שו"ת בנין דוד קכה

שכן אסור בהנאה, הא אכתי יוקשה דניליף מתרתי והיטיב אשר דיבר בזה הלב ארי' דקו' התוס' ע"כ רק מחדא דמתרתי גם לריוה"ג נחשב לפירכא כ"ד וכ"כ גם בתולדות אברהם וזה שייך רק בכוונת התוס' דקאי לריוה"ג אבל על הקרא שפיר יוקשה למ"ל קרא ניליף מתרתי, עכ"פ על ריוה"ג מתורץ לנכון דכיון דסובר דחמץ מותר בהנאה שוב ל"ה טעמא דב"י משום שמא יבא לאכלה, שוב ליכא למילף מחמץ לחודא דמה לחמץ שכן עוברים בב"י ומתורץ קו' התוס' לריה"ג למ"ל נפש בחלב לנכון והבן וקצרתי. ה) עונ"ל לתרץ קו' הנ"ל, דלמ"ל קרא לנשים הא בלא"ה נדע דאי נימא דליתנייהו באכילת חמץ למ"ל קרא דנפש בחלב דהנה לכאורה יש להעיר לפי המבואר בירושלמי דלא יאכל אתי' לחייב המאכל כאוכל בחמץ א"כ איכא למיפרך מה לחמץ שכן חייב המאכל כאוכל, אכן י"ל דהא הרמב"ם יליף מלא יאכל לח"ש דאסור ולא לחייב המאכל כאוכל וכבר הקשו עליו למ"ל קרא לח"ש הא ח"ש בלא"ה אסור בכל התורה ותירץ מוחז"ל הברוך טעם דה"א כיון דאיתקש שאור דראי' לשאור דאכילה, ה"ה דאיתקיש אכילה לראי' וכמו דאינו עובר בב"י בח"ש ה"ה דאינו עובר באכילה, ע"כ צריך לן קרא לח"ש, ע"ש והטעם דאינו עובר בב"י בח"ש מבואר במפורשים דכיון דב"י הו"ל להנכ"ע ואין לוקין עליו ע"כ ל"א דחזל"א דהא גם אם יצטרף לכזית לא יהי' לוקין, ומש"ה אינו עובר בח"ש בב"י, אמנם הש"א העיר דהא הלאו כולל יותר מהעשה דתשביתו ל"ש בנשים דזמ"ג הוא אכן היטב אשר דיבר הצל"ח בריש פסחים ובדף מ"ג דנשים חייבות בתשביתו משום דאיתקש השבתת שאור לאכילת חמץ וכמו איסור אכילת חמץ שייך בנשים ה"ה עשה דתשביתו ע"ש וכ"ז נכון למסקנא אבל לפי הס"ד דנשים ליתנייהו באיסור אכילת חמץ א"כ פטורות מתשביתו והו"ל ב"י לאו הכולל וכו' וח"ש אסור בב"י ול"צ קרא לח"ש ואתא הקרא למאכל כאוכל, א"כ א"א למיליף חלב מחמץ דמה לחמץ דחייב המאכל כאוכל (וכבר כתבתי לעיל דיש לדחות דניליף חדא מתרתי והבן) ומתורץ קו' הנ"ל ודו"ק. כ"ד הדו"ש ה"ק דוד דוב מייזליש סימן ס ב"ה אוהעל יע"א לכ' ידינ"פ הרב הה"ג החו"ב החסיד וכו' מו"ה אפרים פישל נ"י אבד"ק וויידיטשקא יע"א אהדש"ת באה"ר עד"ש באומן ששכר לאיש אחד בהיות אצלו פועל לעבוד אצלו ולעשות מלאכתו ג' שנים והאומן התחייב את עצמו ללמדו האומנת וכעת הפועל רוצה לחזור בתוך הזמן אי יכול לחזור עכת"ש. תשובה הנה לכאורה הי' מקום לומר דיכול לחזור כדין פועל שחוזר בתוך הזמן כמבואר בחו"מ סי' של"ג, אולם מבואר בשו"ת ר"מ איגרא ז"ל בחו"מ סי' כ"ה דבנידן כזה אין הפועל יכול לחזור דיש להם דין שותפים כיון ששניהם משועבדים זל"ז הפועל לעשות מלאכתו והאומן ללמדו האומנות והוי האומן ג"כ כעין פועל והוי פועלים זל"ז ושותפים ואינם יכולין לחזור ואף דגם בשותפים יש דעות דיכולים לחזור בדבר שלבל"ע מ"מ אם הבעה"ב קונה כל צרכו להמלאכה ממעות עצמו לא מקרי דשלבל"ע והביא ראי' מתשו' מהרי"ק סי' קפ"א ברופאים שנשתתפו שאינם יכולין לחזור דכיון שהרופאים מומחים למדו אותו בתחלה מטעם זה שאם כי עתה יהי' תלמוד שמא לבסוף יהי' חברים ויהנו מהשותפות באחרית הימים ולאו כל כמיני' שהתלמוד יהנה מהשותפות מתחלה אשר כמעט כל הנאה שלו ואח"כ כשכבר למר ואז הי' יכולים להנות ממנו שיחזור אז דפשיטא דכל כה"ג משועבד מדין ערב ע"ש, וכ"כ בנ"ד שהפועל אינו יכול לחזור ע"ש ועי' ג"כ בשו"ת משכנות הרועים הובא בד"ג כלל פ"ב אות ו' בהשכיר בנו לחייט על ג"ש שאינו יכול לחזור דהוה כאלו הותנה בפירוש שנותן לו המזונות של שנים הראשונים בעד השנה השלישית, שאז יה' יכול יותר לעזור לו למלאכתו, והביא ראי' ממס' ב"ב (ס"ט) באם בא לחלק הוולדות תוך זמנו חבירו מעכב עליו לפי שאינו דומה טיפולו של שנה זו שהיא דקה לטיפולו של שנה שני' ע"ש ע"כ הדבר ברור שאינו יכול לחזור. כ"ד ידינ"פ הדוש"ת באה"ר ה"ק דוד דוב מייזליש בשולי המכתב בגיטין (י"ג ע"א) במתניתין ושטר שיחרור זה לעבדי לא יתנו לאחר מיתה, והקשה בקצה"ח סי' קפ"ח אמאי לא יתנו לאחר מיתה הא אמרינן עדים בחז"ל ואם ממני לידו יהי' משוחרר למפרע מעת החתימה, והיא קושיא גדולה. ונראה לי לתרץ דכבר הקשו איך מהני שטר שחרור הא המשחרור עבדו עובר בעשה ונימא כמדא"ר ל"ת א"ע ל"מ, ותירצו כיון דגמרינן לה לה מאשה ובגט אשה כ"א דלא מהני [עי' לעיל סי' ל"ח בשולי המכתב] א"כ לכאורה קשה איך אפשר לומר בגט שחרור עבחז"ל להיות משוחרר למפרע דהוא מצד קנין נימא כ"מ דארל"ת א"ע ל"מ ולא שייך לומר כנ"ל דגמרינן מאשה, דהא בגט אשה ל"א כלל עבחז"ל דחוב היא לה כמבואר בתוס' ב"מ (י"ט ע"א) ד"ה וליחוש ע"ש אמנם הדבר נכון עפי"ד המהרי"ט ז"ל דאם לא יתוקן האיסור ל"א כמדא"ר ל"ת א"ע ל"מ א"כ בגט שחרור הא לא יהי' מתוקן האיסור בזה אם נימא דלא מהני דהא ממנ"פ אם לא יהי' מטי לידו א"כ ל"א עבחז"ל, כב"מ (י"ג ע"א) ואם יהי' מטי לידו א"כ אף דלא נימא עבחז"ל ואינו משוחרר למפרע, מ"מ משוחר' מעת דמטי לידו ועובר בעשה אפי' אי ל"א עבחז"ל ע"כ שפיר אמרינן עבחז"ל בשחרור, וכ"ז נכון בעלמא אבל הכא במתני' דמיירי דמת האדון, א"כ אמרינן דאין גט לאחר מיתה אם לא נימא עבחז"ל, ואם נימא עבחז"ל יהי' מועיל הגט שחרור דזוכה בו למפרע א"כ שוב יהי' מתוקן האיסור אם נימא כ"מ דארל"ת אי עביד לא מהני ולא אמרינן עבחז"ל, דהא לא יהי' משוחרר דאין גט לאחר מיתה, אפילו אם מטי לידו לאחר מיתה, ע"כ שפיר ל"א עבחז"ל ומתורץ קו' הקצה"ח, ודו"ק וב"ה הוא דבר נחמד. הנ"ל סימן ס"א ב"ה אוהעל יע"א לכבוד אהו' תלמידי חביבי הרב החריף ובקי החסיד ירא ד' מו"ה יעקב פארקאש נ"י ר"מ בק"ק בערענסאס יע"א עד"ש אם מותר לישב על העגלות אשר מקום מושבם תפורים בכלאים.