שו"ת בנין דוד קכח

יכול לחזור, וכ' דמה"ת א"צ כלל התרה ורק מדרבנן ע"ש וא"כ לפי"ד הה"מ פ"א מאישות דבדרבנן לא זהירי אינשי ע"ש א"כ אין עצה להדירה כנ"ל דהא כ' התוס' דגם על איסור שעה אינה חוששת עכ"ד ו) ולפי"ד הגוור"ד הנ"ל נ"ל פרפרת נאה לתרץ קו' גדול אחד הובא במהרש"ם ח"ג במפתחות לסי' רע"ו, שהקשה בהא דאמרה תורה מב"מ הטענה ישבע, דהא לפימ"ש התוס' דכל לוה יפקיע חובו ע"י קונם, ותירצו דאלמוה רבנן לשיעבודא ע"ש, א"כ מה"ת יוכל שפיר להפקיע החוב ע"י קונם, א"כ כל מב"מ יופטר משבועה במיגו דאי בעי יפקיע חובו ע"י קונם ע"ש. ולפי הנ"ל ניחא דבאמת הקשו דהא הבי"ד יכופו אותו להתיר הקונם, ותירץ זקיני הגאון ז"ל הנ"ל דיש לו עצה להפקיע ע"י קונם כזה, דאף לאחר התרה יחול הקונם מחדש וכן לעולם, ונדר כזה אין לו התרה דאין מתירין את הנדר עד שיחול, א"כ לפי"ד הגיור"ד הנ"ל דמה"ת אין צריך הנדר התרה, ויכול לחזור קודם שחל, א"כ שפיר אמרה תורה מב"מ הטענה ישבע, דאין לו מיגו דיאסור בקונם כנ"ל ולא יהי' מועיל התרה, דהא מה"ת א"צ כלל התרה ודי בחזרה, א"כ הבי"ד יכופו אותו לחזור, ודו"ק ונכון הוא. כ"ד בנך אוהבך בלונ"ח הדושתיה ומצפה לבש"ט. ה"ק דוד דוב מייזליש סימן ס"ד תשובה מבני חביבי הגאון הצדיק סוע"ה אב"ד ק"ק מ' אויוואר שליט"א ואיידי דחביבי' עלי דבריו אעתיקם ככתבם וכלשונם ב"ה מאראש אדיוואר יצ"ו לכ"ק אאמו"ר עט"ר מרן שליט"א אציע בזה לפני כ"ק אאמו"ר עט"ר שליט"א מה שהשבתי לאחי הרב הגאון החריף העצום מו"ה צבי שליט"א בענין מקוה ואחלה להודיעני חוו"ד הטהורה, השאלה הי' בדבר מקוה ממי גשמים אשר הכותלים שלה נעשו מגפסיס (צימענט) ובעת שנתקלקלו הגפסיס מהכותלים נתהוה בהם סדקים ונקבים וזוחל המים לחוץ מעבר הכותל למטה מהשיעור דמ"ס, וכעת רוצים לתקן המקוה ולעשות כותלים חדשים, באופן זה שבאמצע עובי הכותלים יתנו חוטי ברזל מגודלים ומסורגים [געפלאכטען דראט] ועי"ז יהי' הכותל חזק מאוד שלא יוסדק עוד, אי אין חשש ופקפוק בזה כת"ש, ואחי הג' סכימ"א העיר מדברי הפוסקים בענין זה, וזה אשר השבתי לו בעזהי"ת. א) מקור הדברים במס' מקואות פ"ה מ"ה דנוטפין שעשאן זוחלין סומך אפי' מקל וכו' ור"י סובר דכל דבר שהוא מקבל טומאה אין מזחילין בו ופירש הר"ש דהמתני' מיירי במקוה שנפרץ על שפתיו ואיכא איסור זוחלין, וע"י הסתימה יהי' נעשות אשבורן, ונמצא דע"י דהמקב"ט יהי' הוויית התכשרות המקוה וזה אסור לר"י, וע"כ סובר דאין להעמיד הזחילה ע"י דהמקב"מ, והרא"ש הקשה על פירושו ופירוש דמיירי באופן אחר, באם רוצה לעשות מקוה מחדש שכבר נקווי המים ורוצה להוליכן למק"א וזה אסור, אבל במקוה שנפרץ על שפתו מותר לסתמו ע"י דהמקב"ט, עי' בהרא"ש ה' מקואות סי' י"א ובתשו' הרא"ש כלל ל"א ובתיו"ט במשנה הנ"ל, ובש"ע סי' ר"א סעי' נ' מובא דעת האוסרים בסתם בשם דעה הראשונה ודעת המתירין שהוא הרא"ש בשם ויש מי שמתיר וידוע דאם המחבר הביא דעה א' בסתם ואח"כ דעה הב' בשם י"א, דאז דעת המחבר, לפסוק כדעה הא' הנאמרה בסתם, עי' ביו"ד סי' רמ"ב בקיצור הנהגות או"ה אות ה' ובאהע"ז סימן א' בחמ"ח ס"ק י"א ע"ש. ב) וצל"ע על המבואר בב"ח בסעי' מ"ט, דהמחבר הביא ב' דעות לענין אי ממשיך מים ממקוה ומעיין, אי פוסל מטעם דהמקב"ט, דעה הא' בסתם דאינו פוסל, ודעה הב' בשם י"א לאסור וכתב הב"ח ע"ז דמזה שמעינן דדעת המחבר דמקוה ומעיין אסור להמשיך ע"י דהמקב"ט ע"ש, והלא לפי הכלל הנ"ל דעתו של המחבר לפסוק כדעה הא' להתיר, ובלחו"ש ס"ק פ"ה העלה באמת כן בדעת המחבר דדעתו להתיר, ולא הביא דברי הב"ח הנ"ל כ"כ יש להעיר על המבואר בב"ח בסעי' כ' לענין לסתום ע"י דהמקב"ט שכתב דכיון דהמחבר הביא ב' דיעות אי מותר לסתום ע"י דהמקב"ט ולא הכריע ע"כ יש להחמיר שלא לסתום בדהמקב"ט ע"ש ולפי כלל הנ"ל דדעת המחבר כדעה א' המובא בסתס' א"כ הכא יש לנו הוכחה דדעת המחבר כדעה הא' ולפי משמעות לשון הב"ח שכתב דהמחבר לא הכריע נראה דהב"ח לא ס"ל הך כללא דדעת המחבר כדעה הא' המובא בסתם, וכעת מצאתי בשו"ת שבסוף ספר מנחת יעקב בסי' ד' העיר בזה על דברי הב"ח בסעי' מ"ט ע"ש, והנה בכללי הפוסקים מבעל כנה"ג אות ט"ז כתב שהב"ח בסי' כ"א לית לי' האי כללא דדעת המחבר כדעה הא' המובא בסתם ע"ש, ובאמת בסי' כ"א לא מצאתי מאומה מזה ואולי ט"ס הוא וצ"ל סי' ר"א וכוונתו על דברי הב"ח הנ"ל בסעי' מ"ט וסעי' כ' דמשם מוכח דהב"ח לי"ל האי כללא, עכ"פ להלכה קיימ"ל דאין לסתום בדהמקב"ט את הזחילה וכן מבואר בשו"ת חת"ס סי' רי"ח דאם כי שיטת הרא"ש הוא דהמקב"ט ע"ש. ג) וראיתי בישיע"ק ס"ק כ"ט שחידש בזה דאסור להעמיד הזחילה ע"י דהמקב"ט הוא רק מדרבנן, דעיקר הוי' ע"י טומאה הוא באם כל המים נתהווים ע"י דהמקב"ט, משא"כ במעמד הזחילה אף שההתכשרות נתהוה ע"י דהמקב"ט עכ"ז לא הוה רק פסול דרבנן עש"ה, ובתיו"ט משנה הנ"ל, וצל"ע מדברי הב"ח שכ' וז"ל ולענין הלכה יש להחמיר באיסור דאורייתא שלא לסתום בדבר המקב"ט עכ"ל ע"ש בסעי' כ' דמוכח משם דהוה מה"ת, ומה שהקשה הישיע"ק מקנין חזקה דקיימ"ל דאם הי' מים רוצים לשטוף ועשה גדר שלא יצאו המים דל"ח קנין חזקה כיון שאינו עושה מעשה בגוף השדה ואינו רק מעכב שטיפת המים ע"י דבר אחר, וה"ה לענין הוי' ע"י טהרה מה שמעכב שלא יצאו המים לחוץ, זה אינו מקרי עשיות מעשה בגוף המקוה ע"ש, לפענ"ד י"ל לפי המבואר בחבור לטהרה מכ"ק דו"ז הגאוה"ק זצ"ל בכלל ב' אות מ"ב, דכיון דכתיב במקוה יהי' הוה כאלו נתמעט בהדיא דבהווייתו יהא, דאפי' המניעה לא יהי' ע"י דהמקב"ט, ולא רק התחלת הוויית המים והביא ראי' ממה דאמרינן גבי דם יבש שמטמא מטעם דדרשו חכז"ל דם ייהי' בהווייתו יהי' והיינו שיהי' תמיד דם ואינו הוי' מחדש, וכ"כ גבי ערלה דרשינן כן והאריך בזה עש"ה, וא"כ מיושב קו' הישיע"ק דל"ק מחזקה דהא במקוה גזה"כ היא דהוה כאלו נתמעט בפירוש מקרא דיהי' דפסול אפי' בכה"ג.