דאו' הוא עכ"ל, הרי דמדייק דעיקר הקו' הוא אי אמרינן דזוחלין דאו' משא"כ לשיטת החת"ס מיושב, ודכירנא שראיתי בס' אחד שהקשה על ראי' זו דדילמא הכוונה דנחסר המקוה ע"י שטבלו בה, וכעין המבואר בש"ע סי' ס"ב דאם יש בה מ"ס מצומצמות לא יטבלו בה שנים, משום דנחסרו ע"י הראשון שטבל ובכה"ג מיירי גם הכא המתני' ולעולם זחילה כזו פוסלת והניח בצ"ע, ולפי דברי התשב"ץ מיושב דעכ"פ סד"א הוא דדילמא נחסר ע"י זחילה ועפ"י הנ"ל נלפענ"ד לתרץ מה שהאחרונים מקשים על המבואר ברש"י דכל טהרות טמאות דהבלים טמאות ג"כ, והלא בכלים סגי מה"ת ברביעית וא"כ הוי סד"ר דעכ"פ יותר מרביעית בודאי איכא, ואמאי טמאות הכלים, וי"ל דבאמת במקוה שנמצא חסר איכא ב' חששים א' מטעם דחסר ממ"ס, והב' מטעם חשש זוחלין דאם כחסר י"ל דהי' ע"י זחילה, וא"כ איכא ב' איסורי דרבנן והוי כאיסור מה"ת, כנ"ל בשם הרע"ב ומש"ה אפי' בכלים טמאות דעכ"פ מדרבנן בעי מ"ס, וגם איכא חשש זחילה מדרבנן לשי' החת"ס ובתרי דרבנן אזלינן לחומרא, ומיושב קו' האחרונים ועכ"פ לדינא דעת הפ' הנ"ל דבכה"ג ליכא פסול זוחלין. ז) אולם אא"ז רבינו זי"ע בד"ח ח"ב סי' צ"ג וצ"ט אוסר זחילה בכה"ג, וזלה"ק בסי' צ"ט לא מצאתי תקנה למקוה זו כי לפי הנראה שנוטף ממש טיף אחר טיף, שזה הוי זוחלין ומה שאינו נראה בעין הוא מחמת שהמים או איזה דבר מכסהו ויש חשש דאו' ובסי' צ"ג כתב וז"ל מקוה הניקבה ונוטפת הוי זוחלין, ולא מובא בש"ע ונושאי כליו קולא בזה ורק שהרא"ש בפסקיו סי' י"א ובתשו' כלל ל"א כ' דזה לא מקרי זוחלין, אך בודאי אין לנטות מדברי הש"ע דזה הוי זוחלין עכלה"ק, וצרוכים אנו להבין מה שמבואר בדב"ח ח"א סי' מ"ז וז"ל והנה בנידון זה אם אין ניכר הזחילה לעין, לא איכפת לן בטיפטוף עכ"ל ומיירי שם בנקב שסתמו אותו, אך הסתימה אינו מהודק היטב, ועי"ז מטפטף דרך הנקב עייש"ה, ונראה דהחילק היא כן דבח"א מיירי שמטפטף בהפסק בין טיפה לטיפה ואין הטיפות הולכין במרוצה זא"ז