שו"ת בנין דוד קכג

בזה, אז אפילו אם הרגישה זיבת דבר לח ולא בדקה א"ע טהורה כיון שמוחזקות בכך ורגילה בכך, תלינן במצוי ע"ש, משמע ג"כ דרק בדיעבד כשלא בדקה יש לתלות בזה אבל לכתחילה בודאי צריכה בדיקה והגאון בית שלמה ז"ל סי' ל"ו חולק על החכ"א, וכתב שישתקע הדבר ואין להקל בלא בדיקה ע"ש אולם בשו"ת דברי חיים מכ"ק מוח"ז הגה"ק ז"ל בח"א סי' ל"ד נשאל ג"כ בזה, וז"ל אשה שרגילה שיוצא ממנה מראות לבנות הרבה, וכ"פ ע"י הרגשה ובדקה עצמה כ"פ ומצאה בעת הרגשה שנמצא מראה לבנה וגם נתנה מוך דחיק באו"מ והי' המוך אצלה בשעה שהי' כמה הרגשות ואח"כ בדקו המוך ולא נמצא רק מראות כשרות לבנות, וכה עשתה כ"פ, מה דינה מעתה אם לטהר הרגשותי' בלא בדיקה תוך שיעור וסתה כי כמעט א"א שתבדוק בכל פעם בהיותה בין אנשים, וא"א לה ח"ו לטהר לבעלה, וגם מה דינה אם תרגיש בימי ליבונה עכ"ל השאלה והשיב להתיר כיון שרגילה והחזיקה, במראות לבנות, בודאי תולין במצוי ואפילו תוך ג' ימים הראשונים ע"ש ובח"ב סי' ס"ו באמצע התשובה כתב וזלה"ק גם מה שרצה להקל באשה כן דרכה תמיד הנה כתבתי ע"ז תשובה ארוכה ויצא הדבר להיתר בבד"צ דפה אם אשה בדקה כ"פ בהכניס מוך נקי בפנים, והרגישה כ"פ ובדקה את המוך תיכף, וראתה שהיא ממראות טהורה, אה עשתה כן הכנסת המוך הנ"ל כ"פ ובדקה את המוך ומצאה מראות טהורה. יכולה לסמוך עכ"פ בימי טהרתה שלא בשעת וסתה מזה שיש לה וסת הגם אז שובה הקלנו יותר אין כעת לבאר הכל על נכון ושלא שעת וסתה ודאי טהורה אשה אשר צדק כ"פ ע"י מוך כנ"ל עכ"ל הרי דדעת הד"ח ז"ל דאם החזיקה במראות לבנות דטהורה בלא בדיקה אולם מתבאר משם דדוקא אם הוחזקה ע"י בדיקת מוך כמה פעמים ובאותו הפעם שהמוך הי' שם הרגישה ובדקה תיכף והמוך הי' נקי, משא"כ אם הבדיקה הי' ע"י בדיקת עד בעלמא לא מהני, ורק אם הי' מוך דחוק בשעת ההרגשה, וכן נראה משמעות לשונו עש"ה שצריכה להתחזק בזה עכ"פ שלשה פעמים, והנה אם כי בתשובה סי' ס"ו בח"ב אינו מתיר בפירוש רק בימי טהרתה נלפענ"ד דלהלכה דעתו דמותר גם בתוך ג' ימים הראשונים, כמבואר בח"א סי' כ"ד וכאשר רמז גם כאן בח"ב שבתשובה הקיל יותר והכוונה על תשו' הנ"ל סי' ל"ד ששם מקיל אפי' בתוך ג"י הראשונים וראיתי בשו"ת שערי צדק למחו' הגה"ק מדעעש ז"ל בחיו"ד סי' קנ"ח שהאריך ג"כ בזה והביא מדברי הד"ח הנ"ל בח"א ובח"ב, וכתב דמהתשו' בח"ב משמע דבימי לבונה אינו פשיטות כ"כ להתיר ע"ש ועכ"ז להלכה נראה דדעת הד"ח דגם בתוך ג"י מותר עיי"ש היטב ועי' בשו"ת מהר"י אשכנזי חיו"ד סי' ל"ח שהחזיק בדעת החכ"א ע"ש ובשו"ת מהרש"ם ח"א סי' קמ"ו וסי' קפ"ח כתב דכשהרגישה פתיחת פי המקור, אין להתיר ורק בהרגשת זיבת דבר לח, יש להתיר ע"ש, ובאמרי יושר ח"א סי' קפ"ב העלה ג"כ להתיר באשה שיש לה ווסת שלא בשעת וסתה ע"ש, ועי' בדרכ"ת סי' ק"צ מכ"ק הגה"ק ממונקאטש ז"ל שהאריך בזה ועכ"פ אם בנידן שאלתינו הוחזקה במראות לבנות ע"י מוך נקי עכ"פ שלשה פעמים שפיר הורה המורה להקל אפי' תוך ג"י הראשונים וכדברי הד"ח, ועכ"ז הדבר תלוי כפי ענין השאלה דאם אפשר שתבדק א"ע דההרגשת הזיבת דבר לח אינו הרבה פעמים רק לעתים רחוקים י"ל דיש להחמיר לבדוק א"ע אך אם הדבר קשה ובאופן שמבואר בד"ח ז"ל שפיר הורה המורה להתיר ורק בשעת וסתה צריכה בדיקה כשתהי' מרגשת זיבת דבר לח כנלפע"ד. הנ"ל סימן נ"ח ב"ה אוהעל יע"א. לכ' אהובי תלמידי חביבי המופלג בתו"י מו"ה אשר זעליג קאהן נ"י בק"ק קאשויא יע"א עד"ש אשה ששכחה להדליק נרות בעש"ק עד בין השמשות אי יכולה לומר לעכו"ם שידליק הנרות והאשה תברך עכ"ש. תשובה א) הנה במג"א סי' רס"ג ס"ק י"א נראה דאם שכחה מלהדליק עד ביה"ש יכולה לסמוך על זה שתאמר לעכו"ם שידליק, דבביה"ש לא גזרו על שבות במקום מצוה. ואמירה לעכו"ם הוא שבות, והאשה יכולה לברך, ועיי"ש בכתיב חיים ובמחה"ש ובלב"ש ובקונטרס אחרון על התניא בס"ק ד' אולם משמעות בפמ"ג שם והא"ר ס"ק י' ודעת הכנה"ג בשם מהרי"ב המובא בבאה"ט ס"ק ג' דבזמן איסר הדלקה אינה רשאית לברך, דכיון דהיא בעצמה אסורה להדליק האיך תברך אז על הנרות עייש"ה. ב) והנה זקיני מאוה"ג מליסא ז"ל בסדה"ח אות ח' בה' שבת השיג על המג"א דהאיך אפשר שהעכו"ם ידליק והיא תברך כיון דקיימ"ל אין שליחות לעכו"ם, והוי כמעשה קוף בעלמא, וכא כמו שהיא עשתה, והאיך תברך, וכמו שמבואר בטו"ז ביו"ד סי' ק"כ ס"ק י"ד לענין טבילת כלים ע"י עכו"ם אינו יכול לברך וכן העיר בהגהות רע"א על המג"א ע"ש ואם כי גם בטבילת כלים ע"י עכו"ם דעת הפר"ח שם דיכול לברך, אולם הבית מאיר השיג עליו דהעיקר כהטו"ז דכיון דאין שליחות לעכו"ם והוי כאלו נפל למים מעצמו והאיך יברך ועל מה יברך ע"ש. וראיתי שבש"ע התניא פסק דיכולה להדליק ע"י עכו"ם והיא תברך קודם שתהנה לאורן, ובקונטרס אחרון שם ס"ק ג' העיר מדברי הטו"ז בטבילת כלים ע"י עכו"ם וכתב לחלק דבשלמא גבי טבילת כלים, עיקר המצוה הוא הטבילה והטבילה הוי גמר המצוה, וכיון שהעכו"ם עשה כל המצוה האיך יברך הישראל משא"כ גבי נרות דגם לאחר הדלקה הוה המצוה להנות מאורו וזה עיקר המצוה ההנאה מאורו, אלא ההדלקה הוא התחלה והכנה למצוה זו, ולכן מברכין עלי' וכיון שבא ברכה בתחילת המצוה יכולה לברך קודם עיקר המצוה דהיינו קודם שתהנה לאורן, ואף שהנכרי הדליק והאיך תברך היא הברכה להדליק עכ"ז יכולה לברך דהכונה שציונו להדליק אם אינו דלוק כדי להנות מאורו ועכשיו שהוא דלוק אנו כהנים ג"כ מאורו והנאה זו עיקר המצוה והציווי עיי"ש היטיב מה שהאריך בזה ועכ"ז כיון דמשמעות רוב האחרונים שלא לברך ועי' ג"כ בישועת יעקב ס"ק ב' שנראה ג"כ דדעתו שלאחר זמן האיסר לא תברך ע"ש וכיון דברכות אין מעכבות וספק ברכות להקל ע"כ נ"ל דבנידן דידן לא תברך האשה. כ"ד מורך אוהבך ה"ק דוד דוב מויזליש בשולי המכתב במס' קידושין [מ"א ע"ב] ילפינן שליחות בקדשים מושחטו וכו' ובתוס' ד"ה נפקא מקשים אמאי לא ילפינן שליחות