שו"ת בנין דוד קכז

מיפר לה בעל דאין עצה להדירה ג"כ מהנאה של כסף ושטר דתנסבא ע"י חופה ודפח"ח ונכון מאוד. ב) ואשר אנכי אחזה בזה לתרץ קו' הש"א, דהנה יש להעיר בהא דפריך הש"ס לכי מנסבא מיפר לה בעל לפי"מ שכ' האבני מלואים סי' קע"ד לרבי דס"ל הזיד במעילה במיתה, בפסחים [ל"ו] ובסנהדרין (פ"ב) וקיימ"ל בנדרים [ל"ה] דיש מעילה בקונמות, א"כ אם היבמה אסרה הנאה מהיבם, פטורה מחליצה ומיבום דהוי כמו חייבי כריתות דאין קידושין תופסין ע"ש [ועי' לעיל סי' ל' אות ז'] א"כ לפי"ז באשה שאסרה הנאת תשמישה בקונם על אחד לא יהי' קידושין תופסין דהוי כמו ח"כ א"כ מה פריך הש"ס לכי מנסבא מיפר לה בעל הא יש עצה להדירה ג"כ בקונם תשמישה מבעלה, אם קבלה מכתובתה, א"כ לא יהי' הבעל יכול להפר לה כדר היתומים, דאם באמת קיבלה מכתובתה אין ק"ת בה כלל וא"י להפיר את המין שאסרה על עצמה, אמנם הד"נ לפי שיטת רש"י ז"ל ביבמות (מ"ט) דאם נעשית ערוה לאחר הקידושין אמרינן פקעי הקידושין, והנה מבואר בטוש"ע יו"ד ס' רל"ד דאם אסרה הנאת תשמישה על כל העולם, חל גם על הבעל, וע"ש בב"ח דחל מטעם כולל אף דמשועבדת לבעל, א"כ יוקשה אמאי ס"ל לר"ה דבניסת אין מדירין אותה, הא יש עצה להדירה שאם קיבלה מכתובתה יהי' אסור עלי' הנאת תשמיש כל העולם, א"כ לא יהי' יכול להפיר לה נדרה דהא פקעי קידושין מטעם דהוי חייבי כריתות ועכצ"ל דלא ס"ל לר' הונא כרבי דהזיד במעילה במיתה וכמו שקיימ"ל באמת ע"כ אמר שפיר דבניסת אין מדירין אותה, א"כ שפיר פריך כי לא ניסת נמי לכי מינסבא מיפר לה בעל דאין לומר להדירה כנ"ל ולא יהי' הקידושין תופסין דהא ר' הונא דלא ס"ל דהזיד במעילה במיתה שפיר תופסין הקידושין ומתורץ קו' הש"א דע"כ הי' הכרח להקשות רק על ר' הונא דעל המתני' לא הי' קשה די"ל דאתיא כרבי ודו"ק ונכון היא והרבה יש עוד לפלפל בזה ואכמ"ל ג) עי"ל קו' הש"א ז"ל לפי הנודע דברי כ"ק אביך הגאון שר התורה מלאסק ז"ל בעהמ"ח שו"ת הרד"ד לתרץ מה שמקשים על התוס' כתובות (נ"ט ע"ב) שהקשו לרבא דס"ל קונמות מפקיע מידי שעיבוד, א"כ כל לוה יאסור נכסיו על המלוה, דקשה הא הבי"ד יכופו אותו לישאל על נדרו [ובאמת תירצו כן הראשונים עי' בשמ"ק שם] ואמר זקיני ז"ל לתרץ עפי"ד המחנה אפרים דלמאי דקיימ"ל כבר פדא נדרים (כ"ט ע"ב) דפדאן חוזרות וקדושת ע"ש ה"ה בנודר לכשיתשאל יחול עליו הנדר מחדש, וכן לעולם דלא מהני התרה כיון דקיימ"ל דאין מתירין את הנדר עד שיחול א"כ לא משכח"ל להתיר לו מה שיחול אחר התרה ולא מהני התרה לעולם א"כ שפיר הקשה התוס' דהא אית לי' עצה לאסור באופן כזה דלא יהי' מועיל התרה עכ"ד דפח"ח. א"כ לפי"ז לכאורה יש להעיר דמ"פ הש"ס לכי מנסבא מיפר לה בעל הא יש עצה להדירה באופן כנ"ל ולא יהי' מהני הפרה לר' נתן דס"ל בנדרים (פ"ט ע"ב) דגם הבעל אינו מיפר עד שיחול, אמנם הד"נ דא"כ אמאי אמר ר"ה דבניסת אין מדירין הא יכולים להדירה כנ"ל, אלא עכצ"ל דס"ל כהחכמים שם וכן קיימ"ל ביו"ד סי' רכ"ח ע"ש דבעל מיפר קודם שיחול א"כ פריך שפיר לכי מנסבא מיפר לה בעל, דאין עצה להדירה כנ"ל דהא בעל מיפר קודם שחל ומתורץ קו' זקנינו ז"ל והבן. ד) ולפי הנ"ל יהי' מתורץ קו' התוס' שהקשו בהא דפריך הש"ס דילמא אזלה לגבי חכם ושרי לה דאמאי פריך על ר' הונא ולא אמתני' ע"ש ולפי הנ"ל י"ל דבאמת קשה דמה פריך הש"ס דשרי לה החכם, הא יכולים להדירה כנ"ל דכשיתשאל יחול הנדר מחדש ולא יהי' יכול החכם להתיר דהא חכם אינו מתיר קודם שיחול כמבואר בנדרים [צ' ע"א] ובשו"ע סי' רכ"ח אמנם י"ל לפי"מ שהעלה בשעה"מ בה' א"ב פי"ז ה"ח בנשבע שלא לאכול פירות של הקדש או נטע רבעי, דאף לפי"מ דקיימ"ל לענין אאחע"א מ"מ מתלי' תלוי' וקאי ואם פקע איסור הראשון חל השני, עכ"ז הכא אינו חל השבועה אף לאחר פדיון ההקדש ונטע רבעי, דבשלמא לענין אחות אשה הרי יש כאן איסור אלא דאיסור אשת איש הי' מעכבתו מלחול לכן כשפקע חייל אבל בשבועה דחלות האיסר הוא על שהוציא שבועה מפיו ובשעה שנשבע לא מצאה מנוח לחול, א"כ אפי' פקע איסר הקדש לא חייל השבועה, דבאותו שעה לא נשבע כלל, ול"ד להא דאמרינן בשבועות פ"ג שבועה שלא אוכל שבועה שלא אוכל דאם שאל על הראשונה חייל השני, דהתם כיון דהחכם עוקר הנדר מעיקרו נמצא דלמפרע משעה שהוציא שבועה שני' מפיו מצאה מקום לנוח משא"כ בהקדש, והראי' מדברי התוס' נדרים [צ"א] והש"ך ביו"ד סי' רל"ח ס"ק כ"ו שמחלק בזה דשבועה שני' חייל הוא דוקא בשאלה ע"י חכם דעוקר הנדר מעיקרא אבל בהפרת הבעל דרק מיגז גייז, אף שהפיר הראשונה אין השני' חייל עיי"ש. ומעתה לפימ"ש בשו"ת המיוחסת להרמב"ן סי' רנ"ה והובא בב"י יו"ד רכ"ח ודנ"ה דמאי פריך דניחוש דילמא אזלא לגבי חכם, דהא צריכים להתיר הנדר ע"י חרטה דמעיקרא או פתח וכאן אין לה חרטה דמעיקרא דהרי היתה מוכרחת לעשות הנדר לקבלת הכתובה, ותירץ דדוקא כשהנדר הי' לרצון עצמותו של דבר הנידור אז צריכים חרטה דמעיקרא, אבל כשהנדר הי' רק לקנס שלא יעשה עבירה אין הנדר חזק כ"כ, ובחרטה דהשתא סגי לי' עכ"ד, ועיין שעה"מ סוף ה' שבועות שהוסיף על דבריו דכיון דהכא סגי בחרטה דהשתא שוב אין החכם עוקר הנדר מעיקרא, דאינו עושה אותו לנדר טעות רק מיגז גייז כמו בבעל עיי"ש, וא"כ ל"ש הכא להדירה שתחול האיסר אף אחרי ההתרה דהוי כמו בשבועה על הקדש או בהפרת הבעל דלא חייל השני ושפיר פריך הש"ס דילמא שרי לה חכם, והנה מובן דסברת השעה"מ הוא רק לר"ה דס"ל בנדרים (י"ז ע"א) דאם אמר הרני נזיר היום הרני נזיר היום דאינה חלה נזירו' על הנזירות, כיון דבשעת נדר אינו חל השני מכח נזירות הראשון, ולאחר השלשים יום לא נדר מחדש לכן לא חל כלל, וא"כ לדידי' שפיר סברת השעה"מ אבל לשמואל דחולק וס"ל דאף בכה"ג נזירות חל על נזירות אף דהתם אינו נעקר מעיקרא, א"כ ה"ה שפיר חל (ועיין בנדרי זרוזין ובישיע"ק בתשו' בנו הגאון ז"ל סי' קכ"ח עיי"ש) ושפיר מתורץ קו' התוס' דקושיית הגמרא קאי רק לר"ה לשיטתו דס"ל אין נזירות חל על נזירות א"כ אין עצה להדירה כנ"ל שפיר פריך דשרי בה חכם ודו"ק. ה) וכבוד בני חביבי הגאון החריף מו"ה צבי שליט"א דומ"צ ור"מ דק"ק ווייטצען אמר לתרץ קו' הנ"ל בפשיטות עפי"ד הגוור"ד הספרדי כלל ב' סי' ב' בשם מהר"ם בן חביב ז"ל, שהקשה אמאי אין מתירין את הנדר עד שיחול הא קודם חלות הנדר אמאי לא יהי' יכול לחזור כמש"כ הרשב"א ז"ל באומר שור זה הקדש לאחר כ' יום דבתוך ל'